עוד על אמת ואמונה

כתבתי בפייסבוק על ההרצאה 'חברים מספרים על ישו' של הנרי אונגר –
https://youtu.be/IsqqqENDIzU

את הדברים האלה –
הרצאה מרתקת של הנרי אונגר, על ישו ועל ימי הביניים. הייתי שמח שתצפו ותאמרו לי מה דעתכם, אבל ברור לי שמעטים יעשו זאת. אז אומר כמה מילים.
זוכרים שאמרתי לפני זמן מה, שזכור לי מהשיעורים שלו, שנכחתי בהם מזמן, שהוא דילג על כל הגות ימי הביניים, כי לדעתו היא 'לא חשובה'? אז כאן הוא, בעצם, מסביר את הגישה הזו שלו, אבל גם נראה לי שהוא עידן אותה מעט – אלה לא 'ימי הביניים' ולא 'עידן החשכה', אלא 'עידן האמונה', והיו בו גם דברים טובים. למשל, האוניברסיטאות הראשונות קמו למעשה ב'עידן האמונה' הזה – דבר שהוא יסביר בהרצאות הבאות.
אבל עדיין זמן זה לא שווה יחס מבחינתו, כי כל העיסוק הפילוסופי בו הוא באמונה, ובפרט – האמונה הנוצרית.
אריסטו, הוא אומר, היה מסתדר מצוין עם דקארט ועם שפינוזה, אבל לא עם תומס אקווינס, שאותו היה שואל – כן, אבל על מה האמונה שלך מתבססת?
יפה, אבל אני לא מסכים עם ד"ר אונגר, כי עולמנו לא בנוי רק מהיגיון, אלא גם מאמונה, והעובדה היא שבמשך מאות שנים עסקו בעיקר בזה, וגם היום עוסקים בזה. אי אפשר ללמד קורס של 'נקודות מפתח בתרבות המערב' בלי הצד הזה, אחרת הקורס יוצא חסר.
וחוץ מזה, הוא מדבר כאן קצת על ישו, המקור לאמונה הנוצרית הזו, דברים בסיסיים אמנם, אבל שחשוב לדעת.
ולקראת סוף דבריו הוא מזכיר גם את יהודה איש קריות, ומה שבורחס כתב עליו בסיפורו 'שלוש גרסאות ליהודה איש קריות' (תורגם? יש למישהו?) – מרתק.

*

עד כאן מה שכתבתי, אך מכיוון שלא קיבלתי שום תגובה, אני מעביר את הדברים לכאן.
ועוד אוסיף, שבהזדמנות אצטרך לכתוב עוד משהו על אמת ואמונה. כמובן, כתבתי על כך כבר כמה פעמים, אבל עדיין צריך לכתוב עוד.
הדבר המעניין הוא ששורש 'אמת' כלל לא קיים ברשימת הפעלים התנ"כית, אלא ששורש המילה אמת הוא אמ"ן. כלומר, לפי התנ"ך, האמת הוא מה שאתה מאמין בו, או מה שנאמן עליך, מה שאתה סומך עליו.
ואפשר לומר גם, שמה שנאמן עליך הוא מה שאתה אמון עליו, מורגל בו, מלשון אומֵן ומדריך.
ונראה שיש הרבה אמת וחכמה בלשון התנ"כית הזו, כי אמנם היום אנחנו יודעים ש'אין אמת אחת', כטענת הפוסטמודרניסטים, ובכל מקרה מה שאמיתי לאדם הוא מה שהוא סומך עליו, ומה שהוא סומך עליו – הוא גם מורגל בו.
ואמנם, לא כל ההרגלים טובים, וניתן לשנות אותם. ובאותו האופן, לא כל מה שאתה נותן בו אמון אכן אמין.
אבל אם יש משהו אמין יותר, הוא פשוט אמין יותר, ועדיין לא 'אמת' – בזאת הבחין כבר פופר, וכן אם יש הרגלים טובים יותר הם פשוט טובים יותר, ותו לא.
מעניין בהקשר זה גם הביטוי 'לאלף חוכמה'. לאלף הוא ללמד, אך בלשון ימינו – גם להקנות הרגלים, אמנם בדרך כלל מופנה לבעלי חיים.
אז זוהי אמונת המקרא – לא אמת הנובעת מחקירה פילוסופית, אלא השקפה בסיסית ביחס לעולם שאין מהרהרים אחריה, אלא סומכים עליה והולכים לאורה.

האמת הפילוסופית, לעומת זאת, שונה – מה שאתה מאמין בו הוא חסר כל תוקף, כל עוד אינך יכול להוכיח את דבריך בראיות ברורות.
אכן, ניתן לדרוש, כאן החוש הדומיננטי הוא ראיה, בעוד שבאמונה הוא השמיעה, כמו בביטוי 'שמע ישראל' – ולפי אבחנתו של הרב הנזיר.
ושמיעה, אף היא יש לה כמה משמעויות – קליטת האוזן, הבנה וציות.
וכן ראייה – היא ראיית העין, אבל מושאלת גם להבנה השכלית, כפי שכתב כבר הרמב"ם. ועד כאן בעניין הראייה והשמיעה.
ולאמת הפילוסופית יש כמה הגדרות. אחת מהן היא התאמה בין הנאמר לעובדות. ומעניין שגם לזה יש סימוכין בעברית, שכן 'אמת' ו'תאם' מורכבות מאותן אותיות בשיכול.
ובכן, אינני יכול כרגע להכריע איזו השקפה נאמנה יותר, גישת האמונה או האמת, גישת הראייה או השמיעה, אבל בטוח שהצגת רק צד אחד בהתפתחות העולם – לוקה בחסר.