יש אנשים שהולכים במסלולים הקיימים, ואז, לרוב, דרכם להצלחה סלולה. ויש – כמוני – ההולכים בנתיבות עקלקלות, ומעלים חרס בידם.
נראה לי שסמך לכך ניתן למצוא בפסוק –
דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה.
משלי טו, יט.
פשט –
מצודת דוד
"דרך עצל" – במקום אשר ידרוך העצל, ידמה לו כאלו גדר של קוצים לפניו ומעכבו ללכת בו, כי לגודל העצלות ימצא מניעות לכל מעשיו. אבל אורח ישרים' הוא להם דרך סלולה וכבושה, כי ימצא צדדים לבטל המניעות.
מצודת ציון
"כמשוכת" – ענין גדר, כמו (ישעיהו ה): "הסר משוכתו".
"חדק" – מין קוצים, כמו (מיכה ז ד): "טובם כחדק".
דרש –
רלב"ג –
"דרך עצל". הנה דרך העצל היא אצלו כמו גדר קוצים שההליכה עליו בקושי ויוזק המתהלך בו בכל המקומות שתדרך כף רגלו ואמנם ארח האנשים הישרים בפעולותיהם שאינם עצלים היא סלולה ודרוכ' ילכו בה בקלות ואפשר שירצה בזה והוא הנכון דרך העצל בחקירות העיוניות מחקור בהם מחקר ראוי היא קשה לו כמו הדריכה במשוכת הקוצים וזה כי תמיד ימצא מי שזה ענינו בדרך חקירתו ספקות וערבובים לא יתכן לו היציאה מהם כי לא הקדים כל אותם המחשבות לעיין בהם ולברור הצודקת מהבלתי צודקת ואמנם דרך הישרים שדורכים בחקירותיהם ביושר ולזה יקדימו תחלת כל המחשבות הנופלות בדרוש ההוא ויבררו הצודקת מהבלתי צודקת היא סלולה ודרוכה לא יתנגפו רגליהם בה ולא יכשלו בהליכתם:
הפסוק היומי 