הפטרת פרשת יתרו היא חלקים מישעיה ו-ט, אני אביא את כולם ברצף.
זה יצא קצת ארוך, כ-2,850 מילים – למי שרוצה קצת להתעמק. אבל גם כאן רק נגעתי על קצה המזלג.
ישעיה ו –
חזון ההתגלות של ישעיה –
א בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל. ב שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. ג וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. ד וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן.
תגובותו –
ה וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי.
אבן עזרא –
ואומר – נדמיתי – נכרתי מהיותי עם חברת הקדושים, כמו ודמיתי אמך (הושע ד׳:ה׳), ויש אומרים מלשון דמי (תהלים ס״ב:ו׳), גם הוא נכון.
טעם איש טמא שפתים – לפי דעתי שהנביא גדל עם ישראל שהיו טמאים במעשה ובדיבור, והנה למד מדיבורם, והעד ויסרני מלכת בדרך העם הזה (ישעיהו ח׳:י״א) על כן אמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב.
מכופר חטאו –
ו וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה (גחלת) בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. ז וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר.
שד"ל –
וסר עונך וגו׳ – כל עון וכל חטאת שיש לך כבר סר ממך, כלומר תְכֻפַר ולא תֵחָשֵב לך לחטאת, והנך כמלאך אלהים. והנה ידוע כי האש היא משל על נקוי וטהרת כל דבר, וכל אשר יבא באש היו מעבירים באש לטהרו, וכל אשר לא יבא באש יעבירו במים.
שליחותו –
ח וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי. ט וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ. י הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ.
העם ילקה בעיוורון.
יא וָאֹמַר עַד מָתַי אֲדֹנָי וַיֹּאמֶר עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה. יב וְרִחַק יְהוָה אֶת הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. יג וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ.
מצודות –
עד מתי – יהיה לבם אטום מלהבין.
עד אשר וכו׳ – ר״ל לבם יהיה אטום עד שיבוא הפורעניות ויהיו עריהם חרבה ובתיהם שממה.
שד"ל –
ועוד בה עשיריה – ישאר בארץ החלק העשירי מיושביה, והוא דרך גוזמה.
ושבה והיתה לבער – ארץ ישראל תשוב להיות לבער, תשוב להיות קרובה לכלייה (תלמידי חביבי החכם יח״ף ז״ל).
…
מצבת בם – יש להם נטיעה וקיום (תרגום ויטע {בראשית כ״א:ל״ג}, ונצב), כי הפרי הנופל נזרע בארץ וצומח ממנו עץ אחר. כן זרע קדש שיקום בימי חזקיה אחרי תם החטאים, יהיה מצבתה, יהיה נטיעה חדשה בארץ, כטעם והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו.
מצבתה – כנוי הנקבה כנגד הארץ, זרע קדש יהיה נטיעת ארץ ישראל, שישוב ויצמח בה כנטיעה חדשה.
*
ישעיה ז –
עליית רצין מלך ארם על הארץ –
א וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ.
שד"ל –
פרקים ז׳–ח׳ עד פס׳ ט״ו – נבואה בתחלת ימי אחז, בבוא מלך ארם ומלך ישראל להלחם על ירושלים, והמלך והעם יראו מהם מאד, והנביא מבשר כי לא תקום עצתם. וגם יהיו הם עצמם לבז למלך גדול מהם, הוא מלך אשור.
פחד בממלכה –
ב וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ.
נבואת ישעיה, לא לפחד –
ג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. ד וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ. ה יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר. ו נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל.
אבן עזרא –
בן טבאל – …והנכון שהוא שם שר גדול מישראל או מארם.
ז כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה. ח כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם.
רש"י –
כי ראש ארם – היא דמשק ואין לירושלם עמהם כלום.
וראש דמשק רצין – בדמשק יהי ראש ולא בירושלם וגם פקח ועשרת השבטים, בעוד ששים וחמש שנה – ליום שנגזר בימי עמוס: וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז׳:י״א).
יחת אפרים – יתרוצץ אפרים מעם – שיגלם סנחריב עם מלכם הושע בן אלה…
ט וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן רְמַלְיָהוּ אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ.
רש"י –
אם לא תאמינו – לנבואתי, אתם אחז ועמו, אשר ידעתי כי רשעים אתם.
ולא תאמנו – לא אמון בכם.
אות לאחז –
י וַיּוֹסֶף יְהוָה דַּבֵּר אֶל אָחָז לֵאמֹר. יא שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה (לשאול, לתהום) אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה. יב וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת יְהוָה.
שד"ל –
לא אשאל ולא אנסה את ה׳ – אחז דבר בלב ולב, ואמר בפיו לא אשאל אות לבלתי נסות את ה׳, ככתוב לא תנסו את ה׳ אלהיכם (דברים ו׳:ט״ז), אבל כוונתו היתה שלא לשאול אות מפחדו שמא יתקדש שם ה׳ על ידו (כדעת רש״י ואחריו מיכיליס ואחרים), כלומר אחז לא היה מאמין אמונה שלמה בה׳ ובישעיה, שהרי היה עובד אלילים, אך היה ירא שמא ישעיה יעשה דבר הדומה לאות שימשוך לבב העם אחריו. ואמנם כדי שלא להקניט את ישעיה ואת המאמינים בה׳, אמר דבריו דרך כבוד כלפי מעלה, כאלו אינו רוצה לנסות את ה׳…
הנבואה –
יג וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא בֵּית דָּוִד הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת אֱלֹהָי. יד לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל. טו חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב. טז כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ. יז יָבִיא יְהוָה עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ וְעַל בֵּית אָבִיךָ יָמִים אֲשֶׁר לֹא בָאוּ לְמִיּוֹם סוּר אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר.
כאן רבו הפירושים, ואביא את דברי רד"ק –
לכן – הוא יתן לכם אות מעצמו אף על פי שאין אתם חפצים בו והוא יתננו לכם כדי שתאמינו בו על כרחכם.
הנה העלמה הרה – העלמה אינה בתולה כדברי התועים אלא עלמה כמו נערה תהיה בתולה או בעולה, והנה דרך גבר בעלמה היא בעולה, וכן לזכר קטן בשנים יקרא עלם, בן מי זה העלם (שמואל א י״ז:נ״ו), וזאת היתה קטנה בשנים, לפיכך נקראת עלמה, והעלמה הזאת היא אשת הנביא או אשת אחז, והוא הנכון, כי אם היתה אשת הנביא היה אומר הנביאה כמו שאמר ואקרב אל הנביאה (ישעיהו ח׳:ג׳), ועוד שאמר מלא רחב ארצך עמנואל (ישעיהו ח׳:ח׳), משמע כי בן מלך היה, אמר עתה היא הרה ועתה היא יולדת בן ותקרא אמו שמו עמנואל.
וקראת – על אמו הוא אומר והיה מנהגם כי האמות היו קוראות שם לבניהן, ואמר וקראת דרך צווי כי הנביא היה מצוה שתקרא שמו כן, כי מיום שיולד יהיה לכם שלום ויהיה האל עמכם לכך תקרא שמו עמנואל, ומהו האות.
שד"ל –
והנה עלמה הוא שם לנערה בריאה וזריזה, בין שתהיה בתולה בין שלא תהיה, כמו ודרך גבר בעלמה (משלי ל׳:י״ט) שהכוונה שהנואף בא עם אשת איש, ולא יישאר רושם ממעשהו, כמו שלא ישאר רושם מעופפות הנשר בשמים, ומהליכת נחש עלי צור, והליכת אניה בלב ים ועיין רד״ק בשרשים, ועמו הסכים גם גיזניוס. והנה מצאנו ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר (שיר השירים ו׳:ח׳), נראה שמלבד המלכות והפילגשים היו לקצת מלכי המזרח גם פילגשים אחרות שהיו למטה ממדרגת המלכות והפילגשים, ואולי היו כעין משרתות, ונקראו עלמות על שם זריזותן.
מצודות –
חמאה ודבש יאכל – מעת הוולדו יאכל חמאה ודבש כי יתאוה באלה.
לדעתו – לדעת עצמו ימאס ברע ויבחר בטוב עודו לא יבוא למספר הימים הראוים לדעת ולהבחין בין רע לטוב.
כי בטרם וכו׳ – אשר עד לא יבוא זה האות תעזב אדמתכם מהם כי ילכו להם ולבל ישובו שוב אמר לו אות.
אשר אתה קץ – האדמה אשר אתה קץ בה עכשיו מפני שני המלכים החושבים להיות מלכים ולמשול בה.
יביא ה׳ עליך – אולם ממקום אחר יביא ה׳ עליך וכו׳ ימים רעים שלא היו כמוהם מיום שנחלק אפרים מעל יהודה בימי ירבעם שאז נחלקה מלכות בית דוד ואז החלו הרעות לבוא על ישראל.
ועל בית אביך – זהו חזקיה בנו ולפי שאחז היה רשע וחזקיה היה צדיק לא קראו בנו.
את מלך אשור – ר״ל את מי יעורר לעשות הרע את מלך אשור והוא תגלת פלאסר שהצר לו וסנחרב הצר לחזקיהו כי כבש כל ערי הבצורות ביהודה זולת ירושלים.
ומסיים בחזון שממת הארץ, שלא אתייחס לכל פרטיו –
יח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק יְהוָה לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. יט וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים. כ בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה. כא וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן. כב וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יֹאכַל חֶמְאָה כִּי חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל כָּל הַנּוֹתָר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
רד"ק –
כל הנותר – כי בימי חזקיהו גלו רוב ישראל, ואמר כי הנותרים יהיה להם שבע גדול בימי חזקיהו.
כג וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה. כד בַּחִצִּים וּבַקֶּשֶׁת יָבוֹא שָׁמָּה כִּי שָׁמִיר וָשַׁיִת תִּהְיֶה כָל הָאָרֶץ. כה וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן לֹא תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה.
*
ישעיה ח –
המשך החזון –
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קַח לְךָ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל וּכְתֹב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז.
רש"י –
גליון – מגלה או לוח.
בחרט אנוש – במכתב אשר ירוץ בו כל אנוש הקורא בו, אפילו אנוש כל שהוא, ואפילו אינו חכם. וכן תרגם יונתן: כתב מפרש.
למהר שלל – לבא מהר סנחריב ולשלול את כל הון עשרת השבטים, ולהחיש לבוז נבוכדנצר אחריו את צדקיהו ודורו.
פעולות ישעיה –
ב וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ.
וכאן מדרש ידוע.
ג וָאֶקְרַב אֶל הַנְּבִיאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קְרָא שְׁמוֹ מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז.
אבן עזרא –
והנביאה – אשת הנביא, ונקראה כן בעבור שבעלה נביא, או גם היא היתה נביאה.
ד כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר קְרֹא אָבִי וְאִמִּי יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק וְאֵת שְׁלַל שֹׁמְרוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר.
מצודות –
בטרם ידע – עדיין לא היה בו דעת לקרוא אבי ואמי.
ישא – הנושא ישא והוא מקרא קצר.
לפני מלך אשור – כי הוא ישללם כמ״ש ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשה וכו׳ (מלכים ב ט״ז:י״ט) ונאמר עליו עלה שלמנאסר מלך אשור וישב לו מנחה (מלכים ב י״ז:ג׳) וזהו השלל ושניהם היו בימי אחז.
המשך הנבואה –
ה וַיֹּסֶף יְהוָה דַּבֵּר אֵלַי עוֹד לֵאמֹר. ו יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ.
מצודות –
כי מאס – רבים מאנשי יהודה מאסו במלכות בית דוד כי היתה חלושה מול מלכות אפרים והיו רוצים במלכות פקח בן רמליהו.
את מי השלוח – המשיל מלכות בית דוד למי השלוח ההולכים בנחת מבלי הרעשת קול וכן רוב מלכי בית דוד הנהיגו המלכות בנחת ובענוה.
ז וְלָכֵן הִנֵּה אֲדֹנָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת כָּל כְּבוֹדוֹ וְעָלָה עַל כָּל אֲפִיקָיו וְהָלַךְ עַל כָּל גְּדוֹתָיו. ח וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד צַוָּאר יַגִּיעַ וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ עִמָּנוּ אֵל.
ר"י קרא –
מלוא רוחב ארצך – מלא פתחי ארעא דישראל.
עמנו אל – דכתיב: ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור מאה וגו׳ (מלכים ב י״ט:ל״ה).
ט רֹעוּ עַמִּים וָחֹתּוּ וְהַאֲזִינוּ כֹּל מֶרְחַקֵּי אָרֶץ הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ. י עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל.
רד"ק –
רעו – ענין שבר, כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב׳:ט׳), אמר כנגד העמים הנאספים עם מלך אשור שברו ואחר כן תהיו נשברים.
וחתו – פעל עמד, השברו והאזינו כל מרחקי ארץ כל העמים שבאתם ממרחק ארץ לירושלם האזינו זאת הנבואה כי בתחילה תשברו ואמר כך תשברו.
מרחקי – המ״ם בסגו״ל.
התאזרו – התאזרו תחלה, התחזקו למלחמה ואחר כך תשברו, והכפל לחזק הענין ויונתן תרגם רעו מענין רעך ורע אביך אתחברו עממיא ואתברו.
וממשיך –
יא כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֵלַי כְּחֶזְקַת הַיָּד (בחוזק הנבואה) וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם הַזֶּה לֵאמֹר. יב לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ וְלֹא תַעֲרִיצוּ.
רד"ק –
לא תאמרון – לא תחשבו ולא תרצו זה שתקשרו ותמרדו במלכות בית דוד, וכמוהו הלהרגני אתה אומר (שמות ב׳:י״ד), ויאמר להכות את דוד (שמואל ב כ״א:ט״ז), או פי׳ לא תאמרון איש לאחיו.
ואת מוראו לא תראו – מה שהם יראים והם רצין ופקח לא תראו אותם ולא תערצון לא תתנו להם בלבבכם ובפיכם העריצות והכח כמו שהעם הזה עושים, כי אין לכם כח עליכם אם לא ירצה האל, ויש מפרשים נבואה זו בימי חזקיהו שהיו יראים ממלך אשור, ואמר כי שבנא וסיעתו השלימו בסתר עם מלך אשור, וכן פירשו רז״ל.
יג אֶת יְהוָה צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ וְהוּא מוֹרַאֲכֶם וְהוּא מַעֲרִצְכֶם. (מוראכם) יד וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם. טו וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ.
שד"ל –
למקדש – המקדשים חיו מקומות מקלט אצל הקדמונים, כמו שמצאנו באדוניהו (מלכים א א׳:נ׳) וביואב (מלכים א ב׳:כ״ח), וכן מצאנו ואהי להם למקדש מעט (יחזקאל י״א:ט״ז). והנה אמר שהאל יהיה למקדש ולמשגב לאנשי יהודה, ויהיה גם כן לאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל, כלומר ליהודה ולאפרים, כי יביא עליהם תגלת פלאסר שיוליך בגולה רבים מעשרת השבטים, ויזיק גם ליהודה ככתוב בדברי הימים ויצר לו {דברי הימים ב כ״ח:כ׳} (עיין למעלה ז׳:כ׳), וזה טעם לפח ולמוקש ליושב ירושלם.
…
וכשלו בם רבים – רבים מהם, כמו אין עיף ואין כושל בו (ישעיהו ה׳:כ״ז), והיה הנכשל בהם ביום ההוא (זכריה י״ב:ח׳), והטעם רבים מאנשי אפרים ילכו בגולה ביד מלך אשור תגלת פלאסר, גם רבים באנשי יהודה יקבלו ממנו נזק בהשחתת אדמתם.
…
סיכום –
טז צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי. יז וְחִכִּיתִי לַיהוָה הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ. יח הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יְהוָה לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן.
לא לדרוש בדבר חוץ מה' –
יט וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים. כ לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר.
רש"י –
(יט-כ) וכי יאמרו אליכם – אמר רבי סימון: בארה אביו של הושע בן בארי נבא שני מקראות הללו, ולא היה בהם כדי ספר, ונטפלו בישעיה ונבא אותם לגלות עשרת השבטים כשהגלם סנחריב לראובני ולגדי והגלהו עמהם, כמו שנאמר: בארה בנו נשיא לראובני הוא אשר הגלה תגלת פלאסר וגו׳ (דברי הימים א ה׳:ו׳).
הפסוקים האחרונים קשים ולא אתייחס אליהם –
כא וְעָבַר בָּהּ נִקְשֶׁה וְרָעֵב וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה. כב וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח. כג כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם.
*
ישעיה ט, רק תחילתו –
שד"ל –
ט׳:א׳-ו׳ – נבואה על ילד הנולד בבית דוד (הוא חזקיה), ועל תשועה גדולה שתהיה בימיו (מפלת חיל סנחריב).
שמחת הניצחון על אשור –
א הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם. ב הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לא [לוֹ] הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל. ג כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן.
רש"י –
כיום מדין – בימי גדעון, שאף הם נפלו יחד בלילה אחד, ובליל קציר העומר, כמה שנאמר שם: והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין (שופטים ז׳:י״ג).
ד כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ.
רד"ק –
כי כל סאון סואן ברעש – כי לא תהיה זאת המלחמה כשאר המלחמות כי כל שאר המלחמות ילחם הלוחם ברעש הסוסים, כמו שנאמר עליו ברעש ורגז יגמא ארץ (איוב ל״ט:כ״ד), וכן רעש הכידונים, כמו שאמר עליו לרעש כידון, וכן בשאר המלחמות שמלה מגוללה בדמים, כי יכו אלה באלה במכת חרב ושמלה מגוללת בדמים אבל זה לא תהיה בה לא חרב ולא רעש ולא דמים אלא נהיתה לשרפה מאכלת אש שהכה בה המלאך בלילה ונשרפו…
לידת ילד פלאי –
ה כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם. ו לםרבה [לְמַרְבֵּה] הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת.
וגם כאן רבו הפירושים, ואביא מעט –
שד"ל –
כי ילד ילד לנו – אף על פי שאומרים שהילד נולד לאביו ולאמו ולא לאחרים, אמר כי הילד הזה נולד לנו, כי כשיגדל יועיל מאד לכל עמו. וחזר ופירש בן נתן לנו, לחזק דבריו, שהבן הנולד הוא מתנה טובה שנתן ה׳ לכל אנשי יהודה.
והילד הזה הוא חזקיה (רש״י ראב״ע רד״ק דון יצחק {אברבנאל} וגיזניוס).
ותהי המשרה על שכמו – הפך מה שהזכיר למעלה על סבלו ומטה שכמו, זה לא ישא עול זרים, אך ישא שלטון ושררה גדולה…
ומוסיף חידוש, שהשם הוא באמת מכוון לאל, אך בדומה לשמות אחרים שיש בהם שם האל –
אף כאן ״פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום״ הוא דבור אחד, והדבור הזה הוא השם שישעיה אומר שראוי לקרוא לילד הנולד, והשם הזה אין בו אפילו מלה אחת שתהיה כנוי לחזקיה, אבל המאמר כלו הוא רמז להצלחת חזקיה והצלחת ישראל בימיו.
אבן עזרא –
כי – כל זה בזכות הילד שיולד לנו, וידענו כי בבא סנחריב היה חזקיהו בן שלשים ותשע שנה לכן קראו ילד בעת נבואת הנביא, יש אומרים כי פלא יועץ אל גבור אבי עד הן שמות השם ושם הילד שר שלום, והנכון בעיני כי כל אלה שמות הילד, פלא שהשם עשה פלא בימיו, יועץ כן היה חזקיה ויועץ המלך (דברי הימים ב ל׳:ב׳), אל גבור שהיה תקיף, אבי עד שנמשכה מלכות בית דוד בעבורו, ועד כמו שוכן עד (ישעיהו נ״ז:ט״ו), שר שלום שהיה שלום בימיו וכן כתוב (דברי הימים ב ל״ב:כ״ב).
הפסוק היומי 