שוב נתניהו מביא פסוק לא בהקשר הנכון.
בנאומו בכנסת עם כניסת גנץ לממשלה הוא הביא את הפסוק הזה, כשכוונתו הייתה הצורך באחדות –

בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד וְאִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ.
משלי כז, יז.

אבל זו לא משמעות הפסוק. כאן יחד הוא לא מלשון אחדות והיות יחדיו, אלא מלשון חידוד.

כך מפרש מלבי"ם –
"ברזל בברזל יחד", צורת החרב והסכין הוא החידוד, וכשרוצים להעמיד צורתו מחדדים את הברזל בברזל אחר ומסיר החלודה, "כן יחד איש את פני רעהו" וצורתו, שע"י שיתעסקו בחכמה ואחד יבין לחברו, (כמ"ש הרבה למדתי מרבותי ויותר מחברי וכו') יתחדד פניהם שהיא צורתם, שצורת האדם הוא שכלו וחכמתו וכחות נפשו:

ולמעשה, זו צורת התקשורת הרגילה של הביביסטים – תקיפה והשתלחות. יש בזה תועלת בלימוד, אבל בתקשורת יומיומית זה בעיקר מעיק. יש דרכים אחרות של תקשורת, נעימות יותר, והן מובילות לאחדות יותר מזו.

ביבי אמר אתמול את הפסוק –

אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק.
ישעיהו מא, ו.

אלא שהפסוק הזה נאמר על עובדי עבודה זרה.

כפי שכותב שד"ל –
איש את רעהו יעזורו – כיון ששומעים טענותי הם יראים לאליליהם ואומרים: עתה יפלו ולא יקומו, על כן מתחזקים ומתאמצים לחזקם מהר שלא יפולו, ועוזרים זה לזה במלאכה. כל זה דרך לעג, והוא משל נעים.

יש עניין מהותי שצריך להבין – רחמנות היא חלק מעולם המוסר היהודי, ולאו דווקא הנוצרי.
כך אומרת הגמרא המפורסמת –
"אמר (דוד): שלשה סימנים יש באומה זו – הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים. רחמנים – דכתיב 'ונתן לך רחמים ורחמך והרבך', ביישנין – דכתיב 'בעבור תהיה יראתו על פניכם', גומלי חסדים – דכתיב 'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו". כל שיש בו שלשה סימנים הללו – ראוי להדבק באומה זו".
(יבמות עח).

זו הייתה התפיסה היהודית המרכזית לאורך כל שנות הקיום היהודי.

אלא מה, בימינו קמה ניציות יהודית, שבאה לידי ביטוי במפלגת 'עוצמה יהודית', והיא הצליחה להנחיל לציבור את התפיסה המוטעית שרחמנות זו תכונה 'נוצרית', רחמנא ליצלן.
אז נכון, הנוצרים מדברים הרבה על רחמנות, אבל לא ממש קיימו את הרחמנות הזאת. ואילו יהודים גם דרשו וגם קיימו.

עד היום. עכשיו מצאו איזה מדרש זנוח – 'כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים', וחוזרים רק עליו. בסדר, נניח שלפעמים צריך להתאכזר, אבל לא נכון לשים את הערך הזה במרכז.

אני מחזיק בעמדת הרחמנות היהודית המקורית, ואני לא מתכוון להתנצל על כך, למרות ומול הפצרות הקנאים.

לאחר נאום ביידן, ביום הרביעי של מלחמת שמחת תורה.

התחזית.

יח הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם יְהוָה לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם יְהוָה הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר. יט כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ. כ הֲלֹא חֹשֶׁךְ יוֹם יְהוָה וְלֹא אוֹר וְאָפֵל וְלֹא נֹגַהּ לוֹ.
עמוס ה.

"הנני עשה חדשה עתה תצמח. תני רב יוסף: זו מלחמת גוג ומגוג. משל, למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה זאב; פגע בו ארי וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה ארי; פגע בו נחש וניצל ממנו, שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש; אף כך ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות (ברכות, יג ע"א).

שורש גור מופיע בכמה מובנים – דירה, פחד, וגם גירוי מלחמה. במובן האחרון הוא מופיע ב-3 פסוקים בתהילים –

תהילים נו, ז
יָגוּרוּ (יצפינו) [יִצְפּוֹנוּ] הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי.

תהילים נט, ד
כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי יְהוָה.

תהילים קמ, ג
אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כׇּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת.

מכאן בלשון חז"ל המילה תגרה, כגון התגרה בין התושבים הזרים שהייתה אתמול בערב, וגם המילה החדשה אתגר – והיום נפטר העיתונאי הוותיק, הנכה, אבי אתגר. אך לנו תמורתו אתגר אחר – הוא הסופר אתגר קרת, שביום שישי כתב פוסט ויראלי נגד הכפייה הדתית והממשלה, והוא סיים אותו במשפט – שלא יגלו בסוף שהמשיח הוא שמאלני, או משהו כזה.
עוד מופיע בתורה – 'אל תתגר בם מלחמה', ביחס למואב ועמון –
דברים ב, ט
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה.

דברים ב, יט
וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה.

כך שיש מלחמות שצריך לנהל ויש כאלה שעדיף שלא.