פח

המילה פח מופיעה ב-25 פסוקים.
לה כמה משמעויות, לפי מילון ספיר –
פַּח1
(מילון המקרא)
מוקש, מלכּודת צַיָידים, (גם בהשאלה), כאמור בפסוק: "נָתנוּ רשָעִים פַּח לִי" (תהילים קיט, 110)

פַּח2
לוח מתכת דק, כאמור בפסוק: "רִקְּעֵי פַּחִים צִפּוּי לַמִזְבֵּחַ" (במדבר יז, 3)

וגם –
פָּח
נושֵב, כאמור בפסוק: "עד שֶיָפוּחַ היום וְנָסוּ הצללים" (שיר השירים ב, 17)

ויש משמעות נוספת – מלשון הפחה, נשיבת רוח –
מֵפִיחַ
1. מַשיב, מפיץ ברוח, כאמור בפסוק: "בָּאֵש עֶבְרָתִי אָפִיחַ עָלָיִךְ" (יחזקאל כא, 36)
2. מפיץ רֵיח, כאמור בפסוק: "הָפִיחִי גַנִּי יִזְלוּ בְשָׂמָיו" (שיר השירים ד, 16)
3. מוציא מפיו, מַבּיעַ, כאמור בפסוק: "יָפִיחַ כְּזָבִים עד שקר" (משלי ו, 19)

כמה נביאים מתלוננים על פחים שטומנים להם, וגם משורר תהילים מרבה להתלונן על כך.

מילה זו באה כמה פעמים בצירוף 'פח ומוקש' וכן בצירוף פח-פחת-פחד.

אטימולוגיה –
הצירוף האחרון הוא אחת הראיות החזקות למקור הדו-עיצורי של השורש, שכן ברור שיש קשר בין המילים פח-פחת-פחד. והוא גם אחת הראיות החזקות למקור האונומטופאי, שכן 'פח' הוא צליל הרקיעה בפח – וזו המשמעות הראשונה. המשמעות השנייה נגזרה מהראשונה, כי הפח-מלכודת הייתה עשויה מפח-נחושת.

אלה הופעותיו –
בתחילה הוא מופיע במובן השני, לוח מתכת, במשכן –
שמות לט, ג
וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ הַשֵּׁשׁ מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב.

במדבר יז, ג
אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְהוָה וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

ובמשמעות השנייה –
תושבי הארץ הזרים כפחים –
יהושע כג, יג
יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד אֲבׇדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

מכשול –
ישעיהו ח, יד
וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם.

הצירוף פח ופחת ופחד מופיע כמה פעמים –
ישעיהו כד, יז
פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ.

ישעיהו כד, יח
וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ.

לנביא מטמינים פחים –
ירמיהו יח, כב
תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם כִּי תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם כִּי כָרוּ (שיחה) [שׁוּחָה] לְלׇכְדֵנִי וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי.

ירמיהו מח, מג
פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב נְאֻם יְהוָה.

ירמיהו מח, מד
(הניס) [הַנָּס] מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם יְהוָה.

הושע ה, א
שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט כִּי פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל תָּבוֹר.

פח לנביא –
הושע ט, ח
צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כׇּל דְּרָכָיו מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו.

בדבריו הידועים של עמוס –
עמוס ג, ה
הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד.

בתהילים מופיע הרבה
תחילה בצורה הנוספת, מלשון נשיבה –
תהילים יא, ו
יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגׇפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם.

ובצירוף פח ומוקש –
תהילים סט, כג
יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ.

תהילים צא, ג
כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת.

וגם למשורר תהילים טומנים פחים –
תהילים קיט, קי
נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי.

תהילים קכד, ז
נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ.

תהילים קמ, ו
טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי סֶלָה.

תהילים קמא, ט
שׇׁמְרֵנִי מִידֵי פַח יָקְשׁוּ לִי וּמֹקְשׁוֹת פֹּעֲלֵי אָוֶן.

תהילים קמב, ד
בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי בְּאֹרַח זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי.

במשלי –
משלי ז, כג
עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא.

משלי כב, ה
צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם.

באיוב –
איוב יח, ט
יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח יַחֲזֵק עָלָיו צַמִּים.

איוב כב, י
עַל כֵּן סְבִיבוֹתֶיךָ פַחִים וִיבַהֶלְךָ פַּחַד פִּתְאֹם.

בקהלת –
קהלת ט, יב
כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם.

תהילים קכו – מזמור גאולה

תהילים קכו – מזמור גאולה.
זהו מזמור גאולה על שיבת ציון. מן הסתם הוא שורר בימי גלות בבל וכוון על חזרתם משם, אך אפשר לכוונו גם על שיבת ציון שבדורנו, ואולי באמת לכך כוון מראש.
והוא אומר – הגאולה תיראה לנו כמו חלום, נשמח מאוד, מעשים גדולים ייעשו איתנו, זה יהיה כנחלים המתמלאים מים, והדימוי האחרון – הגלות נדמית לזורע הסובל, והגאולה – לקוצר השמח.

תהילים קכו –
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. ג הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים. ד שׁוּבָה יְהוָה אֶת שבותנו [שְׁבִיתֵנוּ] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

תהילים קכ – זהירות מלשון רמייה

תהילים קכ – זהירות מלשון רמייה.
ממשיך לקרוא ולשתף פרקי תהילים, למרות שזה מעניין פחות או יותר רק אותי ואת עצמי. זה עיסוק מועיל בשעת מצוקה, וליהודים בהיסטוריה לא היו חסרות שעות כאלה.
הפעם, עוד אחד משירי המעלות.
כאן המשורר אומר, שבמקום של שקר ומרמה, ולשון הרע, גם אין תועלת. ובמקום זה גם אין שלום.
עוד הוא מזכיר מקומות כאלה שגר בהם – משך וקדר – אזורים ערביים.
אז על מי הוא סומך? על המייטיגוד כמובן, כרגיל.
ו-טוב, אנשים כאלה שפניהם תמיד למלחמה, כנראה יקבלו מלחמה בסופו של דבר. לא ממשורר התהילים, איש השלום, אלא מאנשי מלחמה אחרים.

תהילים קכ.
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֶל יְהוָה בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי. ב יְהוָה הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה. ג מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה. ד חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים. ה אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר. ו רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם. ז אֲ‍נִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.

כשהיסודות מוסרים

פסוק היום –
לפעמים נראה שכל מעשינו היו לשווא. אבל אל יאוש! גם דבר זה כבר נאמר –

כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל.
תהלים יא, ג.

שטיינזלץ –
כִּי, כאשר הַשָּׁתוֹת, היסודות המוסריים או החברתיים יֵהָרֵסוּן, צַדִּיק מַה פָּעָל?! מה משמעות יש לפעולות הצדיק במקום שיסודותיו הרוסים?! 

היום אומרים – נלקח השטיח מתחת לרגליים.

תהילים קכג – רב שבענו בוז

עוד מזמור תהילים – תהילים קכז, משירי המעלות.
תראו, רוב מזמורי התהילים כלל לא צריכים פירוש. אולי 15% מהספר מצריך פירוש לדעתי. אבל כן אפשר לדרוש אותם כצורך השעה.
כאן משורר התהילים פונה לאלוהים מעמדת שפלות, אל מול בוז הגאים השאננים.
הוא אומר – 'כעיני עבדים, כעיני שפחה'. אין הוא בוש בזאת.
לי זה מזכיר במעט את שלטי 'סיפורה של שפחה' בהפגנות עכשיו. ובוז הגיאיונים – את הביביסטים.

תהילים קכג.
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם. ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲ‍דוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ. ג חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז. ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים.

שם פחדו פחד לא היה פחד

הנה עוד פסוק –

שָׁם פָּחֲדוּ־פַחַד לֹא־הָיָה פָחַד.
תהילים נג, ו.

פירוש –
'הם פחדו מאוד כשלא היה ממה לפחוד'.

וכן, אני מכיר את זה היטב. אנשים שפוחדים מהצל של עצמם, ואז משליכים את פחדם עליך. יש דברים שאינם מבינים, ותגובתם המיידית – פחד והאשמה. אלא שלא כל מה שאינכם מבינים הוא דבר רע שיש להילחם בו. יש גם דברים נסתרים מן הטוב. אך אלו הרשעים לא יבינו זאת.

אמת (בקיצור)

המילה אמת מופיעה בתנ"ך ב-125 פסוקים. כמדומני שכבר כתבתי עליה, אז אקצר.
ודאי שהיא ערך חשוב. ודאי שמידת השלום לא מבטלת אותה, אלא במקרים נדירים. אלה – כאשר מבטלים אותה לרגע למטרה טובה, ובוודאי שאין לעשות זאת למטרה רעה, או אם התוצאות רעות.

עתה כמה פסוקים עליה –

חובת החקירה –
דברים יג, טו
וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ.

דברים יז, ד
וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל.

תכונת המשיח –
ישעיהו מב, ג
קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט.

נעדרת בדור הגאולה –
ישעיהו נט, יד
וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא.

ישעיהו נט, טו
וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְהוָה וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט.

נביאים מוכיחים על היעדרה –
ירמיהו ט, ד
וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ.

היא מתכונות האל –
ירמיהו י, י
וַיהוָה אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ.

ניתנת ליעקב (אולי בגלל ששקרן הוא) –
מיכה ז, כ
תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.

זכריה ח, טז
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.
נמצאה כתובת כזו לאחרונה.

אמת ושלום יחדיו –
זכריה ח, יט
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.

משפטי ה' אמת –
תהילים יט, י
יִרְאַת יְהוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו.

מתכונות המלך או המשיח –
תהילים מה, ה
וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת וְעַנְוָה צֶדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ.

פסוקים ידועים, אמת באה עם חסד –
תהילים פה, יא
חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ.

תהילים פה, יב
אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף

גם במשלי –
משלי ח, ז
כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע.

שפת אמת –
משלי יב, יט
שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר.


אשר אין חליפות למו

חוסר רצון לשינוי הוא רע ומעיד על חוסר ביטחון באלוהים –

אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים.

תהלים נה, כ.

שטיינזלץ –
אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת, שינויים לָמוֹ, להם ולדרכם. הם ממשיכים לצעוד בדרכם הרעה, וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹֹהִים. 

פירוש אחר –
הם אינם משתנים ואינם יראים את אלוהים.

דבר בליעל יצוק בו

מעניין התנ"ך הזה.

דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ.

תהלים מא, ט.

פירוש גוגל (פרשן ספרדי מהמאה ה-14) –
דבר בליעל יצוק בו; פירושו: חלי קשה ורע דבק בו , ולא יקום עוד ממשכבו; כי ימות מהחולי , כי חלי קשה הוא. ופירוש יצוק – דבק , כמו "לבו יצוק כמו אבן ויצוק כפלח תחתית" (איוב מא , טז). או פירוש דבר בליעל – על העון , כלומר: עון גדול יצוק בו , וראוי הוא לענש גדול; לפיכך לא יקום ממשכבו עוד.

מלבי"ם סובר אחרת –
"דבר בליעל יצוק בו", שצריך ליצוק על גופו דבר בליעל, היינו דבר רע וממית, סם המות ודבר ארסי כדי שאחר "אשר שכב לא יוסיף לקום" וימות מפני הסם:

כלומר – הרעלה.

יען בושסכם – רמיסתכם

פסוק היום.
גם פסוק היום צריך? נו, שיהיה.
עמוס היה נביא חברתי מאוד, והנה הוא אומר שכל הצרות באות למה? בגלל עושק הדל. או בלשונו ('נוסח' זו מילה מאוחרת. בעברית קיימת רק לשון, או שפה) –

לָכֵן יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל דָּל וּמַשְׂאַת בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ (גזל רכושו) בָּתֵּי גָזִית בְּנִיתֶם וְלֹא תֵשְׁבוּ בָם כַּרְמֵי חֶמֶד נְטַעְתֶּם וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם.
עמוס ה יא.

והוא בדיוק חזונו של הח"כ הנכבד דוד אמסלם – 'נרמוס אתכם'.