'בוז משפחות יחיתני'

איוב אומר –

אִם־כִּסִּיתִי כְאָדָם פְּשָׁעָי לִטְמוֹן בְּחֻבִּי עֲוֺנִי.

כִּי אֶעֱרוֹץ הָמוֹן רַבָּה וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי וָאֶדֹּם לֹא אֵצֵא פָתַח.
איוב לא, לג-לד.

אבן עזרא מפרש את הלשון –
כי אערוץ – אפחד, כמו: אל תערץ ואל תחת (יהושע א׳:ט׳).

ובוז משפחות – והנבזה במשפחות יפחידני, כי יחתני – כמו: חתת אלהים (בראשית ל״ה:ה׳).

כלומר – לערוץ, בוז וחתת – לשונות של בוז ופחד.

מצודות –
כי אערוץ – ר״ל וכי עשיתי כזאת עד שיבוא עלי הדבר הזה אשר מאז היה הכח בידי לערוץ ולשבר המון רב מן האנשים ועתה הבזוי מן המשפחות משבר ומפחד אותי ובע״כ אשתוק ואסבול ולא אצא מפתח ביתי ליראתי ממנו.

כלומר – מצודות מפרש זאת כמצב נתון.

לעומת זאת, שטיינזלץ מפרש זאת כמה שאיוב נמנע ממנו –

כִּי אֶעֱרוֹץ, כאשר מתוך פחד מ הָמוֹן רַבָּה, רב, וּבוּז־מִשְְְׁפָּחוֹת יְְחִתֵּנִי, שובר אותי, וָאֶדֹּם. לא שתקתי מתוך אימה חברתית, ולא בעטיה לֹא־אֵצֵא מ פתַח ביתי. אילו היו חטאים מכבידים על מצפוני, אדרבה, הייתי משמיעם. אינני פוחד מדעת הקהל.

ונראה שההקשר והמילה 'אם' בפסוק הקודם מכריעים לטובת פירוש זה.