חומש, חומץ

חומש-חומץ
חומש בכותרות, בעקבות דבריו של יאיר גולן עליהם. לא נחזור עליהם.
להתייחס למילה חומש זה הדבר הקל, היא מופיעה חמש פעמים בתנ"ך.
חמסה-חמסה-חמסה.
פירושה, לפי מילון ספיר –

חֿומֶש, חֹמֶשׁ
(מילון המקרא)
1. חלק אחד מחמש, חמישית, כאמור בפסוק: "וַיָּשֵם… לחֹק.. לפרעֹה לַחֹמֶש" (בראשית מז, 26)
2. אזור הבטן התחתונה, מול הצלע החמישית, כאמור בפסוק: "וַיַכֵּהוּ אבנר באחרי החנית אל החֹמֶש" (שמואל ב' ב, 23)

אלה הופעותיה –
משמעות 1 –
בראשית מז, כו
וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה.

משמעות 2 –
אבנר הורג את עשהאל במכה אל החומש –
שמואל ב ב, כג
וַיְמָאֵן לָסוּר וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפׇּל שָׁם וַיָּמׇת (תחתו) [תַּחְתָּיו] וַיְהִי כׇּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת וַיַּעֲמֹדוּ.

ויואב הורג את אבנר במכה אל החומש –
שמואל ב ג, כז
וַיָּשׇׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמׇת בְּדַם עֲשָׂה אֵל אָחִיו.

וכך נהרג גם איש בושת, על ידי רכב ובענה –
שמואל ב ד, ו
וְהֵנָּה בָּאוּ עַד תּוֹךְ הַבַּיִת לֹקְחֵי חִטִּים וַיַּכֻּהוּ אֶל הַחֹמֶשׁ וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ.

ויואב הורג כך גם את עמשא –
שמואל ב כ, י
וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל הַחֹמֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא שָׁנָה לוֹ וַיָּמֹת וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי.

הריגה במכה אל החומש, אם כך, היא תמיד הריגה נבזית.

*

אבל זה, כאמור, הקל. ומעבר לזה, חומש דומה למילה חומץ, וגם היא מופיעה חמש פעמים (ופעם אחת בצורה אחרת).
חמסה-חמסה-חמסה.

מילון ספיר אומר –
חֿומֶץ, חֹמֶץ
(מילון המקרא)
משקה חמוּץ העשׂוּי מיין, כאמור בפסוק: "וטָבַלְתְּ פִּתֵך בַּחֹמֶץ" (רות ב, 14) החומץ היה אסור על הנזיר (במדבר ו, 3).

אלה הופעותיה –
בחוקי הנזיר –
במדבר ו, ג
מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכׇל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל.

בהקבלה לראש, צמח מר –
תהילים סט, כב
וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ.

הורס שיניים –
משלי י, כו
כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו.
(גם קוקה קולה, אגב, היא 'כחומץ לשניים', והסיגריות – 'כעשן לעיניים').

משלי כה, כ
מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה חֹמֶץ עַל נָתֶר וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע.

שטטינזלץ –
מַעֲדֶה, מסיר בֶּגֶד בְְּיוֹם קָרָה, שופך חֹמֶץ עַל־נָתֶר, חומר ששימש סבון לרחיצה, ומבחינה כימית הוא בסיס. כששופכים חומר חומצי על הנתר, הם מנטרלים זה את זה. וכמו הדברים המזיקים הללו כך מעשהו של ה שָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב־רָע, אדם עצוב ואומלל. מי ששר כדי לשמח ולענג את האבל והעצוב, רק מרע את מצבו. 
(ואני איני בטוח שזה נכון).

ולבסוף, הוא אף יכול להיות מאכל מועיל –
רות ב, יד
וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבׇּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר.

וכאמור, פעם אחת מופיע כפועל –
תהילים עא, ד
אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ.
(חומץ – חומס).

אצל חז"ל החומץ מופיע הרבה יותר, גם כסימן לדבר רע, כמו בביטוי 'חומץ בן יין' – בן רע לאב טוב.