בקרוב עליי מרעים

אחרי יום שלם עם פילוסופיית הרמב"ם הלא-מרווה, ועם החיים המהבילים והמרעילים בישרהל, אתנחם בפסוק אחד.
אומר משורר תהילים –

בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.
תהלים כז, ב.

'לאכול את בשרי' הוא ביטוי מעניין. הכוונה – להתנפל עליי, להרע, להמית את הנפש, וכיוב'. וזו כוונת האויבים.
אבל נביט לפירושים המסורתיים הטובים –

רד"ק –
בקרב עלי מרעים – יש מפרשים בקרב מענין קרב ומלחמה, כלומר: בהלחם עלי; או פרושו כמשמעו. אמר: אף על פי שהיו קרובים עלי להמיתני וזהו:

לאכל את בשרי – לא פחדתי מהם כיון שהאל מעוז חיי, וראיתי כי כן היה פעמים רבות כשהיו באים.

צרי ואיבי לי – כלומר: בעבורי להכשילני ולהמיתני.

המה כשלו ונפלו.

מלבי"ם –
בקרב – (זה באור מה שאמר ממי אפחד), עת יתקרבו מרעים זה לזה להמתיק סוד עלי – היינו בעבורי, להרע לי בסתר, וזה בא׳ משני פנים,

א. אם כוונתם להנאתם, כמו גנבים ושודדי לילה, ועז״א לאכל את בשרי

ב. אם כונתם מחמת איבה ומשטמה, ועז״א צרי ואויבי הבאים לי בשבילי, לא בשביל לאכל בשרי להנאתם, רק לי לנקום בי, יהיה איך שיהיה המה כשלו ונפלו – ר״ל הגם שאני לא אעשה נגדם דבר כי איני יודע מי המה, הם מצד עצמם יכשלו בעצתם ויפלו בלא פעולתי כלל, ע״י ה׳ שהוא מעוז חיי.