גאווה

גאווה היא מידה מגונה בתנ"ך.
הכבוד הביביסטי הוא מסוג הגאווה. זה, בין היתר, כבוד הנבנה על השפלתם של אחרים. לכן בשלטון הביביסטי מושפלים העניים והפלסטינים.
הכבוד האמיתי, היהודי, הוא שונה כמובן – יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. איזהו מכובד? המכבד את הבריות. וכן הלאה.
גם מבחינה זו שלטון זה אינו יהודי.

הנה מה שיש למשורר תהילים לומר על הגאווה –
תהילים י, ב
בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ.

תהילים לא, יט
תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז.

תהילים לא, כד
אֶהֱבוּ אֶת יְהוָה כׇּל חֲסִידָיו אֱמוּנִים נֹצֵר יְהוָה וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה.

תהילים לו, יב
אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי.

תהילים עג, ו
לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ.

וכן גם מחבר משלי אומר –
משלי יד, ג
בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם.

משלי כט, כג
גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד.