תולעת

אז יאיר גולן אמר 'תתי אדם', אני כמובן מגנה זאת. כבר אמרנו – כל אדם נברא בצלם. הוא יכול היה לומר שהוא מגנה את מעשיהם, שמעשיהם בזויים בעיניו, וכן הלאה, אבל לא מפקיעים מאדם את אנושיותו, לא משנה באיזה הקשר. זה בסיס ההומניזם.
אחרי שאמרנו זאת, נוכל לנצל את ההזדמנות לדון בכמה מקומות שבכל זאת אנשים מדומים לבעלי חיים.
הראשון הוא דימוי לחגבים, אצל המרגלים –

וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.
במדבר יג, לג.

אבל הרי המרגלים נענשו, ומסתבר שגם ראו מהרהורי נפשם, שהרי בני ישראל כבשו לבסוף את הארץ.

והמקרה השני הוא תולעת, וכאן ארחיב מעט את הדיון –

המילה תולעת מופיעה ב-38 פסוקים. רוב הופעותיה הן במקור הכוהני, בשמות, ויקרא ובמדבר, שם מדובר על תולעת השני שבמקדש.

מילון ספיר כותב על תולעת השני –
תּוֹלַעַת, תֹּלַעַת
(מילון המקרא)
ראה: תּוֹלֵעָה תּוֹלַעַת שָׁנִי, תּוֹלָע שמות נרדפים לצבע האדום שהופק מגופה של כנימת הכרמל. השתמשו בו כחומר צבע משובח ולצרכי פולחן טהרה. יריעות המשכן היו עשויות "שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני" (שמות כו, 6). בתולעת שני צבעו את בגדי השרד של אהרון (שמות לט, 2). שני תולעת שימש גם לצרכי טהרת המצורע (ויקרא יד, (4-6 ולטהרת הבית שלקה בצרעת (ויקרא נא-נב). צבע התולע האדום שימש לצביעת צמר לבן (ישעיה א, 18) ועוד. במלאכת ההפקה והצביעה היו בקיאים בני צור. השָני זוהה ככרמיל שהוא כנימת מגן הטפילה על עצי אלון. בארץ מצאוה על אלון התבור. בארץ הוגדרו שני מינים של הכנימות, כשבתחילת האביב הנקבות מתמלאות אלפי ביצים אדומות ונראות כאפונים. במצב זה נהגו ללקטן ולסחוט מהן את צבע הכרמיל שניחן ביופי רב ובתכונות צביעה טובות. בצבע הכרמיל השתמשו עד המאה השבע־ עשרה. את מקומו תפס כרמיל הצבר שהובא ממכסיקו, ועם המצאת צבעי האנילין הסינתטיים הפסיקו להשתמש בכרמיל שהופק מתולעת השני.

אך יש לה גם כמה הופעות מחוץ למקור זה. אלו הן –

פעם אחת בדברים, כחיה משחיתה –
דברים כח, לט
כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת.

בישעיה, כינוי לישראל –
ישעיהו מא, יד
אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם יְהוָה וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.

רש"י –
תולעת יעקב – משפחת יעקב החלשה, כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה.

לפי ילקוט שמעוני –
אל תיראי תולעת יעקב – מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפה, כך ישראל אין להם אלא תפלה.

אבן עזרא –
אל תיראי תולעת – שהיה ישראל נחשב כתולעת בעיני הבבליים, והטעם אל תיראי שתהרגי עם הבבליים.

בתיאור מוזר של עונש הרשעים –
ישעיהו סו, כד
וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכׇל בָּשָׂר.
(נראה כי מדובר כאן בתולעים האוכלים את הגופה).

ביונה, תולעת אוכלת קיקיון –
יונה ד, ז
וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמׇּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ.

ומשורר תהילים מדמה את עצמו לתולעת –
תהילים כב, ז
וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם.

*

הפסוקים המעניינים אותי הם מישעיה ומתהילים. הנה, לא בחל הכתוב לדמות את ישראל לתולעת, ואת משורר תהילים הצדיק כתולעת גם כן.
ולי נראה לומר – שאין הנראות החיצונית היא החשובה, ואין זה משנה גם אם היא שפלה מאוד. ואדרבא, פעמים רבות דווקא האנשים הנדכאים ומושפלים הם הצדיקים והנבחרים.

ועוד פעמיים מופיע 'תולעה' –

בקבר –
ישעיהו יד, יא
הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ הֶמְיַת נְבָלֶיךָ תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה.

וככינוי לאדם, שסופו בקבר – וגם פסוק זה מצטרף לזה שבתהילים בכך שהוא מדמה אדם לתולעת, האוכלת אותו בסופו –
איוב כה, ו
אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה.

גם במן נזכרו 'תולעים' –

שמות טז, כוְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה

ואף 'תולע' מופיע כשם – תולע בן פוה, מבני יששכר –

בראשית מו, יג
וּבְנֵי יִשָׂשכָר תּוֹלָע וּפֻוָּה וְיוֹב וְשִׁמְרוֹן.

במדבר כו, כג
בְּנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם תּוֹלָע מִשְׁפַּחַת הַתּוֹלָעִי לְפֻוָה מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי.

שופטים י, א
וַיָּקׇם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה בֶּן דּוֹדוֹ אִישׁ יִשָּׂשכָר וְהוּא יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר בְּהַר אֶפְרָיִם.

דברי הימים א ז, א
וְלִבְנֵי יִשָׂשכָר תּוֹלָע וּפוּאָה (ישיב) [יָשׁוּב] וְשִׁמְרוֹן אַרְבָּעָה.

דברי הימים א ז, ב
וּבְנֵי תוֹלָע עֻזִּי וּרְפָיָה וִירִיאֵל וְיַחְמַי וְיִבְשָׂם וּשְׁמוּאֵל רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם לְתוֹלָע גִּבּוֹרֵי חַיִל לְתֹלְדוֹתָם מִסְפָּרָם בִּימֵי דָוִיד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.

ועוד פעמיים –
כתולעת אדומה –
ישעיהו א, יח
לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.

שצבעה בגדי פאר –
איכה ד, ה
הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת.

ר"י קרא –

האמונים עלי תולע – המכוסים עד עכשיו תולעת שני.