תהילים יב – נגד המדברים בגאווה.
המזמור מתאר דור שאבדה האמונה ונכרתה מפיהם, כך שכולם מדברים בשקר ובגאווה. כזהו גם דור הגאולה לפי המתואר בתלמוד, דור בו 'חוצפא יסגא'.
גם בספר משלי מתואר 'דור' כזה –

יא דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל וְאֶת אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ. יב דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ. יג דּוֹר מָה רָמוּ עֵינָיו וְעַפְעַפָּיו יִנָּשֵׂאוּ. יד דּוֹר חֲרָבוֹת שִׁנָּיו וּמַאֲכָלוֹת מְתַלְּעֹתָיו לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶרֶץ וְאֶבְיוֹנִים מֵאָדָם.
משלי ל.

אגב, אם שאלתם את עצמכם מה פשר ההיסטריה הזו שהייתה לנייר טואלט בתקופת הקורונה, זו לדעתי התשובה – דור טהור בעיניו, ומצואתו לא רוחץ. אין נקיון כפיים ואין נקיון מעשים בישראל. אדם ישר כמעט לא יכול להצליח כאן.

תהילים יב –
א לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד. ב הוֹשִׁיעָה יְהוָה כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם. ג שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ. ד יַכְרֵת יְהוָה כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת. ה אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. ו מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה אָשִׁית בְּיֵשַׁע (אושיע) יָפִיחַ לוֹ. (מזה הנושף בו בבוז, לפי פירוש אחד) ז אִמְרוֹת יְהוָה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם. ח אַתָּה יְהוָה תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם. ט סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם.

אמרות ה'… כסף צרוף – ועדיף מכספם.

כרום זולות – כשהדבר הזול מתנשא. באופן דומה, לדעתי, חלה עליית מחירים בישראל, שכן גם את סחורתם הזולה הם מחשיבים כיקרה. וגם זה נאמר בסימני הגאולה שבתלמוד – 'היוקר יאמיר'.

תהילים י – נגד העשירים העריצים, המשתלטים על חיי החלשים בחברה וסוחרים בהם.
גם בדבר זה – אין חדש תחת השמש, רק שהיום הטכניקות הרבה יותר משוכללות.
כותב המזמור אומר שדבר זה הוא ניאוץ כלפי האל (בדיוק כפי שאני אומר).
דבר דומה עשו העמלקים לעם ישראל בצאתם ממצרים –
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.
דברים כה, יח.

גם הוא נטפל לנחשלים – לחלשים, וגם אצלו נאמר כי 'לא ירא אלוהים'.
ועל כן יש מצווה מיוחדת לזכור אותו ולמחות את זכרו –

יז זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.
דברים כה.

היום נהוג לזהות את עמלק הזה עם הנאצים (שגם אותם הזכרתי לפעמים). עמלק ההיסטורי אמנם היה עם מובחן, אך הרמה הסמלית-מהותית של הכתובים ממשיכה להתקיים.

התרופה היחידה לדבר זה היא מתן מענה חברתי, ערבות הדדית, דאגה לכל פרט בחברה, 'לבלתי ידח ממנו נידח'. לכן התורה כה מקפידה על דאגה לחלשים בחברה – 'הגר, היתום והאלמנה'. חברה שמזניחה את הדבר היסודי הזה כבר אינה חברה יהודית בשום צורה ואופן. דומה היא יותר לסדום, אשר 'יד עני לא החזיקה', לפי יחזקאל, ואשר לא הכניסה אורחים לבית, לפי המסופר בבראשית. כזו היא, פחות או יותר, החברה האמריקאית היום, וישראל מתקדמת בצעדי ענק למודל אכזרי ולא יהודי זה. זו חברה שהכסף חשוב בה יותר מהערכים, ואין בה סעדים חברתיים מספיקים. כר נוח לעושק ולניצול.

תהילים י –
א לָמָה יְהוָה תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. ב בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ. ג כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ (הגזלן תאב הבצע) בֵּרֵךְ (תיקון סופרים כנראה) נִאֵץ יְהוָה. ד רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו. ה יָחִילוּ (יצליחו, יעשה חיל) דרכו [דְרָכָיו] בְּכָל עֵת מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם. (כמו ינשוף עליהם, בבוז) ו אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל אֶמּוֹט לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא בְרָע. ז אָלָה פִּיהוּ מָלֵא וּמִרְמוֹת וָתֹךְ תַּחַת לְשׁוֹנוֹ עָמָל וָאָוֶן. ח יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ. ט יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ. י ודכה [יִדְכֶּה] יָשֹׁחַ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חלכאים [חֵיל כָּאִים]. (החלשים נשברים מעוצמתו וממונם מגיע אליו). יא אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל רָאָה לָנֶצַח. יב קוּמָה יְהוָה אֵל נְשָׂא יָדֶךָ אַל תִּשְׁכַּח עניים [עֲנָוִים]. יג עַל מֶה נִאֵץ רָשָׁע אֱלֹהִים אָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִּדְרֹשׁ. יד רָאִתָה כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס (של הנעשק) תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר. טו שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע וָרָע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא. טז יְהוָה מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ. יז תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְהוָה תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ. יח לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ בַּל יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן הָאָרֶץ.