יומן בוקר, 4.3.22
אני לא יודע אם כדאי לי לכתוב את הדברים הבאים, אבל אכתוב בכל זאת. בעניין האטום.
אנשים מתחילים לדבר על זה. האם זה יקרה? קודם כל אומר בבירור – אינני יודע. אבל בהחלט יש סכנה לזה.
עניין האטום מעסיק אותי שנים רבות, זה מפחיד. בהקשר הזה אני נוהג להיזכר במשפט של צ'כוב – אקדח שמופיע במערכה הראשונה יירה בשלישית. אף שהאקדח הזה ירה כבר במערכה הראשונה. אבל אפשר להתייחס לזה, להירושימה ונגסקי, רק כניסוי כלים. יש כאן פוטנציאל הרבה יותר גדול.
והלילה (אני כותב לפנות בוקר) נזכרתי בשיר שהקראתי פעם בבית הקפה הירושלמי המצוין 'תמול שלשום', שעסק בדיוק בזה – האטום. הייתי צעיר, ואיני יודע מה בדיוק רציתי להביע בשיר ההוא, אבל העובדה היא שהוא עסק בזה.
אני זוכר כמה שורות ממנו, למשל – 'לא תיפול פצצת אטום, חדל להתנחם בזה', מעודד! מצד שני, לקראת סופו '…אמור שלום, הכן צוואר לקראת גרדום', באסה.
ובכן, האם תהיה מלחמה אטומית? שוב, איני יודע. צריך לבחון את השטח ואת ההסתברות. כרגע לפחות אין כל סיבה שזה יקרה, אבל דברים יכולים להידרדר, הכול תלוי באופן הניהול של הדברים עכשיו.
דבר נוסף הוא – למה כל זה מגיע עכשיו? גם בזה – איני יודע. אבל עלה בדעתי שזה פשוט עניין פעוט שנקרא – נקם. נקם קוסמי, אפשר לומר.
למה הכוונה? העולם היה בשנתיים של שקר ושל עריצות. רבותיי, זו עובדה מוגמרת! מדובר כאן בהכחשת מציאות! אם אתם שוקלים איזה צד לבחור, בחרו בצד הזה.
למה הכוונה? בראש ובראשונה מבחינתי – הכחשת נפגעי החיסון. כל יום אני קורא פוסטים של נפגעים, אך מצד הממסד – התעלמות מוחלטת. ולא רק התעלמות – רדיפה! זלזול, לעג, התנשאות וכו', בלי הכרה בעובדות. ובכן, אתם בחרתם בזאת, ומכאן הדברים מתגלגלים.
אני, אדגיש שוב, לא יודע חישובי שמים, אבל יכול להרהר בדברים. ואף להביא דוגמאות מפסוקים.
בעניין הפקרת הנפגעים, כבר הבאתי כמה פעמים את הפסוק היפה –
אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ.
יחזקאל לד ד.
ומה המשכו? –
טז אֶת הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ וְאֶת הַנִּדַּחַת אָשִׁיב וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ וְאֶת הַחוֹלָה אֲחַזֵּק וְאֶת הַשְּׁמֵנָה וְאֶת הַחֲזָקָה אַשְׁמִיד אֶרְעֶנָּה בְמִשְׁפָּט.
ובעניין הנקם אפשר להביא את הפסוק הזה –
לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוָה וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים.
ישעיהו סא ב.
אכן, כפי שציינתי בעבר, את הפסוקים האלה, לפי המסופר, קרא ישוע בבית הכנסת, אבל הוא עצר כשהגיע עניין הנקם. אלא שזה כתוב, וגם זה חלק מהצדק. ועוד מעניין שמיד אחר-כך מופיע עניין נוסף – הנחמה. מעניין ששתי מילים אלו קרובות – נקם-נחם. (ואם כבר משחקי מילים, הנה עוד אחד, פחות מוצלח – אטוֹם ואטוּם, שהם בעצם שני הנושאים שעסקתי בהם כאן – האטימות והאטום).
ויש עוד מה להוסיף, אך אעצור כאן. זה העיקר. ורק אעיר שוב, שאני רק מהרהר בדברים, ובכך מפיג מעט את חרדותיי ואת כעסי, לא יותר.
*
והנה, שעה אחרי –
הפסוק היומי 