מזמור הקללות

מזמור הקללות.
חידה תנ"כית.
במקומות רבים בתנ"ך נאמר שלא לכעוס ולא להתחרות ברע, אבל מזמור תהילים קט מלא קללות כרימון, דבר מפתיע, שאין לי תשובה עליו. הנוסף, משורר המזמור אומר שדווקא אויביו אוהבים קללות – וגם על זה אין לי תשובה. חידה היא ותהי לחידה.

הנה המזמור –
תהילים קט –
עושים רעה למשורר התהילים –
א לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. ב כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר. ג וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם. ד תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה. ה וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי. 

והוא מקללם נמרצות –
ו הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ. ז בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתוֹ תִּהְיֶה לַחֲטָאָה. ח יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר. ט יִהְיוּ בָנָיו יְתוֹמִים וְאִשְׁתּוֹ אַלְמָנָה. י וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם. יא יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ. יב אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו. יג יְהִי אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם. יד יִזָּכֵר עֲו‍ֹן אֲבֹתָיו אֶל יְהוָה וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל תִּמָּח. טו יִהְיוּ נֶגֶד יְהוָה תָּמִיד וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם. 
(ימח שמם – זה מקור הביטוי הידוע).

הסיבה –
טז יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד וַיִּרְדֹּף אִישׁ עָנִי וְאֶבְיוֹן וְנִכְאֵה לֵבָב לְמוֹתֵת. 

וכאן דבר מוזר נוסף – משורר התהילים אומר, אחרי רצף הקללות הזה, שדווקא אויבו אוהב קללה –
יז וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ. יח וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו. יט תְּהִי לוֹ כְּבֶגֶד יַעְטֶה וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ. כ זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי מֵאֵת יְהוָה וְהַדֹּבְרִים רָע עַל נַפְשִׁי. 

ופנייה לאל –
כא וְאַתָּה יְהוִה אֲדֹנָי עֲ‍שֵׂה אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי טוֹב חַסְדְּךָ הַצִּילֵנִי. כב כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי. כג כְּצֵל כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי נִנְעַרְתִּי כָּאַרְבֶּה. כד בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן. כה וַאֲנִי הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם יִרְאוּנִי יְנִיעוּן רֹאשָׁם. כו עָזְרֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ. כז וְיֵדְעוּ כִּי יָדְךָ זֹּאת אַתָּה יְהוָה עֲשִׂיתָהּ. כח יְקַלְלוּ הֵמָּה וְאַתָּה תְבָרֵךְ קָמוּ וַיֵּבֹשׁוּ וְעַבְדְּךָ יִשְׂמָח. כט יִלְבְּשׁוּ שׂוֹטְנַי כְּלִמָּה וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם. ל אוֹדֶה יְהוָה מְאֹד בְּפִי וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ. לא כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ.
(ואתה תברך – אתה האל).

*

והנה בדקתי קצת במפרשים ומצאתי מחלוקת מעניינת בין רד"ק למלבי"ם בפירוש הפרק.
רד"ק סובר, כהבנה הרגילה וכרוב המפרשים, שהקללות הנזכרות הן הקללות שהן מקלל בעל המזמור את אויביו –

רד"ק –
הפקד עליו רשע – אדם רשע ישלוט בו.

ושטן יעמוד על ימינו – מלאך שטן יעמוד על ימינו לשטנו, כלומר שיהיה לקללה כל מה שיעשה. ואמר בלשון יחיד על ראש הרשעים השונאים אותו, והוא דואג האדומי.

ואילו מלבי"ם, שכנראה הרגיש בקושי הזה, של בעל מזמור המרבה קללות, אומר שכל הקללות האלה הן של אויבי המשורר –

מלבי"ם –
הפקד – שהם אומרים להפקד עלי שופט רשע לשפטני,

ושטן יעמד על ימינו לקטרג עלי בעת המשפט, ועי״כ.

וכן בהמשך, רד"ק מפרש, וכן אחרים, שהרשע אהב לשמוע את הקללות שקולל בהן –

רד"ק –
ויאהב קללה – והוא אהב זה שאקללהו ולא חשש לקללתו.

ותבואהו – עבר במקום עתיד וכן ותרחק וילבש ותבוא כי כן דרך המקרא ובדברי נבואה ברוב.

ולא חפץ בברכה – שאברכהו אם ייטיב לי.

וילבש קללה כמדו – כלבושו. כלומר, שיהיה מעוטף בקללה.

ואילו מלבי"ם מפרש שאהב לקלל –

מלבי"ם –
ויאהב – וחוץ מזה אהב קללה שהיא הקללה הנזכר שקלל אותו בדיני שמים, לכן ותבואהו תבא הקללה עליו, והגם שאנכי אשיג ברכה תחת קללתו לא יהיה לו חלק בה, כי הוא לא חפץ בברכה לכן ותרחק ממנו.

וילבש קללה כמדו – ר״ל שיהיה הלבוש מכוון למדתו הקללה שמדד על דוד יהיה מכוון למדתו, וחוץ ממה שילבש הקללה מבחוץ תבא גם כמים בקרבו – בענין שיהיה מקולל מבחוץ ומבפנים, וגם תבא כשמן בעצמותיו שתבלע בעצמותיו.

*

ואוסיף עוד כמה פירושים נחוצים –

רד"ק –
יהיו ימיו מעטים פקודתו – הדבר שיה פקיד עליו והוא ממונו או אשתו.

ודרשו מחרבותיהם – ודרשו מזונם מחרבותיהם. כלומר שיהיו בתיהם חרובות ומתוכם ידרשו לבני אדם העוברים. כלומר ינועו לשאול וגם כשיהיו בחרבתיהם יצטרכו לשאול.

ולמזח – חגורה. וכן ומזיח אפיקים רפה (איוב י״ב:כ״א) כך יחגור הקללה כמו שיחגור אדם המזח.

ולבסוף מדרש יפה –
ילקוט שמעוני –
הפקד עליו רשע – רבי יהודה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לעולם לא תהא מצות עני קלה בעיניך שהפסדה כ״ד קללות ומתן שכרה כ״ד ברכות, כ״ד קללות מנין שנאמר הפקד עליו רשע וכל ענינא, וכל כך למה יעק אשר לא זכר עשות חסד, ומתן שכרה כ״ד ברכות מנין דכתיב הלוא פרוס לרעב לחמך אז תתענג וגו׳.