עדי

המילה עדי מופיעה ב-13 פסוקים. זה גם שם ישראלי נפוץ, בעיקר לנשים.

מילון ספיר –
עדִי
(מילון המקרא)
תכשיט, כאמור בפסוק: "המעלה עדִי זָהָב על לְבוּשְכֶם" (שמואל ב' א, 24) עדִי הוא שם כולל לקישוטים אישיים של הגבר והאישה. מקבילה לעדי – תפארת (ישעיה, ג, 18).

הרחבה שם –
שרידי תכשיטים נמצאו במערות האדם הקדמון בכרמל. הם נעשו מעצם, צדף ועצמות דג. בתקופה הכלקוּליתית נעשו מאבן ומשן. עיקר התפתחות העדיים חלה בקבוצות העדיים האלה: א. עדיי הראש והפנים – ראה: נֶזר, עטרה, כֶּתר, מִקשֶׁה, לִוְויָה ב. עדיי האוזן והאף – ראה: נֶזם, עָגיל, חָח ג. עדיי הצוואר – ראה: ענק, צַוָּוארון, רָביד, חלִי, מְנִיכָא, שַׂהרוֹנים, שְׁבִיסִים ד. עדיי הזרועַ והיד – ראה: אֶצְעָדָה, צָמִיד, שֵרָה, טבּעת ה. עדיי הרגל – ראה: עֶכֶס ו. עדיי הלבוש – היו סיכּות הִידוּק, עשויות מכסף או זהב שראשן, שנשאר גלוי לעין, נעשה בצורת גולה או אבן חצי יקרה. צורתם היסודית הייתה סיכּה המורחבת בראשה ובחלקה העליון קוף המאפשר השחלת חוט. סיכת הרכיסה הובאה על- ידי גויי הים והופיעה בשתי צורות יסוד: האחת, הקשת הפשוטה – שהייתה עשויה מחוט מתכת אחד ללא קישוט; השניה, הקשת המורכבת – שבה עשויה הקשת בעבודת יציקה ומקושטת במספר בליטות והמחט מוכנסת לגוף הקשת. בארץ היה גם מין מיוחד בצורת משולש שדמה לקשת המורכבת.

אטימולוגית – אומר אני – הוא משורשי עדה-עטה המורים על לבוש וכיסוי.

העדי נזכר בדרך כלל לחיוב, אך הוא יכול להופיע גם בהקשר שלילי, וזאת כאשר הוא נהפך לעיקר. בצורה המשמעותית ביותר דבר זה מופיע בתיאור ירידת משה מהר סיני.

להלן הופעותיה של המילה בתנ"ך.
בהר סיני הורידו בני ישראל את עדיים מעליהם –
שמות לג, ד
וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו.

שמות לג, ה
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ.

שמות לג, ו
וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב.

בקינת דוד –
שמואל ב א, כד
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן.

קישוט נשיים הנזכר לחיוב –
ישעיהו מט, יח
שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה.

ירמיהו ב, לב
הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר.

ולשלילה –
ירמיהו ד, ל
(ואתי) [וְאַתְּ] שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ.

משל כללי ליופי –
יחזקאל ז, כ
וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ וְצַלְמֵי תוֹעֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בוֹ עַל כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם לְנִדָּה.

לחיוב –
יחזקאל טז, ז
רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה.

יחזקאל טז, יא
וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ.

יחזקאל כג, מ
וְאַף כִּי תִשְׁלַחְנָה לַאֲנָשִׁים בָּאִים מִמֶּרְחָק אֲשֶׁר מַלְאָךְ שָׁלוּחַ אֲלֵיהֶם וְהִנֵּה בָאוּ לַאֲשֶׁר רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ וְעָדִית עֶדִי.

גם לסוס –
תהילים לב, ט
אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ.
ומכאן לדעתי הקריאה לסוס – דיו!

כללי –
תהילים קג, ה
הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי.