על הגפן

על הגפן
ביהדות על שני מאכלים יש ברכה מיוחדת – על הלחם ועל הגפן.
על הלחם דיברתי בפעם שעברה, הוא עיקר מזונו של אדם והבסיס לו, לכן נקרא 'מסעד לחם', כלומר תמיכה.
ואילו הגפן מהי? היא החלק השני שנחוץ בחיים – העונג, השמחה. וגם עליה מקדשים.
בתהילים נאמר 'יין ישמח לבב אנוש (ולחם לבב אנוש יסעד)'. ובמשלי נאמר – 'תנו שכר לאובד ויין למרי נפש'.  ובאמת בשתייה יש חלק טוב, והיא השתייה המתונה, ויש חלק רע, והיא השתייה המופרזת.
מי שותה באופן מופרז? מיהם באי המסבאות? בדרך כלל אנשים קשי יום ובעלי צרות רבות.
וכן אצל הגויים הדבר נפוץ. וכך כתב ביאליק על יעקב ועשיו – עשיו חוזר מעבודתו, הולך למסבאה, ואז שב לביתו ומכה את אשתו – 'אוי לעשיו אוי', ואילו יעקב הולך לבית המדרש ושב לביתו ומחבק את אשתו – 'טוב ליעקב טוב'.
ושתייה מופרזת היא גם מחלה – אלכוהוליזם, ומחלה קשה. שכן העונג מוביל להתמכרות, וצריך לרסנו בזמן.
ובאופן דומה יש גם צורות אחרות של התמכרות לעונג – כגון התמכרות לסמים, או גם לסיגריות. הכול פועל לפי אותו עיקרון. עונג שהופך לנגע. ואולי הפתרון לזה – עוגן, עוגן ביתי או נפשי.
גם ישראל נמשלו לגפן – 'גפן ממצרים תסיע' – נאמר בתהילים, כתיאור יציאת מצרים. וכן לכרם – 'כי כרם ה' צבאות בית ישראל' נאמר בישעיה ה. ומדוע נמשלו לגפן? כאן יש כמה מדרשים, אך בכל אופן נראה לי שזאת משום היותם העם הנבחר, עמו של אלוהים, 'ראשית תבואתו', ראשית – במובן החלק המובחר (שכן ישראל אינם העם הראשון בזמן, ואדרבא, דווקא על עמלק נאמר – 'ראשית גויים עמלק').
ויש גם גפן שלילית, כפי שנאמר בפרשת האזינו על הגויים – 'כי מגפן סדום גפנם'. שכן כל דבר יש לו צד טוב וצד רע.
וגם בתרבות הישראלית יש התייחסות לגפן – וידוע מאוד המערכון של חבורת לול 'חידון התנ"ך', שבו נשאלת שאלה על גפן, והמתמודד התימני, שמשוחק על ידי אריק איינשטיין, שואל – גפן במובן גפן, או גפן במובן גופן. שכן גָפן מנוקדת לעיתים בקמץ (בצורת ההפסק כמדומני), וזהו קמץ קטן המבוטא בתנועת חולם, ולתימנים יש הגייה מיוחדת של תנועה זו.