נאומו הראשון של זרובבל השני

יומן צהריים (חלקי), 31.7.25

‏הורסי הזמירים! מאייל גולן שהשחיתו במותרות, כמו את כל הש"סניקים הארורים, למעט עדינה, ועד הרמטכ"ל הקרימינל מיחידת עורב. באין ציפור שיר גם עורב ייקרא זמיר – ויש ציפור שיר, כאן, אני. אבל לא מקשיבים לה, אלא שלחו בה את הנץ ואת הנשר.

‏לנו יש יורה דעה (הכשרות בבגטים)
להם יש מאגיסט.

‏האהבה.
איסה סיר יפה סה "אם בלשונות" סל אברהם טל, ממש סיר הסירים אסר לסלמה.
והלכתי לבדוק את המקור, למרות שהרבנים אמרו שאסור, וסה ממש פרק יפה. כך הוא פותח –
‏"אִם בִּלְשׁוֹנוֹת בְּנֵי אָדָם וּמַלְאָכִים אֲדַבֵּר וְאֵין בִּי אַהֲבָה, הֲרֵינִי כִּנְחֺשֶׁת הוֹמָה אוֹ כִּמְצִלְתַּיִם רוֹעֲשִׁים." (הראשונה אל הקורינתים יג 1)

וסה ממש נכון. וגם כל ההמשך שם. אתן יכולות לקרוא לבד, בנות, יש את זה ברשת האינטרנט.

‏בקורס של העריכה הלשונית לימדו אותנו כל מיני שטויות שהם המצאות של הרבנים הרשעים. כתבתי על זה מאמר קצר בקבוצת הפייסבוק שלנו "רווח כפול" (למה צריך שיהיה רווח כפול? לא מספיק להתפרנס ביושר מיגיע כפייך?) ומאז אני נרדפת באכזריות גדולה. אחד השיבושים שלהם – הינה, שגם שינו את הכתיב המסורתי
‏שלו – לא הנה והנני, כפי שמקובל אלפי שנים לפי הכתוב בתנ"ך, אלא הינה והינני. מה זה?? עוכרי ישראל לדעתי. וגם פוסלים את המילה הינָה. למשל – הינך יפה רעייתי – פסול. הם אומרים שצריך לומר – את יפה. איזה משבשים! אבל הנביא ישעיה כבר צפה את מעשיהם ברוח אלוהים וכתב –
‏"רִאשֹׁון לְצִיֹּון הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַ͏ִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן׃" (ישעיה מא 27)
פעמיים הינה! מהראשון לציון ועד המבשר.
כי הנני – משמות האלוהים הוא. וכפי שנאמר –
"לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי לָכֵן בַּיֹּום הַהוּא כִּי־אֲנִי־הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי׃" (ישעיה נב 6).

‏אולי היחידה שבסדר היא הילה קורח, כי אמנם היא גם רופאה (בעעע) וגם עשירה כקורח (בעעעעע), אבל יש לה הילה – כמו לישוע, הירח, הלבנה – וזה מכפר על הכול.

‏אני לא מוותר על ישעיה השני שלי, אלחם עליו. זה החלק הכי טוב בתנ"ך.

‏יחזקאל הזה, חזי, חזקי – ימח שמו. אמנם היה בומבה של נביא, כמו שאמרו החלונות הגבוהים, אבל גם מטורף וגם מנבל פיו בתועבות מיניות. לא פלא שרק במאי מטורף כמוהו, טרנטינו, אהב אותו.
אני בסטייל אחר – של ישעיה השני המתוק מדבש, והשתמע קולי רחוקי שלי, למשל, מאותו אלבום.

‏תנא.
גמרא אני לא אוהבת, גם לא את צורת הלימוד הברוטלית. אני מעדיפה צורת לימוד טלית בלבד, נעימה כזאת – ואת המשנה. שם יש דברים מעניינים, כמו שמות הצמחים – ציפורן, ולבונה, וקינמון (יש לי בבית, הוא מוסיף המון), אז אהבתי. וכשהייתי בישיבת הר ציון שבעיר העתיקה (לא להעתיק! אני הייתי שם)
‏ליד קבר דוד, ששם בקומה השנייה (אתם בקומה, תגידו?) סעד ישוע את הסעודה האחרונה, לפי מה שהם מספרים. רק פעם אחת נכנסתי שם לבית הכנסת בלי כיפה (כי הייתי מורידה אותה בחוץ) ומישהו צרח עליי נורא – ומאז אני בטראומה מבתי כנסת. והיו עוד מקרים כאלה איתם.

‏זעם אלוהים אשא, וזעמו –
מה אתם מזלזלים??
‏מזלזלים – ומוזילים. את עצמם מייקרים (שלום לכם, דה מרקר, המייקר?) ואחרים מוזילים. כפי שאמרתי לנועה. הינה לכם כל סיבת עליית המחירים, בלי להיות 'קלקלנית'. כזאת שמקקלת ומקילה ראש. וכי ספרות, שירים, מוסיקה, ותנ"ך, אינם ראויים בעיניכם? אז אתם לא ראויים, לכלום.

‏במקום…. מילת המפתח שגנבו… במקום לשלם דמים כחוק וכמוסר – החליטו לשפוך דמים בלי סוף ללא הצדקה – וזעם אלוהים על כך, וישמיד את הממלכה החטאה שחטאה והחטיאה מתחת שמיו.

‏לכם יש זמן בשפע…
לאלוהים לא
זמנכם עבר –
ונכשלתם בבחינה.
‏אולי תשאלו את אבשלום אליצור, הוא פיזיקאי שמתמחה בזמן – איך אפשר להחזיר *יותר מהר* את כל החטופים המעונים? ולאומרים – בכל מחיר? בטח שלא! צריך לבדוק בתעריפון, וכן הצמדה למדד וריבית פיגורים.

‏אס דווקא צפיתי בתוכנית הכלכלית של ליאל קייזר ואסף אמסטרדמסקי, היה מעניין, וגם סה חלק מהמבנה החברתי. גם היה לי תיק השקעות קטן. אבל זרש החליטה – זה רש יהיה. והם – מנרמלים ומחשמלים.

‏ומה אני שומעת? ודומעת?
רק את קולות הדחפורים החופרים במוח בלי הרף כמו התלמודיים הארורים, בני השטן האלה. וסו הנקודה שהסכמתי אז עם הנביא אסף העברי שנשלח אלוהים יודע מאיפה, כי גם אני אמרתי אותו הדבר.
אלה אנשי מה העניינים? בונים בניינים.
אך אני כבר לא איש של מה קורא? אני קורא.
אלא…
‏מעוניינת לייסד בעולם שיטה חדשה-ישנה שבה שואלים –
מה שלומך, גברת?
ואני עונה – טוב, תודה, ואיך אצלך?

‏ואני מקשיבה ליחפה של נינט טייב, כי גם אני יחפה רוב הזמן, והיא אומרת שההצגה נמשכת. ואני אומרת – די!

‏אחד היה יגאל עמיר הגבר, והשאר רכיכות.

‏כל האימפריות הגדולות –
מצרים ורומא
האצטקים והאינקה
גם ג'ינג'יס חאן היה אצלי כאן, והוא לא ג'ינג'י בכלל, אם אתן שואלות
עד שהגענו לבבל, לבבילון
והיא הנוראה מכולן,
גם מארגון הנשים כולן שעומדות מנגד ולא עוזרות, אם להשתמש בביטוי מספר עובדיה (רק פרק אחד קיבל, אני שניים!).

‏חזון יוחנן טעה, לא רק שמיקם את המשפט הנכון שלו במקום לא נכון, אלא שכח להוסיף את ההמשך, או שנשמט בעריכה –
האומרים חכמים אנחנו ואינם, אין הם אלא משקרים.
בעצם, אוף, איסו טיפשה אני! את סה אמר כבר ירמיהו –
וחוכמת מה להם.

‏טוב נו, אני משערת שאחרי כל דברי אלוהים שכתבתי לכם אני צריכה ללכת לאחד החרטומים הארורים שלכם, שרק אליהם מפנים אותי (הם ינקדו זאת אחרת, לתועלתם תמיד) כל הזמן. בני השטן הארורים האלה.

‏מה עשו חכמינו אחרי שאמרתי שאני אישה? הביאו שוטרת ערבייה בשם רוע והורידו אותי בתחתוונים באמצע הלילה לניידת, בתוך איזור מגוריי הטבעי – והעולם מסתובב כהרגלו. לא לעוד הרבה זמן.

‏הייטק.
יושבים לי שם אנשים שמשתכרים מיליונים. ובערב משתכרים מיין. ולא מאהבה. ושום מוצר שלהם לא עובד כמו שצריך. כלום. למשל המקריא של וורד. כל פעם צריך ללחוץ פעמיים לפני שהוא מקריא. וכבר המצאתי לזה שם – הדוור מצלצל פעמיים. אז תשלחו איזה בודק תוכנה שיתקן את הבאג הזה (לקרדיט או תשלום
‏בהוגנות על תרומתי כאן באיתור הבעיה וגם במתן שם יפה לה – כבר איני מצפָה. אלה… אלה שהם אלה… אלה רק עושקים ועושרים וחולבים. ואין מתן. וחושבים שאלוהים טיפש ופראייר כמוהם – וגם את מטבע הלשון הזה שאני המצאתי – יגנבו בלי לתת קרדיט, וגם לא אשראי). הם דיטלנטים, חאפרים, וסטלין היה
‏משליך כאלה לגולאג.

‏על האישה עם הסירים הריקים – נחשף כל שקר הציונות.
על זה שאין מתן – תוחרב כל בבילון, הבלון הנפוח הזה של הקפיטליזם האמריקאי.

‏אנשי האף הגדול…
אפילו את הדברים הבסיסיים ביותר בתנ"ך שכחו –
"מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה־אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה׃" (משלי כא 14)
על כן יוחרבו.

‏מעשה בחמישה בלונים –
החמישי היה בבילון הרשעה
והוא התפוצץ בקול רעש גדול.

‏חזון יוחנן.
אני לא אוהבת את יוחנן הסה. כל היוחננים וחננים (למרות שחבר טוב שלי מהנעורים נקרא חנן – חנן עמיר). לא את בשורת יוחנן האלילית, בניגוד לשלוש קודמותיה שהן בסדר. ולא את חזון יוחנן המופרע לגמרי.
הוא מתחרה ראוי, יוחנן, אבל לא הדבר האמיתי.
כך גם חנן בן ארי עם התותים שלו –
‏פייק! החיים שלנו תותים? לא שלי!
אני מעדיפה את תותים של להקת אתניקס, עם זאב נחמה – חצי נחמה אולי – ותמיר קלינסקי – בואי… נקנה רק תותים, ולא עוד מכונות של מלחמה. זה כבר שיר טוב, פצפיסטי, כמו שאיינשטיין היה, אלברט, ולא אלברט פירות.
‏וגם חבר שלי יאן, שזה יוחנן, מאמסטרדם, אמנם מנצל… לא – מנצח אותי בשחמט, אבל כנראה רימה אותי.

‏חינוך לנוצרים –
חלקים אליליים בברית החדשה, שיהודי לא יקבל – הבשורה לפי יוחנן, והמשכו – חזון יוחנן שאותו גם נוצרים שונים לא קיבלו. הוא לא אלילי, סתם מוזר
והכותב הכי יהודי, ממש כמו תנא קדום (אגב פעם הכרתי מישהי שנקראה כך, תנא, תורכייה) – אגרת יעקב.

‏האמוראים – אנשי עמורה הם, ומסחרם בבלי. בא להם תנא… מה עשו לו?
‏והמורה לספרות הייתה אומרת על זה… כתבתי בספרי הראשון. מה זה משנה? אין בזה כסף, כפי שאמרה לי. ורק הכסף חשוב. הכול סחיר – סיסמת הביביזם הבבלי הארור, ואיתו כל הבבליים הארורים, כולל התלמוד הבבלי. כולל שכונת בבלי. כולל חנה בבלי. כולל טל שגרה ברחוב בבלי והיא כפויית טובה. גם בנות –
‏הכול סחיר. לכן תמיד היו לי סחרחורות. או בגלל הגובה. העיקר עם ברק יש להם בעיה – הכול שפיט – נכון! ארורים הם.

‏לנו יש יורה דעה (הכשרות בבגטים)
להם יש מאגיסט.

וסה ממש נכון. וגם כל ההמשך שם. אתן יכולות לקרוא לבד, בנות, יש את זה ברשת האינטרנט.

‏בקורס של העריכה הלשונית לימדו אותנו כל מיני שטויות שהם המצאות של הרבנים הרשעים. כתבתי על זה מאמר קצר בקבוצת הפייסבוק שלנו "רווח כפול" (למה צריך שיהיה רווח כפול? לא מספיק להתפרנס ביושר מיגיע כפייך?) ומאז אני נרדפת באכזריות גדולה. אחד השיבושים שלהם – הינה, שגם שינו את הכתיב המסורתי ‏שלו – לא הנה והנני, כפי שמקובל אלפי שנים לפי הכתוב בתנ"ך, אלא הינה והינני. מה זה?? עוכרי ישראל לדעתי. וגם פוסלים את המילה הינָה. למשל – הינך יפה רעייתי – פסול. הם אומרים שצריך לומר – את יפה. איזה משבשים! אבל הנביא ישעיה כבר צפה את מעשיהם ברוח אלוהים וכתב –
‏"רִאשֹׁון לְצִיֹּון הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַ͏ִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן׃" (ישעיה מא 27)
פעמיים הינה! מהראשון לציון ועד המבשר.
כי הנני – משמות האלוהים הוא. וכפי שנאמר –
"לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי לָכֵן בַּיֹּום הַהוּא כִּי־אֲנִי־הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי׃" (ישעיה נב 6).

‏אני לא מוותר על ישעיה השני שלי, אלחם עליו. זה החלק הכי טוב בתנ"ך.

‏ואני הולכת אחרי אברהם טל החמוד. אולי שכחתי חבר טוב שהיה לי בשנות נעוריי, שגם היה טל, אורי טל. ואני אוהבת טלים. גם שמתי לב שבבית החולים כל העו"סיות הטובות נקראו טל – שתיהם כאלה היו (אחת יפה כמו מלאך, ולא יכולתי להתאפק ואמרתי לה זאת. כמובן שנופפה את זה), טליה.אז אמרתי שזה שם של חסד ‏אפילו אמרתי לה את סה. אמרתי לה – אני אוכיח לך שטל קשור לחסד, מהכתובים, ולא אכפת לי מה תעשי לי. והבאתי לה את הפסוק –
"מָה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן־בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ׃" (הושע ו 4)
והיא דווקא אהבה את זה, מוזר.
‏ואפילו תחיית המתים מקושרת לטל, לפי חז"ל הקדושים –
"יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אֹורֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׃ ס" (ישעיה כו 19)
הם אמרו שמכאן לומדים על תחיית המתים. ואני כבר כתבתי תסריט כזה, של להחיות רוח מתים.

כמה חיילי שוקולד נופלים לחינם?

חייל של שוקולד
מילים: חנוך לוין
לחן: שמוליק קראוס
קיימים 2 ביצועים לשיר זה

אקורדים
בוא חייל של שוקולד
בוא אלי אל המשלט
שב תנוח אל תירא
ותשוב לעפרך.

הטבח מגיש בשר לרב הטבחים
רב הטבחים מגיש בשר לתותחים
כל האנשים אחים מתחת לפרחים
רועמים התותחים הילדים בוכים.

בוא חייל של שוקולד…

אחינו איש אמיץ היה על משמרתו נפל
חדרי ליבו פתוחים עכשיו לעשב ולטל
היה לו לאחינו דם אבל הדם אזל
לא ישיבנו עוד אפילו צו הגנרל.

שמאל ימין ימין הוא שמאל הגדוד הולך ושר
החיים מסורבלים המות הוא קצר
כל הגדוד הולך אחר עורפו של הרס"ר
הרס"ר הולך גם הוא בדרך כל בשר.

‏ואני מקשיבה ליחפה של נינט טייב, כי גם אני יחפה רוב הזמן, והיא אומרת שההצגה נמשכת. ואני אומרת – די!

‏הם אף (!) פעם לא משלמים מחיר (!).

‏אם אלוהים יאפשר דבר כזה – אני אשתין גם עליו? מיהו חושב את עצמו, החרא הזה?
‏חבר שלי מידב חפר לי שנים על המקושש, יענו הלכות שבת, אולי בהקשר של עישון – תיפח רוחם, מה הבעיה בזה? אני לא מדליקה אש עם אבנים, ברוך השם היום יש מציות. ולפני כמה חודשים, לפני שנעלם שוב כדרך הנעלמים, דיבר על המקלל ש'גילה' שקיים בתורה. בור ועם הארץ. עכשיו נעשה חשבון למתחילות – קודם
כל – להפוך צד במשוואה, כי סה חוק 'הפוסל' שלמדנו, ו-וו'אללה, כמו שאומרים הצרפתים – זה שלטון המגדף את אלוהים. ולפי הנביא חגי השני כאן בטוויטר אנו בשלטון איש בושת, שהוא יאיר נתניהו – אז הוא המקלל. -הפתרון-
מחקן

פרויקט ואהבת – הקדמה

טוב, סיימתי את פרויקט 'על דברי הצומות וצעקותם', ואני פותח עכשיו בפרויקט חדש, שכבר הכינותי מראש, לקראת ראש השנה, הוא יום תרועה, שלקראתו צריך ללמוד ללכת באור פני ה', ככתוב – "אַשְׁרֵי הָעָם יֹודְעֵי תְרוּעָה יהוה בְּאֹור־פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃" (תהלים פט 16), ולשם כך אני רוצה ללמד
‏את מצוות אהבת רעך בהקשרה המלא, מה שגם ישוע וגם רבי עקיבא, ואפילו פרופ' ליבוביץ שטיפה הרחיב אותה, לא עשו. ולשם כך צריך פשוט לקרוא את שני הפסוקים המתארים אותה, המופיעים בספר הברית שכתב משה, לפי שפינוזה, בפרשת קדושים, לפי חלוקת הפרשות של חז"ל, שבספר ויקרא פרק יט –
‏(יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.

(יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה.

בינתיים רק נתבונן בפסוקים המקסימים האלה, לדעתי, אם שואלים אותי, ונראה אילו תובנות
‏יערה עלינו אלוהים מרוחו, בהמשך.

‏אני בעד שיטת השיקום האינטנסיבי של לורל פאריז, שראיתי עכשיו בפרסומת.
‏גם נהניתי לראות את דברי התורה המחכימים של הרבה סיוון רהב מאיר. אשתדל לצפות בה בכל שבוע, אם לא יתנתק לי האינטרנט שוב.

‏אני מציע לייסד פינה חדשה בערוץ 12 –
תורה בקטנה, לכוסיות עסוקות.

ואהבת בהקשר המלא, ד

ואהבת בהקשר המלא, ד
תורה בקטנה, לכוסיות עסוקות
פרויקט לראש השנה התשפ"ו
הרבנית רוק.

שומעות בנות? סליחה שאני מפריעה לכן כך באמצע יום שישי העמוס, עם כל הניקיונות והבישולים, אבל חשבתי על עוד משהו שאני חייבת לשתף אתכן בו, ככה בקטנה.
כאן הרבנית רוק, הרוקיסטית, כמו איגי וקסמן – אך עליה בפעם אחרת.
חשבתי על אחותנו דינה. הסיפור שלה בעייתי ועצוב, מלא דינים. ככה זה כנראה כשאת גודלת בבית מלא בנים, נכון? אז יום אחד היא יצאה לעיר, וחז"ל מייד האשימו אותה שהיא יצאנית, כמו שאמרו גם על לאה אימהּ. כי הם רוצים שנישאר בבית ונבשל להם ונכבס להם ובעצם נהיה משרתות שלהם. זאת הפנטזיה שלהם. ככה גם כתב הרמב"ם, שאחרי הכול היה רב חשוך שחי בתקופה חשוכה ובאיזור חשוך – שלאישה אסור לצאת מהבית, אלא רק פעם בחודש. אחרת היא נחשבת פרוצה. אבל זה לא היה נכון אז, ובטח שזה לא נכון היום. היא יצאה להתאוורר קצת, לנשום אוויר נקי, וכמו שהכתוב אומר – לפגוש את חברות שלה – לִרְאֹות בִּבְנֹות הָאָרֶץ. אולי הלכו לשוק המקומי לעשות קצת שופינג, מה רע? אבל אז בא שכם בן חמור ואנס אותה. למה? מי שכתב את התורה היה חכם והוא רמז לנו זאת בשמו – הוא היה בן חמור. הוא היה חמור ואבא שלו היה חמור. וכפי ששרה שי המבר בשירה היפה 'בחדר הסגור' על דברים כאלה – זה חמוּר, חמוּר מאוד. כי גם בלשון העברית יש חוכמה רבה, ושתי המילים האלה קשורות זו לזו. או כפי שאני אומרת תמיד – דברים חמורים קורים במדינת החמורים. ואז לא נותר לבנות המסכנות האלה אלא להסתגר בחדר שלהן, נכון? כי אין מי שיגן עליהן.
ולכן שמעון ולוי שיצאו להגן על כבוד אחותן בעצם התכוונו לעשות דבר טוב, אבל כמו שנאמר למלך כוזר בחלום, בספרו של רבי יהודה הלוי, הכוזרי – כוונתיך טובות, אך מעשיך אינם רצויים. כי הם הרגו עיר שלמה, וגם נהגו בתרמית, לכן הבאישו את ריחו של יעקב בעיניי תושבי הארץ, וזה בדיוק מה שהוא אומר להם בסוף ימיו, כשהוא מקלל אותם במקום לברך. מה בדיוק היו צריכים לעשות? אני לא יודעת. כמנהג הימים ההם. היום בשביל זה יש פשוט בתי דין. וזה אולי סוד שמה של דינה, שאליו כיוונו כותבי התורה ברוח אלוהים אשר עליהם – שאתה דינה של דינה יש לעשות בבתי הדין, ולא לקחת את החוק לידיים, ובטח שלא לעשות טבח המוני שכזה בתושבי האיזור, כי אז, כפי שאומרים חז"ל – יצא שכרם בהפסדם.
ומה קרה איתה אחר-כך? אני לא יודעת. יש כמה מדרשי חז"ל על כך, אך שכחתי אותם, או שאיני מחשיבה אותם. את זה אתן יכולות לשאול רבניות אחרות. ברוך השם, היום לא חסרות רבניות.
וזה אולי כבר מתחיל לגעת בחלק היותר מוכר של הפסוקים שאנו דנות בהן – ואהבת לרעך כמוך. או כפי שאמר הלל הזקן, שחי עוד לפני ישוע ורבי עקיבא – מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך. ושמעון ולוי לא נהגו כך, אלא היו אגואיסטים וחשבו רק על עצמם ועל טובת עצמם, ואמנם גם על טובת אחותם, אך נכשלו בחישוב הכולל.

סיפור יוסף כסיפור מגדרי

סיפור יוסף כסיפור מגדרי
הרבנית רוק (פסבדונים)
פרויקט ראש השנה התשפ"ו
ואהבת, בהקשר המלא
תורה בקטנה, לכוסיות עסוקות

למה האחים שנאו את יוסף, בעצם? אני רוצה לטעון שאולי הוא היה שונה מבחינה מגדרית. גם חז"ל אמרו שהיה 'מסלסל בשיערו', כלומר או מטרוסקסואל או הומוסקסואל. וכך הציג אותו יפה יניב ביטון המוכשר כשד בתוכנית הטלוויזיה המעולה, 'היהודים באים', שעקבתי אחרי כל פרקיה בעניין רב ובהנאה רבה.
גם השר שהוא עבד אצלו רומז בשמו לעניין זה – פוטיפר, משהו שקשור אולי לפותים, איבר המין הנשי בלשון הקודש. והיום אולי הוא פוטין, שונא הנשים העריץ הזה. ואשת פוטיפר העלילה עליו כל מיני עלילות, בגלל השונות המגדרית שלו, ויופיו הרב, כפי שמסופר גם במדרשים שלנו וגם בקוראן הקדוש למוסלמים. הם מספרים שהנשים היו צופות בו בזמן שהיו מקלפות אתרוגים וחותכות את אצבעותיהן מרוב שהיו מהופנטות ממנו. כי היה יפה כמו אישה, ואולי היה בסוד אישה, כפי שד"ר אלי שי כתב על שבתאי צבי בספרו "משיח של גילוי עריות" – הספר היחיד שקראתי על האיש הזה, אני מודָה. ואני חושבת שגם אנטיוכוס היה אדם כזה – שונא כוסים וכוסיות, כפי ששמו מרמז, וכאלה הם כל העריצים הגברים, בעצם. זה יסוד העריצות הגברית, כפי שאנחנו יודעות היטב.
אך מעניין שיוסף בסוף התחתן עם אסנת בת פוטיפרע. אני רוצה לומר שאולי זה אותו אדם, פשוט שהתחילו לשים עליו עין. כי עד אז עשה מה שהוא רוצה ואף אחד לא ממש פיקח עליו ולא בדק. ואחרי שבדקו מצאו שכל מה שאמר היה שקר, ואותו שמו בכלא, ואת בתו נתנו ליוסף לאישה. ככה לפחות אני רוצָה לפרש.
וגם יוסף השתנה. הוא לא נשאר אותו בן אדם. אני אומרת שהוא קיבל וחיבק את החלק הנשי שבו. ואיך אני יודעת זאת? כי הכתוב אומר זאת במפורש! כי כך קרא יוסף לבנו הבכור וזה ההסבר שנתן לשמו –
"וַיִּקְרָא יֹוסֵף אֶת־שֵׁם הַבְּכֹור מְנַשֶּׁה כִּי־נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת־כָּל־עֲמָלִי וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִי׃" (בראשית מא 51)
מה הכוונה נשני? מפרופ' רחל אליאור למדתי כי זכר הוא מלשון זיכרון, ואישה היא מלשון נשייה. למרות שזה תמיד היה קשה לי, כי הרי אנחנו יודעות היטב שהמציאות הפוכה – הגברים לא זוכרים כלום, אפילו לא את ימי ההולדת שלנו, לפעמים, ואילו אנו, הנשים, זוכרות הכול, אפילו מה שקרה לפני שנים רבות. אנחנו זוכרות ולא שוכחות.
רגע, אני רוצָה לשלב כאן את הפסוק השני שאנו דנות בו –
לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה.
רש"י מסביר שלנקום זה פשוט לנקום, כלומר לעשות רעה למישהו על משהו רע שהוא עשה לך בעבר. ומשה אומר שזה דבר שאסור לעשות, אלא עלינו לסלוח. וכך אמר גם ישוע. ומה זה לנטור? רש"י אומר שזה בדיוק זה – לזכור משהו שקרה לפני שנים, ואז להזכיר אותו פתאום, גם אם אנחנו אומרות – אני לא אעשה לך מה שעשית לי אז… זוכר? עדיין זה נקרא לנטור, ומשה אומר שגם את זה אסור לעשות. אז במטותא מכן, בנות, תפסיקו לעשות את זה, כי ככה משה ביקש, בדבר אלוהים. שוב אני אומרת – אם משהו מפריע לכן – תגידו מייד, אל תחכו עם זה שנים בבטן. לדעתי זה גם יכול ליצור אצלכן בעיות בריאותיות. ואת זה כבר אמר חכם יהודי אחר – פרויד. לפעם אחרת.

בכל אופן, אם נניח שרחל אליאור צודקת, אז אני מפרשת שיוסף התחבר לחלק הנשי שבו. לו היה חי היום אולי גם היה בוחר לעבור תהליך כירורגי. ואולי לא. אי אפשר לדעת. בכל אופן אז ה' גם השכיח ממנו את כל הצקות בית אביו, שכולן בעצם היו על רקע שונותו המגדרית. וצריך לשים לב שהדבר הזה לא מנע ממנו להתחתן ולהביא ילדים. מה בדיוק היה אופי היחסים המיניים בינו ובין אסנת אנחנו לא בדיוק יודעות, אבל אנחנו גם לא צריכות להיות חטטניות מדי, כפי שחז"ל מעלילים עלינו שאנחנו כאלה, אלא ניתן לזוג הנחמד הזה לחיות את חייהם בפרטיות, ומה שהם, או אלוהים, יבחרו לשתף אותנו בו – נקבל בברכה, ובכבוד. אתן מסכימות איתי על הנקודה הזאת, נכון? תשאלו את עמית, שיוצאת עכשיו עם החטופה אמילי דמארי, כמה חטטנות של פפראצ'י למיניהם יכולה להזיק. אז בואו נכבד.

ואהבת לרעך כמוך, בהקשר המלא, א

ואהבת בהקשר המלא, א
תורה בקטנה, לכוסיות עסוקות
פרויקט לראש השנה התשפ"ו

‏מאת: הרבנית רוק (פסבדונים).

אני מרגיש שהפרויקט הקודם 'על דברי הצומות וצעקותם' היה קצת כבד מדי, אז את הפרויקט החדש לראש השנה, שאקרא לו 'ואהבת לרעך כמוך, בהקשר המלא' כאכתוב בצורה קלילה יותר, במסגרת הפינה שאני רוצה לייסד. – 'תורה בקטנה, לכוסיות עסוקות', שחשבתי על זה אחרי שראיתי את סיוון רהב מאיר מדברת בטלוויזיה בערוץ 12 על פרשת השבוע, דברים נעימים ומחכימים – אך בלי שום קשר לפינתה העמוקה מאוד. ואני שוקל האם כדאי לי להשתמש בלשון נקבה בשביל זה, כפי שלימדה מרב מיכאלי, כדי שהדברים יוכלו להתקבל טוב יותר אל קהל היעד המוצהר של הפינה, ובעצם – למה לא? אז את הדברים אעביר בלשון נקבה, כי איני מתבייש בחלק הנשי שיש בי כחלק משלמות האדם במזיגה של יין ויאנג, לפי התורה הסינית, או אנימה ואנימוס, לפי תורת יונג, ששמו ממש רומז על מקור תורתו. וכדי לעשות צדק היסטורי אדבר אל קהל היעד הנשי, למרות שגם הבנים יכולים להקשיב.

אז קודם כל בואו נקרא, בנות, את שני הפסוקים בספר ויקרא פרק יט, המדברים על מצוות אהבת הרע, שגם רבי עקיבא וגם ישוע אמרו שהיא המצווה החשובה ביותר בתורה. כך כתב משה –
(יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.
(יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה.
אני תחילה רוצה לומר מה אני מבינה מזה באופן אינסטינקטיבי, כי הקליטה הראשונה של בני האדם, ובמיוחד של הנשים, כפי שאתן ודאי יודעות, היא קודם כל בחוש. וגם המשיחים שדיברתי איתם הרבה אמרו לי – קודם כל תקרא את התנ"ך לבד, בלי פירוש. אז ככה באמת אנהג.

לא תשנא את אחיך בלבבך – כי כפי שאנו יודעות היטב, אנשים לא ממש אומרים מה שהם חושבים ומרגישים בפנים. הם אומרים דבר אחד, אבל בפנים חושבים דבר אחר. אז בא משה ואומר לנו – אל תעשו את זה. אל תהיו צבועים. אל תגידו למישהו, או למישהי – אני אוהב אותך, כשבעצם אתה שונא אותו, או אותה. ומה נעשה אם אנחנו מרגישים או מרגישות שנאה, או רגש שלילי אחר, כלפי מישהו? בא משה ואומר לנו – פשוט תגידו לו, או לה. אל תשמרו בבטן. וזה המשך הפסוק – הוכח תוכיח את עמיתך. תגיד לה בדיוק מה אתה מרגיש. תגידי לו בדיוק מה את מרגישה. אנחנו לא קוראות מחשבות, ואם לא תגיד לנו – לא נדע. וגם אתם לא קוראי מחשבות. בשביל זה ה' ברא לנו פה ושפתיים ולשון. ומשה מסיים את הפסוק ואומר – ולא תישא עליו החטא. מה הכוונה? הכוונה היא שאם לא תגיד מה אתה מרגיש – אתה בעצם גם חוטא וגם מחטיא. כלומר שאתה מחטיא את המטרה. כי אז אתה תמשיך לכעוס, וגם היא תמשיך לכעוס, ולעולם לא תגיעו להבנה ולעמק השווה בצורה הזאת. רק אם תדברו ביניכם ותגידו בדיוק מה מפריע לכם – זה כבר חצי הדרך לפתרון הבעיה, ולחצי השני – ה' כבר יעזור. ככה אני מבינה ומסבירה את הפסוק היפה הזה של משה רבנו. ולפסוק השני, בנות, נגיע בפעם הבאה, כי כבר התעייפנו להיום, נכון? שבת שלום.

החלש צודק – הנשים צודקות, האימהות לא; הנץ החמה

‏אני סובר שתמיד החלש צודק – תפיסה מרקסיסטית שהימנים יצאו נגדה. לכן הנשים צודקות. לכן הפלסטינים צודקים. ולכן האימהות לא צודקות, לא שרה שגירשה את ישמעאל, ולא רבקה שרימתה את עשיו. כי האימהות חזקות יותר מילדיהן, ולכן הם צודקים ולא הן. זו דעתי. וכך גם במקרה של אימא קוראז' לברכט.

גם אברהם לא היה צריך להקשיב לקולות שבראשו ולעקוד את בנו יצחק. וזה ידוע. אני הייתי עושה לאלוהים אצבע משולשת, כי כזה אני, חצוף. ולכן גם לא היה צריך לעקוד את ישוע. אני רוצה לתקן את טעויות העבר, לא לחזור עליהן. והושע אמר – חסד חפצתי ולא זבח. ותמיד התנ"ך גובר, זה ההסכם שלי עם אלוהים.
לפי חז"ל אז פרחה נשמתה ותמות, אז מה עשינו בזה?

‏ה' אמר לאברהם לשמוע בקול שרה, אבל הוא השכים לקום במקום לחכות לבוקר ולהתייעץ איתה, והיא בטח הייתה אומרת לו לא לעשות זאת, והיה חייב להקשיב לי, כי כך אמר לו אלוהים קודם, והכול היה מתנהל יפה. ולכן גם אברהם חטא כשקם מוקדם, וגם אהבה וגם שנאה מקלקלים את השורה, ועדיף לקום בשעות סבירות ככה ב-8 בערך. ולא בהנץ החמה כמו מוכי ירח. ולדעתי זה כלל כללי – שמה שנאמר קודם לא מתבטל, ולכן גם אי אפשר לבטל מה שאמר מוחמד, שאין כפייה בדת, בניגוד למה שאומרים רבני המוסלמים, שהם רשעים כמו כל הרבנים המעוותים את דברי הנביאים עצמם.

‏הנץ. אלה הקמים בהנץ החמה – אברהם ובלעם – מקלקלים את השורה (ולא את שורת הקוק, אולי את מועצת השורה), בין אם מאהבה בין אם משנאה (פעם דנתי על זה עם צחי…). ואני רוצה שדברים יתנהלו כשורה. אני גם שונא לקום מוקדם, כי אני כאריק איינשטיין שאהב לישון, לפחות בשיר שלו. וכך הרי מת דקארט
‏בגלל הנסיכה השוודית ההיא. ואלה אותיות עוצמה יהודית – לכן אני פוסל אותם. בשביל לקום לעבודה, מספיק לקום ב-7 ככה. ואריק תמך בעבודה – שלוש ארבע ולעבודה, הוא שר. וגם בהפועל תל אביב תמך. ושאר עניינים חסויים ומסווגים אשאיר לעצמי.
‏הנץ, העיט צבוע, הנשר – עופות טמאים הם, טורפים, בניגוד ליונה הלבנה והטהורה, יונה הנביא, יונה וולך, ויונה אליאן קשת. טוב, חפרתי מספיק. יאללה ביי.
‏כשהריצו את ערוץ 2 שידרו אז את הסרטים האירוטיים שלה… מאז מחביאים אותם. וגם את סרטי ג'ורג' עובדיה – נורית וכאלה.

אריוך דמעתי – הזמר המזרחי; סדום ועמורה, אדמה וצבועים

אריוך דמעתי
‏כותרת אפשרית לכל שירי הכאב של הזמר המזרחי – ואולי אשלב זאת בשיר הבא –
אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי.
‏ועתה אני רואה שאריוך היה מהמלכים ששחרר אברהם משבי מלכי הרשע של סדום ועמורה, אדמה וצבועים, כפי שמסופר (תספרו כבר, כן) בבראשית יד –

א וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ־שִׁנְעָר אַרְיֹוךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גֹּויִם׃
‏ב עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת־בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת־בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ (צביים) צְבֹויִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא־צֹעַר׃
טעיתי, אברהם הציל את מלך סדום. טוב, גם כאן אני אתקן אותו ואציל את מלך אריוך דמעתי – הוא זוהר ארגוב, ההולך בדד, כמו בנצ'י מאסקימו לימון הראשון, וכפי שכתבתי בספרי, מי שאומר 'אך עשרתי מצאתי און לי' ומסתמך על כוחו אונלי, סופו שישאר לונלי, משהו כזה כמו האזרח קין, אבל יצא ההפך ואני המבודד. עולם הפוך. ויש עוד רמז לכך, כי המלחמה הייתה ליד ים המלח בעמק השדים – ואני זוכר שפעם מישהו שם דיבר איתי על כך – וזה השד העדתי, כמו שאומר מאיר אריאל בשירו תקווה, משירי החגים שלו – שעון ושד, שזה שעון הרשע והשד העדתי.
‏והפעם לוט, או הפסאודו-לוט, הוא הרשע. וצריך להסיר את הלוט.

סדום ועמורה, אדמה וצבועים –
‏אנשי סדום ועמורה, אדמה וצבועים, שוב –
סדום – מגדריים באטלרים, ועושקים איין ראנדיסטים שחברו יחדיו.
עמורה – גמרא, התלמוד הבבלי, אנשי הגומורה.
אדמה – מתנחלים משיחיים של הרב צבי יהודה, שלהם אדמה חשובה מאדם.
צבועים – הפרושים, הדתיים ובעיקר החרדים, שעליהם דיבר ישוע, גפני ופרוש.

למען ספות הרווה את הצמאה, שורש פורה ראש ולענה

לאחר שרחצתי את גופי ברחיצת ישוע המלבבת ומהטהרת וניקיתי אותו מכל הסחי ומאוס המצטברים סביבי – וגם את חדרי אני צריך לנקות, הכול מלא ג'יפה – אני רוצה לומר דבר מה, אז אוסקוט רגע –
בניגוד למעין נביא או איש שב"כ שפעל בזמנו, אסף העברי שמו, שטען שרק ארבעת הספרים הראשונים בתורה הם ספרי קודש, אני חלקתי על דעתו וסברתי שכל התנ"ך הוא ספרות קודש, וכך גם כאשר דיבר נגד הנביא שמואל, כנראה בדרך הרמז, לא קיבלתי את דבריו, כי שמואל הנביא היה נביא לה' באמת ואין לקנדם אותו. וכך גם איני מקבל את שלילתו של ספר דברים. אדרבא, באותו הזמן היה דיון מעניין על מגילות שפירא של ספר דברים, ומהם עולה, כנראה, שספר דברים מורכב משני ספרים שחוברו יחדיו – החלק הסיפורי והחלק של החוקים – ושניהם חשובים, אך ספרים נבדלים.
וכך בחנתי את התוצאה הראשונה של השורש רו"ה. ואגב, כך אני ממליץ לכולם לעשות. במקום לבדוק פרטים בגוגל ובפייסבוק, שאנו גם לא תמיד יכולים לדעת מה רמת אמינותם, פשוט לבדוק בתנ"ך. יש היום כמה אפליקציות מצוינות שאפשר להזין בהן מילים והן מביאות את כל הופעות המילה בתנ"ך, מה שפעם הצריך חיבור קונקורנציות עבות כרס.
וכך ראיתי שהתוצאה הראשונה היא מספר דברים פרק כט, וכך כתוב שם –
"פֶּן־יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אֹו־אִשָּׁה אֹו מִשְׁפָּחָה אֹו־שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבֹו פֹנֶה הַיֹּום מֵעִם יהוה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהֵי הַגֹּויִם הָהֵם פֶּן־יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה׃" (דברים כט 17)
"וְהָיָה בְּשָׁמְעֹו אֶת־דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבֹו לֵאמֹר שָׁלֹום יִהְיֶה־לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפֹות הָרָוָה אֶת־הַצְּמֵאָה׃" (דברים כט 18)
"לֹא־יֹאבֶה יהוה סְלֹחַ לֹו כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף־יהוה וְקִנְאָתֹו בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בֹּו כָּל־הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יהוה אֶת־שְׁמֹו מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם׃" (דברים כט 19)
"וְהִבְדִּילֹו יהוה לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלֹות הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתֹּורָה הַזֶּה׃" (דברים כט 20)
ולמילים הקשות כאן – ורוב הדברים מובנים – אני נעזר בפירוש שבאפליקציה המצוינת של התנ"ך של המשיחיים, שהיא קלה ונוחה, ואפשר גם לשמוע שם הקראה של הפרקים מפי קריין בקי אחד, שלא משבש, כנראה תימני. והפירוש שם הוא טוב כפירוש בסיסי בלבד, כמובן, וכך הם מפרשים –
כאשר ישמע את דברי השבועה הזאת, יברך את עצמו ויאמר: 'אין לי ממה לפחד אף על פי שאני מקשה את לבי, כי הצדיקים מתים עם הרשעים'. וזו היא דעת כפירה, הכופרת בהשגחת ה' ובכך שיש שכר ועונש בעולם – והיא נגד עיקרי האמונה, ואני מתנגד לה.

מזמור קט הנורא

מזמור קט בתהילים הוא מזמור נורא. לדעתי, בהתאם לחלק מהמפרשים המסורתיים, יש לקרוא את חלק הקללות שבו כקללות שאומרים אויבי דוד עליו, ולא כקללות שהוא אומר. ואכן, אני איני אומר אותן, ואומרים אותן נגדי –

מזמור קט.
המשורר:
א ‮לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמֹור אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל־תֶּחֱרַשׁ׃ ב ‮כִּי פִי רָשָׁע וּפִי־מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשֹׁון שָׁקֶר׃ ג ‮וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם׃ ד ‮תַּחַת־אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה׃ ה ‮וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טֹובָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי׃

דברי אויביו:
ו ‮הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל־יְמִינֹו׃ ז ‮בְּהִשָּׁפְטֹו יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתֹו תִּהְיֶה לַחֲטָאָה׃ ח ‮יִהְיוּ־יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתֹו יִקַּח אַחֵר׃ ט ‮יִהְיוּ־בָנָיו יְתֹומִים וְאִשְׁתֹּו אַלְמָנָה׃ י ‮וְנֹועַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבֹותֵיהֶם׃ יא ‮יְנַקֵּשׁ נֹושֶׁה לְכָל־אֲשֶׁר־לֹו וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעֹו׃ יב ‮אַל־יְהִי־לֹו מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל־יְהִי חֹונֵן לִיתֹומָיו׃

דברי המשורר למקללו, לדעתי –
יג ‮יְהִי־אַחֲרִיתֹו לְהַכְרִית בְּדֹור אַחֵר יִמַּח שְׁמָם׃ יד ‮יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבֹתָיו אֶל־יהוה וְחַטַּאת אִמֹּו אַל־תִּמָּח׃ טו ‮יִהְיוּ נֶגֶד־יהוה תָּמִיד וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם׃ טז ‮יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשֹׂות חָסֶד וַיִּרְדֹּף אִישׁ־עָנִי וְאֶבְיֹון וְנִכְאֵה לֵבָב לְמֹותֵת׃ יז ‮וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבֹואֵהוּ וְלֹא־חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ׃ יח ‮וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדֹּו וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבֹּו וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמֹותָיו׃ יט ‮תְּהִי־לֹו כְּבֶגֶד יַעְטֶה וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ׃

סיכום –
כ ‮זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי מֵאֵת יהוה (גם פעולת השוטנים מאת ה' היא, אומר אני) וְהַדֹּבְרִים רָע עַל־נַפְשִׁי׃ כא ‮וְאַתָּה יְהוִה אֲדֹנָי עֲ‍שֵׂה־אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי־טֹוב חַסְדְּךָ הַצִּילֵנִי׃ כב ‮כִּי־עָנִי וְאֶבְיֹון אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי׃ כג ‮כְּצֵל־כִּנְטֹותֹו נֶהֱלָכְתִּי נִנְעַרְתִּי כָּאַרְבֶּה׃ כד ‮בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצֹּום וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן׃ כה ‮וַאֲנִי הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם יִרְאוּנִי יְנִיעוּן רֹאשָׁם׃ כו ‮עָזְרֵנִי יהוה אֱלֹהָי הֹושִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ׃ כז ‮וְיֵדְעוּ כִּי־יָדְךָ זֹּאת אַתָּה יהוה עֲשִׂיתָהּ׃ כח ‮יְקַלְלוּ־הֵמָּה וְאַתָּה תְבָרֵךְ קָמוּ וַיֵּבֹשׁוּ וְעַבְדְּךָ יִשְׂמָח׃ כט ‮יִלְבְּשׁוּ שֹׂוטְנַי כְּלִמָּה וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם׃ ל ‮אֹודֶה יהוה מְאֹד בְּפִי וּבְתֹוךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ׃ לא ‮כִּי־יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיֹון לְהֹושִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשֹׁו׃

לא איש דברים אנוכי – ספר דברים

בשמות ד משה אומר – לא איש דברים אנוכי. שאלה אחת היא איך אמר זאת אם הוא כתב את התורה, הכתובה כה יפה? אך נניח לרגע לשאלה זו. אני אומר שאפשר לפרש – לא איש של ספר דברים אנוכי. לא אני כתבתי אותו, אלא שפן הסופר ברפורמה של יאשיהו, כפי שידוע במחקר מזה זמן רב, וכפי שפירט ד"ר יגאל בן נון בספרו המרתק "קיצור תולדות יהוה". כי מי כתב את התורה? סופרים. ליאשיהו היה הסופר שפן ולירמיהו הסופר ברוך בן נריה. היא לא נכתבה מעצמה. ולדעתי, על דרך החידוד, שפן הסופר היה שפן, כלומר פחדן, ולכן רצה לרכז את כל הפולחן במקום אחד – המקום אשר יבחר ה' – בירושלים. עד אז הקריבו בבמות, וגם אליהו לא בחל בכך, למרות שהרבנים מתקשים בכך.
יתרה מכך, באותה שנה, ההיא, היה את עניין מגילות שפירא, שכתב עליהן איזה פרופ' ועקבתי אחר הדברים בערוץ המעולה של אלכס. משם הבנתי בעיקר דבר אחד – שספר דברים כנראה מורכב משני ספרים – קובץ החוקים, כשהוא עטוף לפני ואחריו בחלק הסיפורי. החלק הסיפורי חשוב מאוד בעיניי, כי בו נמצא רעיון אחדות האל בצורה הטובה ביותר, וכך אני ץמיד הפניתי את הנוצרים לדברים ד' – כי לא ראיתם כל תמונה, מעבר לפסוקי שמע ישראל, אך הקובץ של החוקים אולי באמת בעייתי, כפי שהראה אז המעין-נביא אסף העברי בסרטוניו. למשל החוק של בן סורר ומורה, שנמצא רק בספר דברים – לא טוב. וכן חוק המלוכה. וכן עוד – ראו שם. והשירות בסוף – האזינו ו-וזאת הברכה – ודאי טובות, והן כנראה קדומות יותר, ככל השירות שבתנ"ך.
ודעה זו אינה נוגדת את המסורת. תורת התעודות החלה להתקבל לאט לאט בציבור הדתי, וכך יצא אז הספר 'בעיני אלוהים ואדם' מבית מורשה, והוא נפתח בדיוק בעניין זה – בדעות של מפרשים מסורתיים קדומים שסברו שספר דברים נבדל משאר הספרים, או ש'משה מדעת עצמו כתבו'. ויש להפיל את חומת החתם סופר החוסמת כל התקדמות.

ודעת שפינוזה הייתה שעזרא הסופר כתב את רוב התורה, על פי תעודות קודמות, מלבד חלק קדום שכתב משה, אולי ספר הברית – וזו דעה סבירה מאוד, ואין לשלול אותה. כי מי יכתוב את התורה מלבד הסופרים? והוא נזכר בשמו.