ושכנתי בתוכם

לפרשת תרומה.
פרשה זו, וכן הבאות אחריה, מפרטות את תבנית המשכן. אלה פרשות משעממות מאוד מבחינתי, ולמעשה, כל החצי שנה הבאה – סוף שמות, ויקרא, ותחילת במדבר – הן פרשות פחות מעניינות.
למעשה, יש רק פסוק אחד מעניין בפרשה, ועליו אכן מדברים ברוב המקרים –

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.

כאמור, כאן רבו הדרשות, אבל למעשה, מה שנאמר בהפטרה במלכים על מקדש שלמה מסביר את הפסוק הזה –

וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר.

הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ.

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל.

כלומר, המקדש הוא ערובה לנוכחות ה' אצל עם ישראל.
לא פלא אם כך שהעם החשיב אותו כל-כך, עד שירמיה נאלץ להוכיחו –

אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה הֵמָּה.
ירמיה ז, ד.

שכן לדידו המקדש אינו נחשב בלי התנהגות מוסרית.

ועוד הערה – הדרשה הידועה אומרת – ושכנתי בתוכם – בתוככם, בלבכם. וזו בעצם המרה של ההיגיון הכוהני בזה הנביאי.

*

ועוד שני ביטויים בפרשה –
כַּפְתֹּר וָפֶרַח – במנורה.
ו-סֶרַח הָעֹדֵף.