חוצפה

שורש חצ"ף מופיע פעמיים בתנ"ך, כפי שמופיע בויקימילון –
חָצוּף
לשון חז"ל שמתנהג בחוסר כבוד; עז פנים.

גיזרון
מארמית: חציף. השורש נמצא פעמיים במקרא (דניאל ב,טו; ג,כב), בהוראת: נדחף.

יש שהקבילו לשורש העברי ח־שׂ־ף, שהאותיות צ/שׂ מתחלפות.

והנה המקורות –
עָנֵה וְאָמַר לְאַרְיוֹךְ שַׁלִּיטָא דִי מַלְכָּא עַל מָה דָתָא מְהַחְצְפָה מִן קֳדָם מַלְכָּא אֱדַיִן מִלְּתָא הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל.
דניאל ב, טו.

תרגום –
עוֹנֶה וְאוֹמֵר לְאַרְיוֹךְ הַמּוֹשֵׁל שֶׁל הַמֶּלֶךְ: עַל מָה הַדִּין דּוֹחֵף מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ? אָז [אֶת] הַדָּבָר הוֹדִיעַ אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל.

מלבי"ם –
ענה ואמר לאריוך שליט של המלך, על מה [יצא] הדת בחוזק כ״כ מלפני המלך, אז הודיע אריוך את הדבר לדניאל – דניאל שאל אותו הטעם למה יצא הדת בתוקף כ״כ, וזה לא שאל לו מצד שהוא רב טבחים רק מצד שהוא שר ושליט של המלך, שמצד שהוא שר גדול בין השרים [חוץ מאומנתו עתה שהוא רב טבחים] יש לו לדעת טעם דבר מלך שלטון, ואז הודיע לו אריוך שזה בא ע״י חלום ששכחו המלך.

מצודת ציון –
מהחצפה – ממהרת והוא מלשון חצוף הממהר להביש ולהחפיר את הבריות.

כָּל קֳבֵל דְּנָה מִן דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה וְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא.
דניאל ג, כב.

תרגום –
אָז, מִן אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ חָזָק, וְהַכִּבְשָׁן הֻסַּק מְאוֹד, הָאֲנָשִׁים הָהֵם שֶׁהֶעֱלוּ אֶת שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, הָרַג אוֹתָם שְׁבִיב שֶׁל הָאֵשׁ.

וחז"ל אמרו –
בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגא.