האמת והשלום אהבו

האמת והשלום.
ישנו ויכוח ותיק ביני ובין אבי. אבי אומר שהשלום חשוב מהאמת, ואני אומר ששניהם כאחד חשובים – האמת והשלום אהבו. גם בפרקי אבות מובא דבר זה, ושם נאמר שהעולם עומד על האמת ועל השלום, יחדיו – רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם.
אז מאיפה הביא אבי את רעיונו? פשוט, חז"ל אומרים שמותר לשנות לפעמים את האמת מפני השלום.
אבל, אומר אני, אלה מקרים נדירים, שקרים לבנים, למשל כשאומרים לחתן – כלה נאה וחסודה. אך בדרך כלל צריך לדבוק באמת. שהרי הפסוק אומר – מדבר שקר תרחק. ונדייק – תרחק ולא תימנע לגמרי, כדרכי לדרוש, ובאופן המתאים גם לדברי חז"ל.
אבל היפוכו הוא הדבקות בשקר וזה ודאי מגונה. והוא מנהג יעקב ולא ישראל, כפי שהעליתי בפוסט קודם.
אם כך אני דבק בעמדתי – גם האמת וגם השלום חשובים. (ובאופן אישי – גם שלום, אחיה הצדיק של גיסתי רעות, וגם אני).
והנה, לשיטתו של אבי גם אמת אין ודאי, אך גם שלום אין. לא רק שאין שלום בינינו ובין הפלסטינים, אלא גם בתוך העם יש קרע וקיטוב, ויעידו על כך ההפגנות שמתרחשות כבר שבועות רבים.
ובפוליטיקה, זו מדיניות ביבי, הטובה רק לצד אחד, אלה שיש להם, ואילו צד אחד נותר מקופח ו'חמוץ'. אך ישעיה אומר – 'אשרו חמוץ'. ואת כל מכשלות הביביזם כבר כתבתי במקום אחר.
וגם בדת – הדת היהודית מתבססת ברובה על שמיעה – שמע ישראל – ושם אבי שמעון. אך מה עם דין הראיות? על כך דיבר הרמב"ם, ואחריו עוד יותר שפינוזה. ואני, שפינוזיסט אני. לכן לשווא ינסו לעשות לי פסיכולוגיזציות שונות, כפי שעושים כל הזמן, ולדבר איתי על מה שנראה לי ומה אני מרגיש או חושב או מדמיין. אני הולך לפי דין הראיות. ובחודשים האחרונים נתקלתי בשורת ראיות, עובדות, שלא הוסברו כראוי, או שבכלל לא זכו לכל מענה. ועל חוסר המענה הזה כתבתי את המאמר הקודם על משלי א וזרתוסטרא.
ולמעשה על כל הדברים האלה כתבתי כבר בספרי 'יסודות הבניין', אלא שמעטים קראו אותו. ושם אני מפרט אכן את כל יסודות הבניין המחשבתי והמדיני. שם אני מדבר למשל על חשיבות העובדות בכל ויכוח בין שני צדדים. וכאילו לאוויר דיברתי, כאז כעתה.
ודבר זה הוא גם כנראה מה שגרם לי לעזוב את הדת מלכתחילה. פשוט תשובות לא מצאתי, וגם לא אמת. את אלה מצאתי בעצמי רק לאחר שיצאתי משורות הדת הקונוונציונלית. הקונוונציונלית דייקא, שהרי אני בעצם אדם לא פחות דתי מהם, אלא שאני עברי והם רבניים. על ההבדל בין השניים כמדומני שכבר כתבתי וכנראה עוד אכתוב.
זו על כל פנים תפיסת העולם שלי, וזה הוויכוח ביני ובין אבי, בין דור ההמשך לדור הישן.