האשרה

פולחן האשרה הוא עניין מסועף ומורכב, וכאן אתייחס אליו רק על קצה המזלג. הרוצה להרחיב – יש ערך ויקיפדיה די נרחב שמוקדש לה. נציין רק שהיא מוכרת כאלה כנענית.

המילה 'אשרה' מופיעה ב-40 פסוקים, ועיקר הופעותיה במקור הדויטרונומיסטי – ספר דברים ונביאים ראשונים. עוד פעם אחת היא מופיעה בשמות, וכמה פעמים בנביאים, וכן בדברי הימים.
הציווי הבסיסי נגדה מופיע בספר דברים –

לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ.
דברים טז, כא.

הרמב"ם כותב להלכה –
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ו׳:ט׳ –
הַנּוֹטֵעַ אִילָן אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ אוֹ בְּכָל הָעֲזָרָה בֵּין אִילַן סְרָק בֵּין אִילַן מַאֲכָל אַף עַל פִּי שֶׁעֲשָׂאוֹ לְנוֹי לַמִּקְדָּשׁ וְיֹפִי לוֹ הֲרֵי זֶה לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז כא) "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ". מִפְּנֵי שֶׁהָיָה זֶה דֶּרֶךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים נוֹטְעִין אִילָנוֹת בְּצַד מִזְבֵּחַ שֶׁלָּהּ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַבְּצוּ שָׁם הָעָם:

ורש"ר הירש מרחיב במימד הרוחני –
לא תטע וגו׳ – כבר ביארנו בספר שמות (לד, יא–יד) ש״אשרה״ היא אילן שנחשב היה כעומד תחת שמירתו המיוחדת של אליל כלשהו, והצלחתו ופריחתו (״אשר״) של אילן זה הייתה נחשבת כאות להימצאותו והשפעתו של אותו אליל. דבר זה מתאים לחלוטין למהותם של האלילים, אשר היו בראש ובראשונה כוחות טבע, ששליטתם באה לידי ביטוי בעיקר בהתפתחות העולם הפיזי ובתופעותיו.

אך רעיונות כאלה מנוגדים בתכלית לתפיסה היהודית של האלוקות. לא רק העולם הפיזי, אלא גם עולמו המוסרי והרוחני של האדם – בדרגה הרבה יותר נעלה, ישירה וקרובה – הוא בתחום שלטון האלוקים. אדם מישראל מחויב לשעבד את כל הווייתו הרוחנית, את כל שאיפותיו ומעשיו למָרוּת אלוקיו, ורק בדרך זו יוכל לצפות ליטול חלק בהצלחת העולם הפיזי ובפריחתו.

אדם מישראל לא יטע ״אשרה״ ולא יטע ״כל עץ״ לצד מזבח אלוקיו שהוא בונה לעצמו [״אשר תעשה לך״]. הוא יבנה את מזבחותיו לעצמו, כדי שהוא עצמו ישעבד, יקדיש ויעלה את עצמו אל ה׳. ואם מהותו האנושית המוסרית־חופשית משועבדת, מוקדשת ומתעלה אל ה׳, הרי שגם עולמו החושני־פיזי כבר מסור לממשלתו המברכת והשומרת של ה׳. הוא לא יטע כל עץ לצד מזבחו. בהקדשה המוסרית של המזבח ובמסירת טבעו האנושי אל ה׳, כבר יש לו הכל; ובלעדיהם, אין בידו מאומה.

זוהי מסקנה פשוטה היוצאת מהמאמר הקודם ״צדק צדק תרדף למען תחיה״, ומסמיכות זו לומדים חז״ל: ״כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל, שנאמר ׳שופטים ושוטרים תתן לך׳ וסמיך ליה ׳לא תטע לך אשרה׳⁠ ⁠״ (סנהדרין ז:). דברי חז״ל אלה הם יותר מדרשה גרידא על סמיכות הפסוקים. הרשות הלאומית המפקידה את עשיית הצדק בידי מי שאיננו ראוי להיות דיין, מבטאת בכך שלעשיית חובתנו הלאומית אין קשר להצלחתנו הלאומית, ובדומה לכך הנוטע אשרה מנסה להגיע להצלחה גשמית ללא עשייה נאמנה של חובתו.

אילן לצד המזבח יטשטש את האמת היהודית על ה׳ ועל קידושו של האדם. לפיכך הוסיפו חז״ל סייג לאיסור האמור כאן ואסרו כל מעשה עץ נראה לעיניים במבנים הסובבים את המזבח במקדש: ״אין עושין אכסדראות בעזרה״ (תמיד כח:; עיין רמב״ם הלכות עבודה זרה ו, י).

*

לזאת נוסיף כי, כפי שמסופר בנביאים הראשונים, ובמיוחד בספר מלכים, פולחן האשרה נהג כל הזמן בישראל, בצד פולחן ה'. ואכן, היום יש בידנו ממצאים ארכיאולוגים של כתובות 'ליהוה ואשרתו', המאשרים שזו הייתה המציאות שהתקיימה.
לפי ולהויזן המקור הדויטרומוניסטי, של ספר דברים ונביאים ראשונים, נלחם בדיוק במציאות זו, ושאף לייחד את הפולחן לה' לבדו.
ועוד דבר – שני בני זלפה, אשת יעקב, הם גד ואשר, ושניהם מזכירים שמות של אלים מקומיים – אשר מזכיר את אשרה, וגד – אף הוא שם אל מקומי. הגיוני גם שיש קשר בין האשרה לשם 'אושר' בכלל.
ולבסוף – היא לא פולחן העץ היחיד שהתקיים. גם בתנ"ך מוזכרים עוד עצים וגנות פולחניים.

*

(מצד שני – גם הצדיק נמשל ל'עץ שתול על פלגי מים', וכן המלך העתידי המובטח נקרא 'צמח', או 'צמח צדק').