שפינוזה על שורש נב"א

בסוף מאמר תיאולוגי מדיני יש חלק של הערות, וההערה הראשונה היא מעניינת במיוחד מבחינתי. הנה היא –

הכלל הלשוני –
הערה א, לעמ' 9 [15] (נביא) "אות השורש השלישית, אם היא מן האותיות הקרויות נחות, תשומט כרגיל ותחתיה תוכפל אות השורש השניה, כגון מן קלה, בהשמטת ה' נחה, בא קוֹלֵל ומכאן קוֹל, ומן נבא בא נוֹבב, מכאן ניב שפתים;"

כאן מציין שפינוזה את הכלל שאם האות השלישית היא ה' או א', היא יכולה להיות מושמטת ובמקומה תוכפל האות השנייה. כך מתקבלים שני פעלים קרובים. למשל קלה, או נקלה, וקלל. ולכן נבא הוא מלשון ניב שפתיים, כדעת רש"י.

ועוד דוגמאות –
"ועל דרך זה מן בזא בא בזז או בוז (שגה משגה שגג שוג; המה המם; בלה בלל בלעל)."

ולכן רש"י צדק –
"הרי שר' שלמה ירחי 1 פירש כיאות את הפעל נבא; אבל אבן עזרא 2, שלא ידע עברית על בוריה, נתן בו דופי שלא כדין."

זו הפסקה שהממה אותי כשקראתי אותה לראשונה. מילא תגיד שרש"י צודק כאן לדעתך (גם דעתי כך), אבל אבן עזרא 'לא ידע עברית על בוריה'? הוא הרי מגדולי המדקדקים! נראה לי שאכן שפינוזה כאן 'נתן בו דופי שלא כדין', כדבריו הבאים.

ומסיים –
"יצויין עוד, כי 'נבואה' הוא שם כללי, וכולל את כל מיני הנבואה, ואילו יתר השמות מיוחדים יותר, ומתייחסים במיוחד למין זה או זה של נבואה, וחושבני שהדבר ידוע למלומדים".

ונראה שהוא מתייחס לשמות האחרים של הנבואה – חזון, מראה, צפייה ועוד. חז"ל מנו עשרה שמות כאלו.

וההערות –

"1. כך נקרא, בטעות, ר' שלמה יצחקי. וז"ל רש"י בפירושו לשמות, ז, א; יהיה נביאך בתרגומו מתורגמנך, וכן כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות הוא מגזרת ניב שפתים ינוב חכמה ויכל מהתנבות בשמואל (סימן י') ובלע"ז קוראין לו פרידיג"ר.'

2. בפירושו לשמות ז, א: 'והאומרים כי נביא מגזרת ניב שפתים, איננו נכון. כי שורש ניב מהשניים לפי דעת חכמי צרפת, ומעלומי העי"ן לפי דעת חכמי ספרד, ושרש נביא שלוש אותיות והעד נביאים ויתנבאו. כי האל"ף שורש. ועוד כי ניב שפתיים כמו פרי, כי הוא מגזרת תנובה. עוד ינובון בשיבה. והעד הנאמן וניבו נבזה אכלו.
ועוד מה טעם השב אשת האיש כי נביא הוא, אם פירושו דברן הוא. רק פירושו הוא נביא שאגלה לו סודי, כדרך כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, והוא מתענג עלי ע"כ ויתפלל בעדך וחיה.'"