שפינוזה על המועלים בקודש

שפינוזה מאמר תיאולוגי מדיני, עמ' 78.

פרק שביעי
על פירוש המקרא

[9] אמנם מורגל בפי כל הבריות, כי כתבי הקודש דבר־אלהים הם המלמד את האנשים אושר אמת, או דרך הישועה ; אבל בעצם מתכוונים הם לדבר אחר לגמרי כי דומה שאין לך דבר שההמון מעונין בו פחות מאשר לחיות לפי התורות של כתבי הקודש; ואנו רואים כי כמעט כולם מכריזים על בדיותיהם כעל דברי אלהים, וכל שאיפתם אינה אלא לכפות את זולתם, בתואנה של דת, לקבל את דעתם שלהם.

רואים אנו, שעל-פי-רוב היתה דאגת התיאולוגים, איך יוכלו לסחוט מכתבי הקודש את הזיותיהם וסברותיהם ולאששן באסמכתא אלהית, ואין לך דבר שיעשוהו בפחות היסוסים וביתר פחזות מאשר פירושם של הכתובים או של כוונות רוח הקודש.

ואם יש, בשעת מעשה, דבר המדאיג אותם, אין זה החשש שמא יבדו טעות כל שהיא ויתלוה ברוח הקודש ויתעו מדרך הישועה אלא שמא יוכיחו אחרים כי טעות בידם ותהי סמכותם שלהם למרמס-רגליים, ואחרים יבוזו להם.

אילו נתכוונו הבריות באמת ובתמים למה שהם מודים בדברי שפתים על כתבי הקודש, או אז היה אורח חייהם שונה לחלוטין, ולא היו מחלוקות רבות כל כך מסעירות את רוחם, ולא היו מפולגים באיבות רבות כל כך, ולא היו שטופים תאווה עיורת ונמהרת כל־כך לפרש את כתבי הקודש ולהמציא חידושים בדת.

אדרבה, לא היו מעיזים לקבל כלקח המקרא שום דבר, שהמקרא עצמו אינו מלמדו בתכלית הבירור.

ואחרון אחרון, אותם מועלים בקודש, שלא חששו לזייף את המקרא במקומות רבים מאד, היו נשמרים מאד מפשע כזה והיו מושכים את ידיהם החוטאות מהם.

אבל כוחם של יצר הכבוד ושל הפשע גבר כדי כך, שהדת תלויה יותר בהגנה על בדיות של בני אדם מאשר בציות לתורות של רוח הקודש;

יתר-על-כן: הדת העמדה לא על אהבה, אלא על זריעת מדנים בין בני אדם ועל תפוצת שנאת זעם, שמאפילים עליה בשם המסולף של קנאת-שמים ולהט מסירות.

רעות הללו מתלווית להן האמונה התפלה, המלמדת את הבריות לבוז לתבונה ולטבע ושלא להפליא ולהעריץ אלא מה שסותר את שניהם.

[98] לפיכך לא ייפלא, כי לשם הפלאת כתבי הקודש והערצתם משתדלים בני-אדם לפרש אותם באופן שיהיו נראים סותרים, ככל המרובה, את שני אלה, כלומר את התבונה והטבע.

*

כאן שפינוזה ברור לגמרי, והוא מדבר על עיוות התורה על הישר שבה, למטרות שררה וכוח. מה שהיה נכון בימים ההם נכון גם היום, עולם כמנהגו נוהג. ואם כל מיני גופים הלוחמים בכפייה דתית, או בדת עצמה, חושבים שהם המציאו משהו, עדיף שיחזרו ויקראו את שפינוזה. ואם שפינוזה עצמו חושב שהוא המציא את הגלגל, מוטב לו שיחזור ויקרא את דברי הנביאים, למשל –

כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם וָאֵחַל בְּתוֹכָם.
יחזקאל כב, כו.

או –
נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה.
צפניה ג, ד.

חומסי תורה הוא ביטוי לא פחות חזק מזה של שפינוזה – מועלים בקודש.
וכן הביטוי השני שלו חזק – זייפו את התורה, ועל כך יכתוב בהמשך הפרק.