שפינוזה על הפרדת הפילוסופיה והאמונה

שפינוזה, מאמר תיאולוגי מדיני.

תחילה אביא את סוף הפרק הקודם, בו שפינוזה מדבר בבהירות על הצורך להפריד בין אמונה ופילוסופיה, שעוסקות כל אחת בעניין אחר לגמרי.

פרק יד: על ה א מ ו נ ה
"שהרי תכלית הפילוסופיה אינה אלא האמת, ואילו תכלית האמונה כפי שהראינו די הצורך, אינה אלא הציות ויראת שמים. נוסף לזאת, יסודות הפילוסופיה הם המושגים המשותפים, והיא דין להעלותה מתוך הטבע בלבד, ואילן יסודות האמונה הם ההיסטוריה והלשון, והיא דין להעלותה מכתבי הקודש והתגלות בלבד, כפי שהראינו בפרק ז.

ולכן צריך לאפשר לחשוב באופן חופשי –
"הוי אומר, שהאמונה מניחה לו לכל אדם ואדם חופש גמור לעסוק בפילוסופיה, [180] שיהא רשאי לחשוב כל מה שירצה על כל דבר שבעולם, בלי שיהא בכך משום חטא, והאמונה אינה מנדה ככופרים ומינים אלא את אלה שמלמדים דעות הקוראות לקשי-עורף, איבות מחלוקות וכעס, ולעומתם נחשבים לה כמאמינים אלה הקוראים לצדקה וחסד במיטב השגתם וכשרונותיהם.

*

ועתה, בפרק הבא, הוא מפרט קצת יותר, הוא אומר שאין להתאים בין האמונה והתבונה, ועונה על הקושייה הבאה –

ראשית המסקנה, לאחר דיון –
"הלכך אנו מסיקים במוחלט שאין חובה להתאים את כתבי הקודש לתבונה, ואף לא את התבונה לכתבי הקודש.

ועתה לקושייה – אם כך למה להאמין ביסוד התיאולוגיה? –
"ברם, לפי שיסוד התיאולוגיה – כלומר שהאנשים נושעים אפילו על ידי הציות בלבד – אינו ניתן להוכחה על ידי התבונה אם הוא אמת או שקר, ניתן להקשות עלינו: על שום מה אנו מאמינים בזה? אם אנו מקבלים את הדבר בלי טעם, כעיורים, הרי שגם אנחנו נוהגים בסיכלות ובלא שיפוט. ואילו אם נאמר להיפך, שהיסוד הזה ניתן להוכחה על ידי התבונה, הרי תהיה התיאולוגיה חלק של הפילוסופיה ואין להפרידה ממנה.
(ואת הדבר האחרון שלל קודם).

והתשובה –
אין להוכיח דבר זה! –
"אבל אני משיב על זה, שאני קובע במוחלט, כי העיקר היסודי הזה של התיאולוגיה אינו ניתן להיחקר על ידי האור הטבעי, או לכל הפחות שלא נמצא מי שהוכיח אותו,

ולכן צריך התגלות, אך מספיק לקבל אותה כ'ודאות מוסרית', שהרי אין להוכיחה –
"ולפיכך ההתגלות היתה נחוצה ביותר: אך עם כל זאת יש בידנו להסתייע בשיפוט, שנהא מקבלים לפחות בודאות מוסרית את הדבר שכבר נגלה: אני אומר 'ודאות מוסרית' משום שאין לצפות שנוכל להיות בטוחים יותר בדבר זה מכפי שהיו הנביאים עצמם, אשר להם ניגלה לראשונה, ואף-על-פי-כן ודאותם לא היתה אלא ודאות מוסרית, כפי שכבר הראינו בפרק ב של המאמר הזה.

ולכן טעות לחפש לאמונה ראיות מדעיות –
"הלכך טועים בכל דרכם אלה המנסים להראות בראיות מתימטיות את סמכותם של כתבי הקודש. כי סמכותם של כתבי הקודש תלוייה בסמכותם של הנביאים".

(עמ' 158, פרק חמישה עשר).