רעיון קצר על אבן עזרא

בעקבות התכתבות קצרה אתמול, הנה רעיון קצר –
אבן עזרא היה פרשן מדויק מאוד, אך לא נלמד כמו פירוש רש"י, ומעטים מכירים אותו. וזה חבל, כי פרשנותו לדעתי טובה יותר. וזאת בשני אופנים – הראשון הוא מבחינת היותו דקדקן לשון מדויק מאוד. כך למשל הלשונאי ניסן נצר בסדרת ספריו על לשון פרשת השבוע, מציינו לחיוב ומרבה להביא מדבריו.
והצד השני שבו הוא מתבלט הוא התעוזה הפרשנית שלו, בעיקר במה שהוא מכמין כ'סודות'. הידוע ביותר שבהם הוא 'סוד שנים עשר' שלו, שמתייחס לכמה כתובים בתורה שנראים מאוחרים, כגון 'והכנעני אז בארץ'. שפינוזה בספרו 'מאמר תיאולוגי מדיני' מסתמך על פירושו זה ומרחיב אותו, וכך גם מייסד את התחום שנקרא 'ביקורת המקרא', שאנשים דתיים כל-כך פוחדים ממנו היום.
ואולם, אותו שפינוזה מזכיר את אבן עזרא גם בהערותיו, בהערה הראשונה, והוא מזכיר אותו כמי שלא ידע עברית על בוריה. והרי זה דבר מצחיק מאוד, שהפתיע אותו כשקראתי אותו לראשונה. איך אפשר לומר דבר כזה על אבן עזרא? ועוד מפי מי שחייב לו טובה, כי השתמש בפירושו. ואולם, יתכן שחריקה זו אצל שפינוזה אינה מקרית. הכיצד?
הוויכוח שם הוא על המילה 'נביא', וכן שני פירושים – לפי רש"י הוא מגזרת 'ניב שפתיים', ולי זה נראה פירוש שגוי, ולפי אבן עזרא זהו שורש מלא – נב"א, כלומר מי שמביא את דבר ה'. וכך הוא כותב –

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ.
שמות ז, א.

…אלהים – והוא מדבר אל הנביא, והנביא מדבר אל אנשי דורו.

והאומרים כי נביא מגזרת: ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט), איננו נכון. כי שרש ניב מהשניים, לפי דעת חכמי צרפת, ומעלומי העין לפי דעת חכמי ספרד, ושרש נביא שלש אותיות. והעד: נביאים (במדבר י״א:כ״ט), ויתנבאו (במדבר י״א:כ״ה), כי האל״ף שרש. ועוד, כי: ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט), כמו: פרי, כי הוא מגזרת: תנובה (ישעיהו כ״ז:ו׳), עוד ינובון בשיבה (תהלים צ״ב:ט״ו). והעד הנאמן: וניבו נבזה אכלו (מלאכי א׳:י״ב). ועוד מה טעם: השב אשת האיש כי נביא הוא (בראשית כ׳:ז׳), אם פירושו דברן הוא. רק פירושו: הוא נביאי שאגלה לו סודי, כדרך: כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג׳:ז׳), והוא מתענג עליו, על כן: ויתפלל בעדך וחיה (בראשית כ׳:ז׳).

ובכן, כפי שאמר לי בן שיחי, ידידי ומורי אייל טויטו, יתכן שכאן שפינוזה אימץ מילה שתתאים יותר לפירושו. ואני אפרש – לפי שפינוזה נביאים הם אנשי דמיון המדברים את דברם-הם, ועל כן אימץ את פירוש 'ניב שפתיים'. ואילו בשיטה השנייה הנביא מביא את דבר האל, ולא מדבר מלבו – וכך לפי פירוש אבן עזרא.
ואגב, גם שפינוזה כתב ספר להוראת עברית. וכן גם כל חלק א' של מורה נבוכים הוא כמו מילון עברית למילים מסוימות. והדבר מובן – כל עיון רציני צריך להתחיל מהשפה.
ואעיר – גם אני כתבתי שני מילונים – מילון אטימולוגי בשיטת השורש הדו-עיצורי – מופיע כנספח בספרי 'יסודות הבניין' שהעליתי כספר אלקטרוני ב'עברית', ומילון תנ"כי שלם, שנמצא בבלוג שלי – 'הפסוק היומי'.

מבין הסודות הנוספים של אבן עזרא, כדאי להזכיר את סוד ה-33 שלו על השעיר לעזאזל הנשלח ביום הכיפורים, שאותו מפענח הרמב"ן (מאתר כלשהו) –
'הרמב"ן מפענח את שהצפין אבן-עזרא. שלושים ושלושה פסוקים לאחר פסוק זה מצווה התורה:
"וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם"'.

לפי דעתי כאן אבן עזרא מנסה לרמוז משהו – שכל המנהג הזה של השעיר לעזאזל זר לרוח היהדות ומקורו אלילי. ובאמת, היום אנחנו יודעים ממחקר התנ"ך שבאמת כך הוא. ויותר מכך – אקט זה כבר הפך לתסמונת המוכרת בפסיכולוגיה – תסמונת 'השעיר לעזאזל' – תפיסת קורבן אחד והשלכת כל ה'עוונות' והמגרעות שלנו עליו – ואף היא נטייה פסיכולוגית הרסנית שיש לשרש. צדק אפוא אבן עזרא גם כאן.