אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.
זכריה ח, טז.

פירוש (שלי) –
א. דברו.
ב. דברו אמת.
ג. איש את רעהו. ולא איש על רעהו.
4. אמת ושלום – יחדיו.

על חשיבות הלחם ביהדות
(בהמשך לפוסט שכתבתי על ביקורי בבית אחי, אביא את הדברים בצורה מסודרת).

כידוע, ביהדות ישנה חשיבות מיוחדת ללחם, עד שהוקדשה לו ברכה מיוחדת – 'המוציא', וגם סעודה, ובמיוחד סעודת השבת, נפתחת בברכה על הלחם. השאלה מדוע.
באופן הראשוני – כמובן, הלחם הוא בסיס התזונה ומכאן חשיבותו המיוחדת.
ואולם היום אנו יודעים יותר מזה – מרכזיות תזונת הלחם התחילה עם 'המהפכה החקלאית', שהתרחשה בערך בשנת 10,000 לפני הספירה. מי שהנגיש את המחקר על כך אצלנו, וגם בעולם, הוא ההיסטוריון יובל נח הררי (שגם נאם בהפגנה במוצ"ש).
לפני המהפכה החקלאית בני האדם היו 'ציידים-לקטים' והתקיימו מציד ומלקיטת פירות ופטריות מהיער. עם המהפכה החקלאית התחילו להקים ישובים גדולים, להתביית, וכך גם להקים עולם תרבותי יותר. ובאמת, המחקר מראה שסמוך מאוד לזמן זה התחילו גם לבנות מבני דת גדולים.
אם כך נראה, שהאנושות הכירה טובה לגידולם החדש – החיטה – וייחדה לו ברכה מיוחדת, ודבר זה נשאר גם ביהדות.
והדבר נמצא כבר בישראל הקדום, שהרי במקדש היה שולחן מיוחד ועליו 'לחם הפנים'. סיבת קיומו של שולחן זה לא הובהרה דיה, עד שגם הרמב"ם, שמנה את כל טעמי המצוות, הודה שהוא מתקשה בביאור מצווה זו, וכך כתב –
"אבל השולחן והיות עליו הלחם תמיד – לא אדע בו סיבה ואינו יודע לאי זה דבר אייחס אותו עד היום".
מורה נבוכים ג, מה, בתרגום אבן תיבון.

ואולם, מתוך ההסבר המוצע כאן הדבר ברור – זהו עוד מתן כבוד לגידול הטבעי המזין את הקהילה ומאפשר את החיים התרבותיים.

וחשיבות הלחם, והסעודה עימו סביב השולחן, נותרה עד היום. ראשית, כפי שכתבתי – בברכתו המיוחדת, ושנית, בפתיחתו את סעודת השבת, שהיא היום טקס יהודי מרכזי ביותר.
ניתן לראות את כל מוסד 'סעודת השבת' כמעין הודיה על כך שיש מזון על שולחננו באופן קבוע.

גם מושג ה'שולחן' חוזר על עצמו לכל אורך התנ"ך כביטוי לחיי יציבות ושפע. הנה למשל בפסוק זה בתהילים – תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי (תהילים כג, ה). וכן גם מושג הלחם, שוב בתהילים –
נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם.

תהלים לז, כה.

פסוק זה, אגב, תמיד היה קשה לי – וכי לא ראינו צדיקים רעבים? ראינו. אבל שוב, דרך אופן הניתוח המוצע כאן הדברים מוסברים – מי שהולך בשיטה הקהילתית והתרבותית – שגם מחייבת עבודה תמידית, אמנם – לעולם לא יחסר לחם.

וגם בפועל, אנו רואים כי יהודים מאורגנים בקהילות עם ערבות הדדית, וגם אם יהודי נוסע לחו"ל – כמעט בכל מקום הוא יכול למצוא בית חב"ד לסעוד בו.

ולכן הגיתי בבית אחי את הפתגם הבא –

מי שהולך לפני השולחן ערוך, תמיד יהיה לו שולחן ערוך.

זה נשמע פשוט מדי, אך הנה ההסבר המלא שלו.

תפילה ליוצא מן העיר – תהילים נה, חצי ראשון –

א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד. ב הַאֲזִינָה אֱלֹהִים תְּפִלָּתִי וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי. ג הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה. ד מִקּוֹל אוֹיֵב מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע כִּי יָמִיטוּ עָלַי אָוֶן וּבְאַף יִשְׂטְמוּנִי. ה לִבִּי יָחִיל בְּקִרְבִּי וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי. ו יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי וַתְּכַסֵּנִי פַּלָּצוּת. ז וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה. ח הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה. ט אָחִישָׁה מִפְלָט לִי מֵרוּחַ סֹעָה מִסָּעַר. י בַּלַּע אֲדֹנָי פַּלַּג לְשׁוֹנָם כִּי רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר. יא יוֹמָם וָלַיְלָה יְסוֹבְבֻהָ עַל חוֹמֹתֶיהָ וְאָוֶן וְעָמָל בְּקִרְבָּהּ. יב הַוּוֹת בְּקִרְבָּהּ וְלֹא יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ וּמִרְמָה…
טז ישימות [יַשִּׁי מָוֶת] עָלֵימוֹ יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים כִּי רָעוֹת בִּמְגוּרָם בְּקִרְבָּם.