שפינוזה על המסר המוסרי הפשוט של כתבי הקודש

עוד דף משפינוזה, שאני מוצא שהוא ממש משיב נפש, מים קרים על נפש עייפה.
בספרים האחרים איני מוצא סיפוק. כך גם מרקוס אורליוס – שהתחלתי לקרוא שוב את ספרו 'מחשבות לעצמי', ושאומר שם שצריך להגביל את הצמא לספרים – גם הוא לא מרווה, למרות שבוודאי דבריו יפים מאוד. וגם כנראה שפינוזה למד ממנו, ומהסטואים בכלל, עיקרים בתורת המוסר.
בכל אופן, אם איני טועה, מרקוס אורליוס הזה גם אומר, שטוב לקרוא את ספרי הקלסיקונים. כלומר, מעט, אבל איכותי. ובאמת את רוב הדברים ניתן למצוא בספרים האלה.
חזרתי אם כן לספרו הקלסי של שפינוזה, מאמר תיאולוגי מדיני, וכבר בתחילה, מהמקום בו הייתי, מצאתי דברים יפים ונכונים, הרי הם.
כאן שפינוזה אומר שדברי כתבי הקודש הם פשוטים ביותר, ומכוונים לעם, ואין בהם לא פילוסופיה, ולא מדע, ולא סתרים.

עמ' 141-142 –
פרק שלושה-עשר – מוסבר שאין כתבי הקודש מלמדים אלא דברים פשוטים בתכלית. ואינם מתכוונים לשום דבר זולת הציות ; ואינם מלמדים על הטבע האלהי אלא מה שהאנשים יכולים להדמות אליו באורח-חיים מסוים.

אין בכתבי הקודש דברי פילוסופיה –
"[167] בפרק ב של המאמר הזה הראינו כי הנביאים היה להם אך כוח-דמיון מיוחד, אבל לא כוח הבנה מיוחד; וכן שאלהים לא גילה להם סתרי-פילוסופיה אלא דברים פשוטים בתכלית וסיגל את עצמו לדעותיהם הקדומות.

אלא הם פשוטים –
"עוד הראינו בפרק ה, כי כתבי הקודש מוסרים ומלמדים את העניינים באופן שהם עשויים להתפס בקלות גמורה לכל איש ואיש: רצוני לומר, שאין כתבי הקודש גוזרים את הדברים ממושכלות ראשונים והגדרות ומשרְשרים אותם זה בזה, אלא אומרים אותם בפשיטות, ולשם האמנתם מאשרים את דבריהם על פי הנסיון בלבד, זאת אומרת בנסים ובדברי הימים, ואף אלה מסופרים בסגנון כזה ובמליצות כאלה שלב ההמון עשוי להתעורר על ידם במידה מופלגת.

הקושי הוא בשפה בלבד –
"בנידון זה ראה מה שהוכח בפרק ו במקום השלישי. ולסוף הראינו בפרק ז, שהקושי שבהבנת כתבי הקודש נעוץ בשפה בלבד, ולא בשגב של התוכן.

הנביאים והשליחים הטיפו להמון –
"לכך נוספת העובדה שהנביאים הטיפו לא לבקיאים כי אם לכל היהודים כולם, ואילו השליחים נהגו ללמד את תורת האוונגליון בכנסיות שהיו מקום כינוס פתוח לכול.

ולכן תורת כתבי הקודש פשוטה –
"היוצא מכל אלה, שהתורה של כתבי הקודש אינה מכילה עיונים נשגבים ואף לא ענינים פילוסופיים, אלא דברים פשוטים בתכלית בלבד, שאפילו המתקשה ביותר בהבנה עשוי להשיגם.

אין בכתבי הקודש סודות פילוסופיים –
"לפיכך אתמהה גם אתמהה על רוחם של אלה, שדיברתי עליהם לעיל, דהיינו אלה הרואים בכתבי הקודש סודות עמוקים כל כך עד שאין להסבירם בלשון אדם, והם הם שהכניסו לתוך הדת עניני עיון פילוסופי רבים כל כך, עד שהכנסיה דמתה כאקדמיה והדת כמדע, או מוטב לומר: כהתנצחות.
(הוא כנראה מדבר על הפילוסופיים הדתיים בימי הביניים).

אנשי הדת רוצים להציג שליטה גם בפילוסופיה, אך לא מחדשים בה דבר –
"אמנם אין פלא, אם אנשים המתאמרים שהם בעלי אור על-טבעי אינם רוצים מבחינת ההכרה להרתע לפני הפילוסופים, שאין להם אלא אור טבעי בלבד, אולם הייתי מתפלא מאד, לו לימדו דבר-מה חדש שענינו עיון בלבד ושלא דשו וחזרו ודשו בו לפנים [168] הפילוסופים עובדי האלילים (והרי הם אומרים שהללו עיורים היו);

וחוזר על רעיון זה –
"שהרי אם תחקור, מַהם הסודות הצפונים, לדעתם, בכתבי הקודש, ודאי לא תמצא אלא בדותות של אריסטו או של אפלטון או של כיוצא בהם, שכל הדיוט יוכל לראותן בחלום ביתר קלות משיוכל המשכיל שבמשכילים לגלותן מכתבי־ הקודש.

סיוג קל –
"אמנם, אין ברצוני לקבוע לחלוטין כי שום דבר עיוני גרידא אין לו ענין לתורה של כתבי הקודש, שהרי בפרק הקודם הבאנו קצת דברים ממין זה בתורת יסודות של כתבי הקודש; אין רצוני לומר אלא שדברים כאלה הם מעטים מאד ופשוטים מאד.

"אך אלו הם הדברים הללו, ומה דרך קביעתם – זאת החלטתי להראות כאן.

כתבי הקודש לא מלמדים מדע, אלא דורשים ציות –
"דבר זה ייקל עלינו לאחר שאנו יודעים, כי כוונתם של כתבי הקודש לא היתה ללמד את המדעים; שהרי מכאן נוכל לשפוט בנקל, כי אין כתבי הקודש דורשים מהאנשים אלא את הציות, והם מנדים את קשי העורף אבל לא את הבערות.
(במשלי אמנם יש לא מעט פסוקים גם נגד הבער והכסיל, אף ודאי שהוא אינו מגונה באותה מידה).

עיקר המסר – אהבת הזולת –
"ועוד, לפי שהציות לאלהים כל עיקרו אהבת איש את רעהו (כי האוהב את רעהו מתוך שמתכוון לציית לאלהים קיים את התורה, כפי שאומר פאולוס באגרת אל הרומיים, פרק יג, פסוק ח), יוצא מזה כי כתבי הקודש אין בהם המלצה על שום מדע אחר אלא על זה הצריך לכל בני אדם, שיוכלו לציית לאלהים לפי המצווה הזאת, שבלי ידיעתה האנשים הם בהכרח קשי עורף או לפחות חדלי משמעת;
(כבר כתבתי שואהבת מרכזי בנצרות, אבל בתנ"ך לא ממש. לעומת זאת, גם אצל חז"ל הוא מרכזי, בדבריהם הידועים של הלל ושל רבי עקיבא).

אבל אין עניין כתבי הקודש במדע –
"ואילו יתר העיונים שאינם מתכוונים במישרים לכך, בין ענינם הכרת אלהים ובין ענינם הכרת הדברים הטבעיים, אינם נוגעים לכתבי הקודש, ועל כן דין להבדילם מן הדת שבהתגלות".