עבודת המולך

עבודת המולך
עיון קצר.

כידוע, אחת ממיני העבודה הזרה שנאסרו על ישראל היא עבודת המולך.

מילון ספיר כותב –
מֿולֶך, מֹֿלֶךְ
1. [תנ] שם של אֶליל כּנַעני, ששימש אליל האש של העמים הקדומים שעובדָיו היו מקריבים לו את בניהם: לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ (מלכים ב' כג 10). צלמו היה מוצב בגיא בן הינום שבירושלים.
2. [עח] משל לדבר שמעריצים מאוד בעיוורון וללא שיקול דעת
3. [עח] משל לערך הדורש מסירוּת עד כדי אכזריות
אנגלית: Molech, Moloch

אטימולוגיה –
מֿולֶך, מֹֿלֶךְ
יש גורסים ש'מולך' הוא צורה משנית של מֶלֶך. למולך הקריבו קרבנות אדם ובפרט ילדים. פולחן המולך היה קשור לדתם של המואבים (מלכים א' יא, 5). המואבים עבדו לאל כמוש שהיה קרוב אליו (מלכים א' יא, 7). יתכן שמולך וכמוש היו צורות מקומיות של אותו אל.
התורה אוסרת את עבודת המולך (ויקרא יח, 21) והנביאים גינו בחריפות את ההשתתפות בפולחן הזה.

הפעם הראשונה שהאיסור מופיע בתורה הוא כאן –

ויקרא יח, כא
וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה.

וכאן רש"י אומר –
להעביר למולך – עבודה זרה היא ששמה מולך. וזו היא עבודתה: שמוסר בנו לכומרים, ועושין שתי מדורות גדולות, ומעבירין את הבן ברגליו בין שתי מדורות האש.

ואילו הרמב"ן חולק עליו –
…וזה אינו כן, שהרי אמרו בגמרא סנהדרין (בבלי סנהדרין ס״ד:): העבירו ברגל פטור, אלא כמשורתא דפוריא שהוא מעבירו בתוך האש ממש. והזכיר בו הכתוב נתינה והעברה, שאינו חייב עד שימסרנו לכומרים והעבירו באש, כמו שמפורש בסנהדרין (בבלי סנהדרין ס״ד:). וכן מה שהרב אומר שמסרו לכומרים והם מעבירים אותו, וכך כתב אף בפירושיו במסכת סנהדרין (רש״י בבלי סנהדרין ס״ד.), אינו נראה כן מלשונם בגמרא שם. ועוד, איך יתחייב הוא מיתה בעבודת אחרים, ולשון הכתוב עצמו: מעביר בנו ובתו (דברים י״ח:י׳), כך נדרש שהאב עצמו מעבירו.

ומקור נוסף נרחב יותר בא אחרי שני פרקים –
ויקרא כ –
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן. ג וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. ד וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ. ה וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם.

ולבסוף גם בדברים –
דברים יח, י –
לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף.

כאן אמנם הלשון היא אחרת – 'מעביר באש', ולשון זו חוזרת גם בעוד מקומות בתנ"ך.

שלמה בנה לו במה –
מלכים א יא, ז
אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן.
(וכאן מיושך לעמונים ולא למואבים).

יאשיהו טימא את מקום פולחנו –
מלכים ב כג, י
וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי (בני) [בֶן] הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ.

אך ירמיהו שוב מספר עליו –
ירמיהו לב, לה
וַיִּבְנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לְהַעֲבִיר אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת לְמַעַן (החטי) [הַחֲטִיא] אֶת יְהוּדָה.