שפינוזה על טקסי הקודש

אמשיך קצת בהבאת דברי שפינוזה, מתוך צילומים השמורים עימי. והפעם על טקסי הפולחן, שלדעת שפינוזה אינם אלא מעטה חיצוני לדת, המעורר לציות, ואינו חלק מהותי מהכרת אלוהים.
אולי זה נכון, אבל העובדה היא שבכל תרבות יש טקסי פולחן כאלה, וכנראה אי אפשר בלעדם. כמו כן, האדם חי בזמן, וטקסים מיוחדים אלה, וכן החגים, נותנים לו אחיזה בעלת משמעות בזמן, וכך עוזרים לו להעניק לו משמעות.
את הקטע הזה שמעתי בפרק פודקאסט מפי ג'רמי פוגל, חיפשתי אותו, וצילמתי.
הנה דבריו –

שפינוזה, מאמר תיאולוגי מדיני, על טקסי הפולחן.

החוק כאמצעי להביא לציות –
"ובאחרונה, כדי שהעם, שלא יכול היה לעמוד ברשות עצמו, יהיה תלוי במוצא פי המושל, לא התיר להם לאנשים המורגלים בעבדות לעשות שום דבר כראות עיניהם, שהרי לא היה בידי העם לעשות כל דבר בלא שיחוייב תוך כך לזכור את החוק ולקיים מצוות שהיו תלויות ברצון המושל בלבד. כי לא כראות עיניהם אלא לפי פקודה ידועה וקבועה של החוק מותר היה לחרוש, לזרוע, לקצור, וכן לא היה מותר לאכול דבר מה, ולא ללבוש ולא לגלח את שערות הראש או הזקן, ולא לשמוח, ובכלל לא לעשות כל דבר אלא לפי הפקודות והמצוות הכתובות בחוקים, ולא זו בלבד, אלא הוטל עליהם שיהיו להם אותות מסויימים על מזוזותיהם, ידיהם ובין עיניהם [76] למען יזכרו תמיד את חובת הציות.

וזאת גם מטרת טקסי הקודש –
"זאת היתה איפוא מטרת טקסי הקודש: שלא יעשו הבריות דבר לפי החלטתם הם אלא הכל יעשה במצוות זולתם, ויודו בכל מעשיהם ומחשבותיהם שאינם עומדים כלל וכלל ברשות עצמם אלא תלויים לגמרי ברשות זולתם.

סיכום – טקסי הקודש הם מממלכת הגוף ולא קשורים לאושר –
מכל האמור ברור כשמש כי אין לטקסי הקודש ולא כלום לאושר, וכל טקסי הקודש שבברית הישנה, ואפילו כל תורת משה לא נתכוונו אלא לממלכת העברים, ומכאן שלא נתכוונו אלא לתועלת הגוף.

וכן אצל הנוצרים –
ולענין טקסי הקודש של הנוצרים, דהיינו טבילה, סעודת האדון 12, חגים, תפילות חיצוניות ושאר טקסים זולתם שהם מקובלים, כהיותם תמיד, בכל הנצרות – הרי אם טקסי-קודש אלו נקבעו בכלל על ידי כריסטוס והשליחים (ובדבר זה איני בטוח עדיין), לא נקבעו אלא כסימנים חיצוניים של הכנסיה הכוללת…

הערה –
12 כלומר סאקראמנט הלחם והיין (אווכאריסטיה).