שפינוזה על פתירת סתירות בתנ"ך

שפינוזה מאמר תיאולוגי מדיני, עמ' 85.
מתוך פרק ז: על פירוש המקרא.

(כאן מדבר שפינוזה על כך שמתוך חקר נכון של הכתובים ניתן ליישב סתירות בין כתובים שונים, ולמשל הפער שבין צד החוק שבתורה ובין צד החסד של הנביאים, וכאן – ירמיה ו'כריסטוס', שהוא מחשיבו).

"וכל דבר בנידון זה שיימצא סתום או מפוקפק בכתבי הקודש יש לפרשו ולקבעו לפי התורה הכוללת של כתבי הקודש; אולם אם יימצאו דברים הסותרים זה את זה יש לראות באיזו הזדמנות, באיזה זמן, או בשביל מי נכתבו.

דרך משל, כשכריסטוס אומר אשרי האבלים כי הם ינחמו' אין אנו יודעים מן הכתוב, לאלו אבלים כוונתו. אבל לפי שהוא מלמד להלן, שלא נדאג לשום דבר זולת מלכות אלהים וצדקתו, שאותה הוא מציע כטוב העליון (ראה מתי, ו, לג), יוצא מכאן שאין כוונתו אלא לאותם האבלים המתאבלים על מלכות אלהים ועל הצדק המוזנח על ידי בני אדם, כי על הדבר הזה בלבד עשויים להתאבל אלה שאינם אוהבים דבר זולת מלכות אלהים, או יושר, ובזים לגמרי לשאר דברים התלויים בגורל.

ובדומה לכך, כשהוא אומר 'והמכה אותך על לחיך־ימין הטה לו גם את האחרת', ויתר הדברים הבאים שם. אילו ציווה כריסטוס דברים אלה לשופטים כמחוקק, היה מפר במצוה זו את תורת משה; אבל הוא אומרבפירוש את ההיפך מזה (ראה מתי, ה, יז);

לפיכך יש לראות מי אמר את הדברים הללו, למי אמר, ומתי אמר.

אכן כריסטוס הוא שאמר, והוא לא קבע חוקים כמחוקק, אלא לימד תורות כמורה; כי (כפי שהראינו לעיל) יותר משרצה לתקן את המעשים החיצוניים רצה לתקן את הנפש.

וכן, אמר את הדברים הללו לאנשים נדכאים שחיו במדינה מושחתת, שהצדק הוזנח בה לגמרי והוא ראה חורבנה ממשמש ובא.

והלא אנו רואים כי אותו הדבר ממש, שכריסטוס מלמד כאן בהתקרב חורבן העיר, לימד אף ירמיהו בזמן החורבן הראשון, כלומר בזמן דומה (ראה איכה, פרק ג, אותיות טית ויוד).

לפיכך, הואיל והנביאים לא לימדו דבר זה אלא בעתות-דיכוי, [104] ולא נאמר דבר זה בשום מקום כחוק, ולעומת זאת משה (שלא כתב בעתות־ דיכוי אלא – שימה־נא לב – שקד על הקמתה של מדינה טובה), אף־על־פי שגם הוא פסל את הנקמה והשנאה לרֵע, ציווה לגמול עין תחת עין, הרי שיוצא בתכלית הבירור מיסודות כתבי הקודש בלבד, כי תורת כריסטוס וירמיהו על נשיאת העוול, והויתור לרשעים בכל דבר, אין לה מקום אלא במקומות שבהם הוזנח הצדק ובעתות דיכוי, אבל לא במדינה טובה, הלא במדינה טובה, שבה נשמר הצדק, חייב כל איש, אם רצונו להקרא צדיק, לתבוע בפני שופט מעשיי עול (ראה ויקרא, ה, א), לא משום נטילת איבה (ראה ויקרא, יט, פסוקים יז, יח) אלא בכוונה לשמור על הצדק ועל חוקי הארץ, וכדי שלא יהיה כדאי להם לרעים להיות רעים, וכל הדברים הללו מסכימים לגמרי עם התבונה הטבעית".

*

הפסוקים בתורה שהוא מתייחס אליהם ידועים – הם מפרשת משפטים (השבת!) – חוק 'עין תחת עין' והחוק המחייב לעזור לחמור שונאך שכשל בדרך.
הפסוקים שהוא מציין מירמיה, ולמעשה מאיכה, הם אלה –

איכה ג, אותיות ט-י –
כה טוֹב יְהוָה לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ. כו טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְהוָה. כז טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו.    כח יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו. כט יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה. ל יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה.

(גם אני התייחסתי בעבר לפסוקים האלה בהקשר זה, אך הנה זה נכתב כבר על-ידי שפינוזה).