שפינוזה על הנביאים

שפינוזה, מאמר תיאולוגי מדיני, על הנביאים.

כאן אומר שפינוזה הרבה דברים מעניינים, אך את עיקרם ואת העיקרון הכולל הוא כותב לקראת סוף הפרק –

.הנביאים לא ידעו הכול, ויש אצלם דברים סותרים –
"מן האמור הוברר די והותר הדבר שנתכוונתי להוכיחו, דהיינו שאלהים התאים את ההתגלויות להשגת הנביאים והשקפותיהם, ושהנביאים עשויים היו שלא ידעו, ואמנם לא ידעו, דברים המתייחסים לעיון בלבד, ולא לאהבת הבריות אורח החיים, והחזיקו בהשקפות סותרות.

ולכן אין חובה להאמין להם בכל –
"ועל כן אין זה מתקבל על הדעת, כי מן הדין שנשאב מהם את הכרת העניינים הטבעיים והרוחניים. לפיכך אנו מסיקים, כי אין אנו מחוייבים להאמין לנביאים שום דבר זולת מה שהוא תכלית ההתגלות העצמה; וביתר הדברים כל אדם בן חורין להאמין כטוב בעיניו.

משל הנאמר לקין 'ואתה תמשול בו', ביצר –
"דרך משל, ההתגלות לקין אינה מלמדת אותנו אלא שאלהים הזהיר את קין [43] על חיי אמת, כי דבר זה בלבד הוא כוונת ההתגלות ועצם ההתגלות, ולא לימוד של חופש הרצון או עניינים פילוסופיים.

זה נאמר לקין בלבד –
"ולכן, אף שחופש הרצון כלול בבהירות יתירה במלים ובנימוקים של אותה אזהרה, מותר לנו לחשוב את ההיפך מזה, לפי שהמלים והנימוקים הללו הותאמו להשגתו של קין בלבד.

וכן בחזון מיכיהו –
"והוא הדין בהתגלות למיכיהו שאינה מתכוונת ללמד אלא שאלהים גילה לו למיכיהו את האחרית האמיתית של מלחמת אחאב בארם, ועל כן אנו מחוייבים להאמין דבר זה בלבד; ומכאן שכל שאר הדברים הכלולים זולת זאת בהתגלות ההיא דהיינו על רוח אמת ורוח שקר של אלהים, ועל צבא השמים העומד משני עברי אלהים וכן שאר מסיבות ההתגלות ההיא, אינם מענייננו כלל: ולפיכך יאמין עליהן כל אדם ככל שייראה לו מתקבל יותר על דעתו.

וכן באיוב –
"וגם על הנימוקים שבהם גילה אלהים לאיוב את כל יכלתו – בתנאי שאמת הדבר שהם ניגלו לאיוב ושהמחבר ביקש לספר מעשה שהיה ולא (כפי שיש סבורים) לתת צורה נאה לרעיונותיו – יש לומר כדבר הזה, דהיינו שהובאו במתאים להשגתו של איוב וכדי לשכנע אותו בלבד, ולא שהם נימוקים כלליים לשכנוע כל אדם.

וכן אצל ישוע –
"והוא הדין לגבי הנימוקים של כריסטוס, שבהם מוכיח לפרושים את מריים ובערותם ומזהיר את תלמידיו על דרך האמת, דהיינו שהתאים את נימוקיו להשקפות ולעקרונות.של כל איש ואיש.