שדה

המילה 'שדה' מופיעה בלא פחות מ-297 פסוקים בתנ"ך, שכמובן לא אביא את כולם. אפשר להבין את חשיבות השדה בחברה הקדומה, שהתבססה על חקלאות. ואכן, ברוב הפעמים השדה הוא פשוט מקום גידול, וכך הוא מופיע במצוות השדה – לקט שכחה ופאה, ובסיפורים שונים – במיוחד במגילת רות.
ואולם, השדה מופיע גם כמקום סכנה, לרצח, לאונס, לשוד, ועוד. ומצד שני, גם כמקום ברכה, ואף מקום אהבה.
למעשה, ניתן למצוא בו אף משמעות מיסטית, קבלית, ובוודאי כבר כתבו על כך.
אביא כמה מקומות כאלה, בהם השדה גם מסמן איזור סכנה, איזור אקס-טריטוריאלי, שמחוץ ליישוב, או פסוקים מעניינים אחרים.

קין רוצח את הבל אחיו בשדה –
בראשית ד, ח
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקׇם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.

עשיו הוא איש השדה, ואילו יעקב, הדמות המועדפת, הוא יושב אוהלים –
בראשית כה, כז
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים.

ובברכת יצחק, בחושבו שהוא מברך את עשיו, מוזכר שדה 'אשר ברכו ה" –
בראשית כז, כז
וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה.

יוסף המחפש את עשיו תועה בשדה –
בראשית לז, טו
וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ.

האתון של בלעם פונה לשדה מהדרך –
במדבר כב, כג
וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ.

פסוק זה אינו מאוד קשור לכאן, אבל הוא ידוע מאוד, אז אביאו. יש רגישות גדולה בתורה לעצי השדה –
דברים כ, יט
כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתׇפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.

אדם הנרצח בשדה, בדין עגלה ערופה –
דברים כא, א
כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ.

ואישה הנאנסת בשדה, בדיני האונס –
דברים כב, כז
כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה (הנער) [הַנַּעֲרָה] הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ.

בברכה –
דברים כח, ג
בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה.

או בקללה –
דברים כח, טז
אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה.

דוד ויהונתן נפגשים בשדה –
שמואל א כ, יא
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הַשָּׂדֶה.

דוד מתואר כ'דוב שכול בשדה' –
שמואל ב יז, ח
וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא יָלִין אֶת הָעָם.

הנביא אחיה השילוני פוגש את ירבעם בשדה –
מלכים א יא, כט
וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרׇבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה.

אזהרה מהשדה –
ירמיהו ו, כה
אַל (תצאי) [תֵּצְאוּ] הַשָּׂדֶה וּבַדֶּרֶךְ אַל (תלכי) [תֵּלֵכוּ] כִּי חֶרֶב לְאֹיֵב מָגוֹר מִסָּבִיב.
(מאיר אריאל מצטט שורה זו בשירו 'שדות גולדברג', שהוא מענה ל'האמנם' של לאה גולדברג).

התינוקת ביחזקאל –
יחזקאל טז, ה
לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה לְחֻמְלָה עָלָיִךְ וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ.

והשדה הוא גם מקום אהבה –
שיר השירים ז, יב
לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים.

*

לשונית, ויקימילון –
גזרון –
אכדית – "שָׂדוּ" sādu בהוראת אחו. בעוד שַׁדוּ šadū שימש בהוראת הר.

מצרית קדומה – "שַׂתְּ" stt בהוראת שדה. השם שדו šdw תיאר בימי הממלכה הראשונה במצרים הקדומה חלקת אדמה קטנה של אדם משכבה חברתית נמוכה.

ולי נראה שהוא קרוב לשַד, שניהם בהוראת מתן שפע. וכן הוא שוֹד, בהוראת קבלת שפע.