הפטרת כי תשא אשכנז, בספר מלכים א, מפרק יח פסוק א, עד פרק יח פסוק לט.
כמה עניינים מעניינים בהפטרה –
1. מי מכונה בתנ"ך 'עוכר ישראל'? לא פחות מאליהו הנביא. כך אחאב מכנה את אליהו. אבל אליהו אומר לו – לא אני עכרתי את ישראל כי אם אתה.
יש כאן אלמנט היפוך של 'הפוסל – במומו פוסל', שידוע בפסיכולוגיה המודרנית כמנגנון ההשלכה.
וכך זה מסופר –
וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב וַיַּגֶּד לוֹ וַיֵּלֶךְ אַחְאָב לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ.
וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל.
וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְהוָה וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים.
ואמנם, עוד אחד בתנ"ך מכונה בשם הזה, 'עוכר ישראל' – זה עכן, שמעל בכרם – וזאת דווקא בתיאור סיפורו בספר דברי הימים.
2. יש לבחור, כמו בביטוי הידוע שאומר אליהו –
וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר.
ואולם, צריך לשלול רק את הדברים המנוגדים, ומה שאפשר לשלב אפשר לשלב. וכך השכילו חכמי ישראל לשלב בדבריהם הגיונות רבים מעולם הפילוסופיה. והידוע ביותר שבהם – הרמב"ם ב'מורה הנבוכים'.
3. בהר הכרמל, אליהו עורך מבחן אמפירי, שיש לו קבילות מדעית. הוא 'מוכיח' את אמונתו –
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיהוָה לְבַדִּי וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ.
וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים.
וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם יְהוָה וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ הוּא הָאֱלֹהִים וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר.
4. אליהו לועג לעובדי הבעל. ומכאן למדו חז"ל שכל ליצנות אסורה, חוץ מליצנות על עבודה זרה. וכך הדבר מתואר –
וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ.
ועוד – כאן אליהו מתאר את אלוהים כאילו הוא אדם – ולתמונה זו הוא לועג.
5. לבסוף, פסוק יפה –
וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב.
וגם לדבריי, משום מה, כידוע, 'אין קול ואין עונה ואין קשב', כמעט לגמרי.
6. ולבסוף לסוף – אליהו מצליח להוכיח את אלוהיו –
וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ ובדבריך [וּבִדְבָרְךָ] עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
עֲנֵנִי יְהוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית.
וַתִּפֹּל אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה.
וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים.
ועל כך ראו התמונה שצילמתי השבוע –
הפסוק היומי 