ואהבת בהקשר המלא, ד

ואהבת בהקשר המלא, ד
תורה בקטנה, לכוסיות עסוקות
פרויקט לראש השנה התשפ"ו
הרבנית רוק.

שומעות בנות? סליחה שאני מפריעה לכן כך באמצע יום שישי העמוס, עם כל הניקיונות והבישולים, אבל חשבתי על עוד משהו שאני חייבת לשתף אתכן בו, ככה בקטנה.
כאן הרבנית רוק, הרוקיסטית, כמו איגי וקסמן – אך עליה בפעם אחרת.
חשבתי על אחותנו דינה. הסיפור שלה בעייתי ועצוב, מלא דינים. ככה זה כנראה כשאת גודלת בבית מלא בנים, נכון? אז יום אחד היא יצאה לעיר, וחז"ל מייד האשימו אותה שהיא יצאנית, כמו שאמרו גם על לאה אימהּ. כי הם רוצים שנישאר בבית ונבשל להם ונכבס להם ובעצם נהיה משרתות שלהם. זאת הפנטזיה שלהם. ככה גם כתב הרמב"ם, שאחרי הכול היה רב חשוך שחי בתקופה חשוכה ובאיזור חשוך – שלאישה אסור לצאת מהבית, אלא רק פעם בחודש. אחרת היא נחשבת פרוצה. אבל זה לא היה נכון אז, ובטח שזה לא נכון היום. היא יצאה להתאוורר קצת, לנשום אוויר נקי, וכמו שהכתוב אומר – לפגוש את חברות שלה – לִרְאֹות בִּבְנֹות הָאָרֶץ. אולי הלכו לשוק המקומי לעשות קצת שופינג, מה רע? אבל אז בא שכם בן חמור ואנס אותה. למה? מי שכתב את התורה היה חכם והוא רמז לנו זאת בשמו – הוא היה בן חמור. הוא היה חמור ואבא שלו היה חמור. וכפי ששרה שי המבר בשירה היפה 'בחדר הסגור' על דברים כאלה – זה חמוּר, חמוּר מאוד. כי גם בלשון העברית יש חוכמה רבה, ושתי המילים האלה קשורות זו לזו. או כפי שאני אומרת תמיד – דברים חמורים קורים במדינת החמורים. ואז לא נותר לבנות המסכנות האלה אלא להסתגר בחדר שלהן, נכון? כי אין מי שיגן עליהן.
ולכן שמעון ולוי שיצאו להגן על כבוד אחותן בעצם התכוונו לעשות דבר טוב, אבל כמו שנאמר למלך כוזר בחלום, בספרו של רבי יהודה הלוי, הכוזרי – כוונתיך טובות, אך מעשיך אינם רצויים. כי הם הרגו עיר שלמה, וגם נהגו בתרמית, לכן הבאישו את ריחו של יעקב בעיניי תושבי הארץ, וזה בדיוק מה שהוא אומר להם בסוף ימיו, כשהוא מקלל אותם במקום לברך. מה בדיוק היו צריכים לעשות? אני לא יודעת. כמנהג הימים ההם. היום בשביל זה יש פשוט בתי דין. וזה אולי סוד שמה של דינה, שאליו כיוונו כותבי התורה ברוח אלוהים אשר עליהם – שאתה דינה של דינה יש לעשות בבתי הדין, ולא לקחת את החוק לידיים, ובטח שלא לעשות טבח המוני שכזה בתושבי האיזור, כי אז, כפי שאומרים חז"ל – יצא שכרם בהפסדם.
ומה קרה איתה אחר-כך? אני לא יודעת. יש כמה מדרשי חז"ל על כך, אך שכחתי אותם, או שאיני מחשיבה אותם. את זה אתן יכולות לשאול רבניות אחרות. ברוך השם, היום לא חסרות רבניות.
וזה אולי כבר מתחיל לגעת בחלק היותר מוכר של הפסוקים שאנו דנות בהן – ואהבת לרעך כמוך. או כפי שאמר הלל הזקן, שחי עוד לפני ישוע ורבי עקיבא – מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך. ושמעון ולוי לא נהגו כך, אלא היו אגואיסטים וחשבו רק על עצמם ועל טובת עצמם, ואמנם גם על טובת אחותם, אך נכשלו בחישוב הכולל.