שפינוזה על ישו

שפינוזה אמר דברים מפליאים על ישו הנוצרי, דברים השווים עיון. הנה למשל בעמ' 50 ב'מאמר תיאולוגי מדיני' הוא כותב –

תפס את הדברים לאמיתם –
"שכן אף על פי שגם הוא לכאורה חקק חוקים בשם אלהים, בכל זאת לגבי כריסטוס מוכרחים אנו לחשוב כי הוא תפס את הדברים לאמיתם וכהוייתם;

אלוהים גילה באמצעותו דברים לאנושות –
"כי כריסטוס יותר משהיה נביא היה פי אלהים שכן (כפי שהראיתי בפרק א) אלהים גילה לה לאנושות דברים מסויימים באמצעות רוחו של כריסטוס, כשם שגילה קודם באמצעות מלאכים, דהיינו באמצעות קול נברא, חזיונות וכו'.

אלה לא היו דעות שהוא סיגל לעצמו, או שאלוהים סיגל אליו –
"לפיכך ההנחה כי אלהים סיגל את התגלויותיו לדעותיו של כריסטוס היא באותה מידה רחוקה מן התבונה כמו ההנחה כי לפני כן סיגל את התגלויותיו לדעת המלאכים, כלומר הקול הנברא והחזיונות, כדי להודיע להם לנביאים את הדברים שעמדו להיגלות ; ואין לך הנחה מופרכת מזו, ומה גם שהוא נשלח ללמד את כל האנושות כולה ולא את היהודים בלבד, ולפיכך לא היה די בכך שרוחו תסגל עצמה להשקפות היהודים, אלא להשקפות ולתורות המשותפות לכל האנושות, כלומר למושגים משותפים ואמיתיים.

תפס את הדברים לאמיתם, מעבר למילים ולתמונות –
"ודוקא מן העובדה שאלהים נתגלה לכריסטוס, או לרוחו, באופן לא אמצעי, ולא באמצעות מלים ותמונות כמו לנביאים, אין בידנו להכיר כל דבר אחר אלא זה שכריסטוס תפס את הדברים הניגלים לאמיתם, כלומר הכירם ; שכן אין דבר מוכר אלא כשהוא נתפס ברוח גרידא מעבר למלים ותמונות. [65] נמצאנו למדים שכריסטוס תפס את הדברים הניגלים לאמיתם וכהוייתם.

התקין חוקים רק בגלל בערות העם ועקשנותו –
"ולפיכך אם התקין אותם פעם בתור חוקים הרי שעשה זאת מחמת בערות העם ועקשנותו. לכן בענין זה הוא פעל כאילו היה אלהים, במה שסיגל את עצמו לרוח העם,

ולכן גם דיבר במעורפל ובמשלים –
ולפיכך אף-על-פי שדיבר קצת בבירור יותר מיתר הנביאים, בכל זאת לימד במעורפל ולרוב במשלים את הדברים שניגלו לו, ובייחוד כשדיבר אל אלה, שלא ניתן להם עדיין להכיר את מלכות השמים (ראה מתי פרק יג, פסוק י ואילך).

למבינים לימד אמיתות נצחיות, החרותות בלב –
"ואין ספק כי למען אלה שניתן להם להכיר את המסתרין של השמים לימד את הדברים כאמיתות נצחיות ולא התקינם כחוקים, ובאופן זה שיחרר אותם משיעבוד החוק ואף-על-פי-כן חיזק וייצב על-ידי כך את החוק יותר והעמיק לחרות אותו בלבותיהם.

עד כאן דבריו על ישו בעמוד זה, ומכאן הוא מדבר על פאולוס.
לי נראה שהמשפט האחרון הוא מה שניסה להדגיש ולומר. כלומר, שישו לימד אמיתות נצחיות, וזו מעלתו.
את עניין השוואתו לאלוהים והדומה לזה אפשר לייחס לפחדו מהכנסייה והניסיון למצוא חן בעיניהם, אבל המסקנה הסופית היא דבר שהאמין בו, כך נראה.

*

ואוסיף גם את החלק על פאולוס –

בדומה לכך גם פאולוס 'מדבר בלשון בני אדם' –
"ונראה כי גם פאולוס מציין דבר זה בכמה מקומות, דהיינו אגרת אל הרומיים, פרק ז, פסוק ו, ופרק ג, פסוק כח. אמנם אף הוא אינו רוצה לדבר בגלוי אלא, כפי שאומר בעצמו בפרק ג, פסוק ה ובפרק ו, פסוק יט של האגרת ההיא, מדבר כלשון בני אדם, מה שהוא אומר בפירוש כשהוא קורא לאלהים צדיק;

וכך גם תיאור מידות האל אצל פאולוס היא כלשון בני אדם –
"ובלי ספק מחמת חולשת הבשר הוא תולה באלהים רחמים, חסד, כעס וכד', ומסגל את דבריו לרוחם של פשוטי העם, או (כפי שאף הוא עצמו אומר בפרק ג, פסוקים א, ב, של האגרת הראשונה לקוריינתיים) של הבשר. כי בפרק ט, פסוק יח, של האגרת לרומיים הוא מלמד בפירוש כי כעס אלהים ורחמיו אינם תלויים במעשי אנוש כי אם ביעוד אלהים בלבד,כלומר ברצונו.
(זו השקפה רמב"מיסטית, ואינו משוכנע שבה החזיק גם פאולוס).

וסיום הדף –
"ועוד הוא מלמד כי איש אינו נעשה צדיק בזכות קיום החוק אלא בזכות האמונה בלבד (ראה אגרת לרומיים ג, כח)…