שאלתי כמה פעמים למה משורר תהילים נשמע כפרנואיד, או למה הוא תמיד נרדף?
ופעם כתבתי בשיר – דוד? הוא פרנואיד.
תשובה אחת שענו לי – כי שאול רדף אחריו. אבל זו לא תשובה טובה. כי גם אם נניח שדוד כתב חלק ממזמורי תהילים, הוא לא כתב את כולם. גם לפי חז"ל תהילים נכתב על ידי עשרה זקנים, והם הלוויים, כגון אסף והימן, שתפקידם היה מלאכת הניגון והשיר.
ולמעשה, חוויית הנרדפות משותפת למאמינים כולם. גם הנביאים מתארים חוויית נרדפות. וכן גם בא בדרך המוסר – ישוע אמר להפנות את הלחי השנייה, וגם חז"ל אמרו להיות מן הנרדפים ולא מהרודפים.
ואכן, לכל אורך ההיסטוריה היהודים היו הנרדפים, ולא הרודפים. הנוצרים, לעומת זאת, היו הרודפים.
והנה היום התהפכו היוצרות – והיהודים הם הרודפים.
אם כך, חוויית הרדיפה של משורר תהילים היא החוויה הזו, של העדפת ספיגת העוול. גם סוקרטס אמר שהוא מעדיף לספוג עוול מאשר לעשות עוול – בספר גורגיאס של אפלטון, להלן.
ומי רודף את משורר תהילים? בדרך כלל אלה 'העריצים', 'העשירים' ו'הרשעים' – שתי מילים אלה הן מאותן אותיות בסדר שונה. ואילו המשורר הוא 'עני' ו'עניו' – גם כאן יש קשר ברור בין המילים.
זהו, אם כן, הסבר חוויית הרדיפה שלו, או שלהם.
וכפי שאמר גראוצ'ו מרקס – זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא באמת רודפים אותך.
והנה הפסקה מגורגיאס –
הפסוק היומי 