שפינוזה על היעדר השיבוש בתורות של כתבי הקודש

שפינוזה, מאמר תיאולוגי מדיני, פרק יב: דבר אלהים לאמיתו, עמ' 139.

כאן שפינוזה אומר שלא יתכן שיבוש בתורות של כתבי הקודש, אף כי יתכנו שיבושים במילים ובסיפורים. כמו כן, כאן הוא מציין מהן לדעתו תורות אלה בעיקרן.

"לפי שכתבי הקודש היו אלהיים באותה המידה אפילו היו כתובים במלים אחרות או בשפה אחרת.

"לפיכך אין בידי איש לפקפק, כי מבחינה זו קיבלנו את החוק האלהי ללא פגם. שהרי מתוך כתבי הקודש גופם השגנו ללא שום קושי וכפל משמע, כי עיקרם הוא אהבת אלהים מעל לכל, ואהבת רעך כמוך; והרי דבר זה אי אפשר שהוא זיוף ואף לא שבשתא לפום ריהטא;

(המודגש – זאת לפי הברית החדשה. בתורה ואהבת לרעך היא מצווה די צדדית, כך נראה, ואף שיש ציוויים אחרים דומים לה, כגון אהבת הגר).

"שהרי אילו לימדו כתבי הקודש אי־פעם דבר אחר, חייבים היו ללמד אחרת את כל יתר הדברים, לפי שדבר זה הוא יסוד הדת כולה ובסילוקו מתמוטט כל הבניין בבת אחת.

"על כן כתבי־קודש כאלה לא היו אותם כתבי הקודש, שבהם אנו דנים כאן, אלא ספר שונה לחלוטין.

"הלכך שריר וקיים, שכתבי הקודש לימדו תמיד דבר זה, ומכאן שלא יכלה ליפול בזה שום טעות שיש בה כדי לשבש את המובן, בלא שהבריות יבחינו בה מיד, וכן שלא יכול אדם לזייף את הדבר הזה בלא שתיגלה מזימתו הרעה בו במקום.

"נמצא שלפי שיש לקבוע, כי היסוד הזה אין בו שיבוש, על כרחך אתה מודה, שאין שיבוש גם ביתר הדברים היוצאים מן היסוד הזה בלי שום מחלוקת ואף הם יסודיים, כגון שאלהים נמצא, שהוא משגיח על הכל, שהוא כל-יכול, ושלפי גזירתו הצדיקים נוחלים טובה, והרשעים – רעה, וישועתנו תלויה בחסדו בלבד.

"את כל הדברים הללו מלמדים כתבי הקודש בכל מקום בבהירות, ותמיד היו חייבים ללמדם, שאלמלא כן היו כל יתר הדברים בטלים ללא יסוד.

"ועלינו לקבוע כי באותה מידה אין שיבוש ביתר תורות המוסר, לפי שהן יוצאות בבירור גמור מן היסוד הכולל הזה, דהיינו: לשמור צדק, לעזור לעני, לא לרצוח כל נפש, לא לחמוד כל דבר הזולת וכו'.

"אף אחד מן הדברים האלה, חוזר אני ואומר, אי אפשר לו שיסולף מחמת רעת האדם ואף שימחה מרוב שנים.

"שהרי אם היה נמחה דבר מן הדברים האלה, מיד היה היסוד הכולל שלהם חוזר [166] ומצוום וביחוד את תורת החסד ששבחה מופלג בכל מקום בברית הישנה והחדשה כאחד.