מלך ואדון

השורש 'מלך' מופיע ב-2443 פסוקים בתנ"ך, זה המון. הוא מופיע בצורות שונות – מלך, מלכה, ממלכה, וכפועל – להמליך, מלַך, וגם כמולך. הוא מוזכר ביחס למלכים אנושיים וביחס למלכות אלוהים, שמכונה בפי חז"ל גם 'מלך מלכי המלכים'.
אין טעם להביא את פסוקיו.

לשונית, זו מילה שמשותפת בצורות שונות מעט להרבה שפות קדומות. אך אולי יתכן שהמלך נקרא כך כי הוא ה'מוליך' את העם.

*

והמילה אדון מופיעה ב-288 פסוקים, וגם כן לפעמים מתייחסת לאדם ולפעמים לאלוהים, הנקרא גם 'אדונָי'. וכאן נהוג לומר שלשון הרבים היא 'ריבוי מלכותי', וכך גם בשם 'אלוהים'.

כדאי להביא רק שני פסוקים בהם הביטוי כפול – 'אדון האדונים' –

דברים י, יז
כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד.

תהילים קלו, ג
הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כִּי לְעֹלָם חַסְדּוֹ.

ולהוכחת דרך הריבוי המלכותי, פסוק אחר –

ישעיהו יט, ד
וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה וּמֶלֶךְ עַז יִמְשׇׁל בָּם נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת.

לשונית, גם היא משותפת ללשונות שמיות רבות, אך נראה כי האדון דן, דיין.