משהו על עשרת הדיברות

פרשת יתרו.
ובה מופיעים עשרת הדיברות –

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.     
1. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.

2. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.
לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי. 
    
3. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.

4. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.
כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.  
   
5. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.     
6.לֹא תִּרְצָח.
7.לֹא תִּנְאָף.
8. לֹא תִּגְנֹב.
9. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.    10. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.

*

הרבה מאוד נכתב על הדיברות האלה, ובכל אופן אומר כמה דברים.
נהוג לחלק את הדיברות לחמישה מול חמישה. החמישה הראשונים עוסקים, בדרך כלל, ביחסים שבין אדם לאלוהים, ואילו החמישה האחרונים עוסקים ביחסים שבין אדם לחברו.
בחמישה האחרונים זה ברור – לא לרצוח, לא לנאוף, לא לגנוב ולא להעיד עדות שקר, הן מצוות חברתיות, המשותפות לכל העמים והתרבויות, והן, כהגדרת רס"ג, 'מצוות שמעיות', כלומר כאלה שהשכל הישר מורה אותן.
הדיבר האחרון – לא תחמוד, הוא גם שייך ליחסים החברתיים, אך ניתן לראותו כמצווה שבין אדם ובין עצמו, חלק מתיקון המידות. וכבר שאלו כיצד ניתן לצוות על מאוויי הלב, וענו מה שענו. לי הדבר אינו קשה, כי תיקון המידות אף הוא חלק ממצוות הדת.

החצי הראשון ברור בתחילתו –
הוא פותח בהכרה במציאות האל, ולא באל מלבדו, ועובר לאיסור עשיית פסל ותמונה של האל, כמנהג עובדי האלילים. גם הדיבר השלישי, איסור נשיאת שם ה' לשווא, והכוונה בשבועה וכיוב', הוא חלק מפולחן האל.
אבל שני הדיברות הבאים לא לגמרי מתאימים לתבנית זו –
השבת היא אמנם 'לה' אלוהיך', ומוסברת כאן כזכר למעשה הבריאה, אבל היא גם מצווה סוציאלית, 'למען ינוח', וכן במקבילה בדברים מופיע הנימוק של זכר ליציאת מצרים, ארץ העבדות.
וכיבוד אב ואם הוא כן מצווה שבין אדם לחברו, אף כי ההורים נבדלים מכל בריה אחרת, ומצריכים יחס מיוחד. ניתן לומר שמעמדם קשור מאוד ליראה הנדרשת מהאל עצמו, ובוודאי יש דרשות רבות בכיוון זה.

*

וכבר כתבתי פעם, ועוד פעם, שרעיון הבריאה בצלם מכיל את הגרעין העיקרי של עשרת הדיברות –
הצלם הוא צלם אלוהים, ומכאן הכרה בקיומו. והוא מנוגד לצלם האלילי, ומכאן האיסור שבעשיית פסל ותמונה – שני הדיברות הראשונים.
בפסוק המציין אותו נאמר 'זכר ונקבה ברא אותם', כלומר יש כאן התייחסות למציאות המינים, שמהם נגזרים דיני עריות ודומיהם, וכאן – כיבוד הורים ואיסור ניאוף. בבראשית ה' הצלם מופיע גם בהקשר של שושלת משפחתית.
ובבראשית ט' הצלם מופיע כנימוק של איסור רציחה, וכאן – לא תרצח.
ומה עם – לא תישא, שבת, לא תגנוב, לא תענה, לא תחמוד.
לא תישא הוא מעין המשך של שני הדיברות שלפניו, ולא תחמוד הוא מעין המשך של לא תנאף. ואולי ניתן גם לומר שלא תגנוב הוא המשך של לא תרצח, כי הנה למשל בלשון חז"ל כסף נקרא 'דמים'.
נשארנו עם שבת ואיסור עדות שקר, ואשמח להצעות (כלומר כאלו הנובעות במישרין מהכתובים).

*

ועוד עניין חשוב ראו כאן –

עשרת הדיברות והברית החדשה

*

והנה הסבר לשבת ביחס לבריאה בצלם ששמעתי בסרטון משיחי דווקא –
מיד אחרי הבריאה בצלם נאמר 'ורדו בדגת הים וכו". כלומר, לאדם יש דחף לעשות ולפעול. אך דווקא בגלל זה צריך גם יום מנוחה, שלא ישתעבד לעשייה שלו. ואכן, מיד אחרי בריאת האדם ביום שישי, בא היום השביעי של המנוחה.