ערץ, עריץ

השורש 'ערץ' מופיע ב-37 פסוקים.
לשורש זה שתי משמעויות הפוכות – פוחד ומפחיד, כפי שמציין מילון ספיר –

עוֹרֵץ
(מילון המקרא)
1. מַפחיד, מחריד, כאמור בפסוק: "לַערֹץ אנוֹש מן הארץ" (תהילים י, 18)
2. פּוחֵד, חָרֵד, כאמור בפסוק: "כי אֶערוֹץ הָמוֹן רַבָּה" (איוב לא, 34)

וכן –
3. שובר, משחית: העלה נִדף תַערוץ ואת קש יבש תִרדֹף? (איוב יג 25)

אלה הופעותיו –

כפחד, בהקבלה ליראה –
דברים א, כט
וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם.

דברים ז, כא
לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא.

דברים כ, ג
וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם.

דברים לא, ו
חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ.

יהושע א, ט
הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ.

להטיל אימה ולשלוט –
ישעיהו ב, יט
וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ.

ישעיהו ב, כא
לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ.

לא לפחד –
ישעיהו ח, יב
לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ וְלֹא תַעֲרִיצוּ.

הוא מעריצכם, בהקבלה להוא מוראכם –
ישעיהו ח, יג
אֶת יְהוָה צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ וְהוּא מוֹרַאֲכֶם וְהוּא מַעֲרִצְכֶם.

גם מערצה יש –
ישעיהו י, לג
הִנֵּה הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ.

עריצים, מקביל לרשעים וזדים –
ישעיהו יג, יא
וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה וְעַל רְשָׁעִים עֲוֹנָם וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל

ישעיהו כה, ג
עַל כֵּן יְכַבְּדוּךָ עַם עָז קִרְיַת גּוֹיִם עָרִיצִים יִירָאוּךָ.

ישעיהו כה, ד
כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ מַחְסֶה מִזֶּרֶם צֵל מֵחֹרֶב כִּי רוּחַ עָרִיצִים כְּזֶרֶם קִיר.

ישעיהו כה, ה
כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן שְׁאוֹן זָרִים תַּכְנִיעַ חֹרֶב בְּצֵל עָב זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה.

ישעיהו כט, ה
וְהָיָה כְּאָבָק דַּק הֲמוֹן זָרָיִךְ וּכְמֹץ עֹבֵר הֲמוֹן עָרִיצִים וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם

ישעיהו כט, כ
כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כׇּל שֹׁקְדֵי אָוֶן.

כאן יעריצו מקביל להקדישו –
ישעיהו כט, כג
כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ.

ישעיהו מז, יב
עִמְדִי נָא בַחֲבָרַיִךְ וּבְרֹב כְּשָׁפַיִךְ בַּאֲשֶׁר יָגַעַתְּ מִנְּעוּרָיִךְ אוּלַי תּוּכְלִי הוֹעִיל אוּלַי תַּעֲרוֹצִי.

מקביל לגיבור –
ישעיהו מט, כה
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ.

מקביל לרעים –
ירמיהו טו, כא
וְהִצַּלְתִּיךָ מִיַּד רָעִים וּפְדִתִיךָ מִכַּף עָרִצִים.

גם הנביא כגיבור עריץ –
ירמיהו כ, יא
וַיהוָה אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ עַל כֵּן רֹדְפַי יִכָּשְׁלוּ וְלֹא יֻכָלוּ בֹּשׁוּ מְאֹד כִּי לֹא הִשְׂכִּילוּ כְּלִמַּת עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ.

עריצי גויים –
יחזקאל כח, ז
לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא עָלֶיךָ זָרִים עָרִיצֵי גּוֹיִם וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חׇכְמָתֶךָ וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶךָ.

יחזקאל ל, יא
הוּא וְעַמּוֹ אִתּוֹ עָרִיצֵי גוֹיִם מוּבָאִים לְשַׁחֵת הָאָרֶץ וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל מִצְרַיִם וּמָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ חָלָל.

יחזקאל לא, יב
וַיִּכְרְתֻהוּ זָרִים עָרִיצֵי גוֹיִם וַיִּטְּשֻׁהוּ אֶל הֶהָרִים וּבְכׇל גֵּאָיוֹת נָפְלוּ דָלִיּוֹתָיו וַתִּשָּׁבַרְנָה פֹארֹתָיו בְּכֹל אֲפִיקֵי הָאָרֶץ וַיֵּרְדוּ מִצִּלּוֹ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ וַיִּטְּשֻׁהוּ.

יחזקאל לב, יב
בְּחַרְבוֹת גִּבּוֹרִים אַפִּיל הֲמוֹנֶךָ עָרִיצֵי גוֹיִם כֻּלָּם וְשָׁדְדוּ אֶת גְּאוֹן מִצְרַיִם וְנִשְׁמַד כׇּל הֲמוֹנָהּ.

נגד עריצות אדם –
תהילים י, יח
לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ בַּל יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן הָאָרֶץ.

רשע עריץ –
תהילים לז, לה
רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן.

בהקבלה לזדים –
תהילים נד, ה
כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם סֶלָה.

תהילים פו, יד
אֱלֹהִים זֵדִים קָמוּ עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם.

מקביל לנורא –
תהילים פט, ח
אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כׇּל סְבִיבָיו.

להם עושר –
משלי יא, טז
אֵשֶׁת חֵן תִּתְמֹךְ כָּבוֹד וְעָרִיצִים יִתְמְכוּ עֹשֶׁר.

מקביל לצר –
איוב ו, כג
וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי.

מקביל לתרדוף –
איוב יג, כה
הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ וְאֶת קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף.

איוב טו, כ
כׇּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִיץ.

איוב כז, יג
זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע עִם אֵל וְנַחֲלַת עָרִיצִים מִשַּׁדַּי יִקָּחוּ.

ויש ערוץ נחלים –
איוב ל, ו
בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים.

איוב לא, לד
כִּי אֶעֱרוֹץ הָמוֹן רַבָּה וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי וָאֶדֹּם לֹא אֵצֵא פָתַח.

*

ויקימילון מציין –
גיזרון –
באוגריתית מופיע כשם תואר המכיל את שמה של האלוהות עשתרת (עט'טר) – "ערד'" בהוראת "הנורא" . בערבית עָּרֲדַ'ן عَرَّضَ בהוראות שונות, חלקן במשמעות – להרחיב, להתפרס,לספח, להתרבות.

ארמית-סורית כפועל, ܥܪܕ (ˁrd) בהוראת "התפרא". תיבה סורית זו מהווה צורה נוספת לשם "מַערְדוּ" בהוראת ליהפך פראי. "מרדו" mˁrdw בסורית- ליהפך פראי. ובעברית "מרדו" – במשמעות "התקוממו". גזרונים הקשורים בתיבת ערד ܥܪܕ מגולמים בשמות המופיעים הן בסורית: רצועתא rṣwˁtˀ, והן בעברית (וזאת לאור חילופי צ'-ד' בין סורית לעברית) ראו – (עבד) נרצע, רצועה.

ואכן, תחת העריץ, קיים הנרצע, בשיכול אותיות.
ואולי הוא קרוב לשורשי 'רץ', כמו חרץ, פרץ, רוצץ, במובן של פעולה אלימה.

החוכמה והמדע

היום ב-929 קוראים בדברי הימים ב, א, ושם הפסוקים היפים הבאים –

ח וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לֵאלֹהִים אַתָּה עָשִׂיתָ עִם דָּוִיד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל וְהִמְלַכְתַּנִי תַּחְתָּיו. ט עַתָּה יְהוָה אֱלֹהִים יֵאָמֵן דְּבָרְךָ עִם דָּוִיד אָבִי כִּי אַתָּה הִמְלַכְתַּנִי עַל עַם רַב כַּעֲפַר הָאָרֶץ. י עַתָּה חָכְמָה וּמַדָּע תֶּן לִי וְאֵצְאָה לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְאָבוֹאָה כִּי מִי יִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַזֶּה הַגָּדוֹל.    יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם לְבָבֶךָ וְלֹא שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר נְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵת נֶפֶשׁ שֹׂנְאֶיךָ וְגַם יָמִים רַבִּים לֹא שָׁאָלְתָּ וַתִּשְׁאַל לְךָ חָכְמָה וּמַדָּע אֲשֶׁר תִּשְׁפּוֹט אֶת עַמִּי אֲשֶׁר הִמְלַכְתִּיךָ עָלָיו. יב הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן לָךְ אֲשֶׁר לֹא הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה כֵּן. 

הנה כאן באה המילה 'מדע' שכה פופולרית היום, אלא שהיא סמוכה לחוכמה ולשפיטה, שלא כמדע המודרני.

כפי שכותב מצודות –
עתה. הואיל וכן שאלתי היא לתת לי חכמה לדעת לצאת ולבוא לפני העם הזה:

כי מי ישפוט. א״א לשפוט עם כאלה מחכמת לבבו מבלי עזר מן השמים.

ובכתוב המקביל נאמר –
מלכים א, ג, ט –
וְנָתַתָּ֨ לְעַבְדְּךָ֜ לֵ֤ב שֹׁמֵ֙עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת־עַמְּךָ֔ לְהָבִ֖ין בֵּֽין־ט֣וֹב לְרָ֑ע כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַכָּבֵ֖ד הַזֶּֽה.

לב שומע – גם מבין.

רצון


המילה 'רצון' מופיעה ב-56 פסוקים. הרצון יכול להיות או של בני אדם או של אלוהים, והמושג של רצון האל חוזר רבות.

מילון ספיר כותב –
רָצוֹן
(מילון המקרא)
1. חֵפץ, משאָלָה, בַּקָּשָה, כאמור בפסוק: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעשֶה" (תהילים קמח, 19)
2. יחס טוב ולבָבי, הֵעָנוּת, כאמור בפסוק: "ובֵין יְשָרִים רָצוֹן" (משלי יד, 9)
3. (בהשאלה) ברָכָה, חסד, כאמור בפסוק: "שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'" (דברים לג, 23)

ועוד מהמילון הכללי –
4. [תנ] נחת רוּחַ, שׂביעוּת רצון: עולֹתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי (ישעיה נו 7)
5. [תנ] חסד, טובה וברכה: פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון (תהילים קמה 16)

הנה כמה מהופעות המילה –

הופעה ראשונה, בשירה –
בראשית מט, ו
בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר.

המושג 'לרצון לפני ה", והוא חוזר הרבה בקורבנות –
שמות כח, לח
וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכׇל מַתְּנֹת קׇדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְהוָה.

ושוב בשירה, והוא ביטוי יפה לרצון האל –
דברים לג, טז
וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקׇדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.

הביטוי 'שבע רצון', גם בשירה –
דברים לג, כג
וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְהוָה יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה.

הביטוי 'עת רצון' –
ישעיהו מט, ח
כֹּה אָמַר יְהוָה בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ וְאֶצׇּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְהָקִים אֶרֶץ לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת.

שוב בהקשר קורבנות, בפסוק יפה –
ישעיהו נו, ז
וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קׇדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכׇל הָעַמִּים.

הביטוי 'יום רצון' –
ישעיהו נח, ה
הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה.

וגם 'שנת רצון' –
ישעיהו סא, ב
לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוָה וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כׇּל אֲבֵלִים.

ויש גם קורבנות שלא לרצון –
ירמיהו ו, כ
לָמָּה זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא וְקָנֶה הַטּוֹב מֵאֶרֶץ מֶרְחָק עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן וְזִבְחֵיכֶם לֹא עָרְבוּ לִי.

ולפעמים הקורבן נקרא פשוט רצון –
מלאכי ב, יג
וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח יְהוָה בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם.

וגם רצון ה' נקרא פשוט רצון, כאן ובעוד פסוקים –
תהילים ה, יג
כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְהוָה כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ.

אחד הפסוקים היפים –
תהילים יט, טו
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי.

החיים ברצונו –
תהילים ל, ו
כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה.

עוד פסוק יפה –
תהילים סט, יד
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרׇב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.

ומברכת המזון, וכאן ה' משביע את רצון האדם (כך נראה) –
תהילים קמה, טז

פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן

ועושה רצון יראיו –
תהילים קמה, יט
רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.

יפק רצון – יהיה לרצון מלפני ה', כך נראה –
משלי ח, לה
כִּי מֹצְאִי (מצאי) [מָצָא] חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה.

מנוגד לתהפוכות –
משלי י, לב
שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת.

מקביל לטוב –
משלי יא, כז
שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ.

שוב יפיק רצון – יהיה לרצון –
משלי יב, ב
טוֹב יָפִיק רָצוֹן מֵיְהוָה וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִׁיעַ.

רצון לישרים, מנוגד לאשם –
משלי יד, ט
אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן.

רצון מלך –
משלי טז, טו
בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ.

יפק רצון – יהיה לרצון –
משלי יח, כב
מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה.

והרצון חוזר גם באסתר, כרצון אדם –
אסתר א, ח
וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כׇּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ.

ובדניאל יש מלך שעושה כרצונו –
דניאל יא, ג
וְעָמַד מֶלֶךְ גִּבּוֹר וּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ.

*

לי נראה שיש קשר בין השורש רצ"ה לשורש רו"ץ, שכן הרוצה גם רץ במעשיו. וקרוב לרץ – אץ, וכן נץ הוא עוף מהיר, והנפוץ עובר במהירות, וכן הלאה.
ובעבר קישרתי בין רצון ורציו, רציונל, שכן מה שהגיוני הוא מה שהרצון מנתב אליו.

*

למילה זו הגעתי בעקבות שמיעת שיעור על תורת המוסר של קאנט. הוא אמר שהדבר הכי חשוב הוא הרצון הטוב. אבל איך מגיעים לרצון הטוב הזה? זאת לא פירש.
ואמנם, בעקבותיו בא שופנהאואר, שהעמיד את כל תורתו על הרצון, שלגביו הוא 'הדבר כשלעצמו', אך עדיין מושג זה נותר לא מוגדר.

חרד, חרדה

השורש 'חרד' מופיע ב-51 פסוקים.
אביא כמה מעניינים מתוכם.

יש חרד לדבר ה' –
ישעיהו סו, ב
וְאֶת כׇּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כׇל אֵלֶּה נְאֻם יְהוָה וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי.

וכאן הביטוי 'חרדים' –
ישעיהו סו, ה
שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יְהוָה וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ.

הביטוי 'ואין מחריד', כמבטא ישיבה שקטה, חוזר הרבה. למשל –
מיכה ד, ד
וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי פִי יְהוָה צְבָאוֹת דִּבֵּר.

ספר משלי ממליץ לא להיות בחרדות, אלא לבטוח בה' –
משלי כט, כה
חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּיהוָה יְשֻׂגָּב.

המראה שראה דניאל הפיל חרדה –
דניאל י, ז
וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא.

וגם בעזרא מוזכר החרד בדבר ה' –
עזרא ט, ד
וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב.

וברבים, החרדים –
עזרא י, ג
וְעַתָּה נִכְרׇת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כׇל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה.

*

מילון ספיר –
חָרֵד
(מילון המקרא)
1. פוחד, כאמור בפסוק: "מי יָרֵא וחָרֵד יָשֹב ויִצפֹּר" (שופטים ז, 3)
2. דואג ל-, יְרֵא שָמַים, נזהר לקיים ציווי ה' במדוּיָק, כאמור בפסוק: "ונכֵה־רוּח וחָרֵד על דבָרִי" (ישעיה סו, 2)

ויקימילון –
גיזרון –
 1. מקביל לארמית: חרד – רָעַד, פָּחַד. בתרגום איוב שנמצא במערות קומראן מופיע הביטוי "חרידי לילא" בהוראת: חלום מפחיד. קרוב לאכדית: ḫarādu – עירני, זהיר, עומד על המשמר.

ואולי יש להוסיף – חרד קרוב לרעד. וכן הוא מגזרת 'חר' עם חרג, חרק, חרר, חור, המציינים חור ובקיע. או מגזרת חרה-חרר המציינים בעירה.

נפל והפלות

הקשבתי לפודקאסט של חיים נבון על הפלות מלאכותיות, בעקבות הרפורמה של הורביץ, עם רופאת הילדים חנה קטן, והנה מפליא לשמוע שדווקא אין להם התנגדות מבחינת היהדות לרפורמה זו.
הנושא כמובן מורכב, אך בין הדברים שאמרה – עד גיל 40 יום העובר אינו נחשב אדם, ולכן אפשר להפילו, ויש פוסקים שאומרים שגם אחר-כך, ואפילו עד סוף ההיריון. וגם מומים שונים מאפשרים הפלה, כגון אפילו 'שפה שסועה', אם הבנתי נכון.
אני כלל לא בר סמכא בהלכה, וגם מבחינה פילוסופית העניין מורכב מאוד. גישתי האישית – שאני עצמי לא הייתי מפיל, אך הייתי מאפשר לאחרים לעשות זאת.
ומכיוון שכך – שהנושא מורכב מדי – אביא רק את הפסוקים מהתנ"ך שמדברים על 'נפל', והם שלושה בלבד, כנראה –

הוא לא רואה שמש –
תהילים נח, ט
כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ.

או לא רואה אור –
איוב ג, טז
אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה כְּעֹלְלִים לֹא רָאוּ אוֹר.

אבל מצבו טוב מהחי הסובל, לפי קהלת –
קהלת ו, ג
אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל.

תושייה

(מעתה זה בעיקר איגום נתונים)

המילה 'תושיה' מופיעה ב-12 פסוקים, ופירושה – חָכמה, תבוּנה, עֵצה (מילון ספיר).

אלה הופעותיה –

במקביל לעצה –
ישעיהו כח, כט
גַּם זֹאת מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת יָצָאָה הִפְלִיא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה.

ביחס לאל –
מיכה ו, ט
קוֹל יְהוָה לָעִיר יִקְרָא וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ שִׁמְעוּ מַטֶּה וּמִי יְעָדָהּ.

לישרים –
משלי ב, ז
(וצפן) [יִצְפֹּן] לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם.

בסמוך למזימה – מחשבה, לאו דווקא שלילית –
משלי ג, כא
בְּנִי אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה.

בסמוך לעצה ובינה –
משלי ח, יד
לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה.

מגלה –
משלי יח, א
לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד בְּכׇל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע.

בהקבלה לעורמה –
איוב ה, יב

מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה.

בהקבלה לעזרה –
איוב ו, יג
הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי.

בהקבלה לחוכמה –
איוב יא, ו
וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חׇכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ.

כאן בהקבלה לעוז –
איוב יב, טז
עִמּוֹ עֹז וְתוּשִׁיָּה לוֹ שֹׁגֵג וּמַשְׁגֶּה.

בהקבלה לחוכמה –
איוב כו, ג
מַה יָּעַצְתָּ לְלֹא חׇכְמָה וְתוּשִׁיָּה לָרֹב הוֹדָעְתָּ.

איוב ל, כב
תִּשָּׂאֵנִי אֶל רוּחַ תַּרְכִּיבֵנִי וּתְמֹגְגֵנִי (תשוה) [תּוּשִׁיָּה].

*

ויקימילון מעיר –
גיזרון –
על פי גסניוס, פירוש "תושייה" מן השורש י-ש-ה.

מלשון "יש" , נכתב בפרקי דרבי אליעזר – "מיד נתיעץ הקב"ה בתורה ששמה תושיה לברא את העולם" , ועל כך נאמר "תושייה היא עוד אחת משמות התורה".(פרקי דרבי אליעזר פרק ג פסוק ה)

בהמשך מוגדרת התושייה כביזור סמכות בצורה נבונה בין הרשות המולכת לרשות המופקדת על החוכמה – "לִֽי־עֵ֭צָה וְתוּשִׁיָּ֑ה אֲנִ֥י בִ֝ינָ֗ה לִ֣י גְבוּרָֽה". מכאן אמרו חכמים: כל מלכות שאין לה יועצי-אמת, מלכותה לא תזכה לחסד שזכתה בו מלוכת בית-דוד .(יסטרוב, "תושייה".), ייסטרוב מוסיף כי משמעות המילה קשורה בבסיס "יש" או "ממשי".

פרשנים מפרשים –
חז"ל קשרו לתֶּשִׁי והתיש למה נקראת תורה תושיה שמתשת כוחו של אדם.

אכזר

אכזר.

מילון ספיר –
אַכְזָר
(מילון המקרא)
1. חסר רחמים, קשה, כאמור בפסוק: "תֵהָפֵך לאַכְזָר לִי" (איוב ל, 21)
2. אמיץ, ללא פחד, כאמור בפסוק: "לא אַכזָר כי יְעוּרֶנוּ" (איוב מא, 2)
3. אַרסי, קטלני, כאמור בפסוק: "חמַת תנינים…ראֹש פּתנים אכזר" (דברים לב, 33)

ויקימילון מציע כמה אפשרויות לגיזרון –
כנראה שהמילה המופיעה בשפה אוגריתית (ש.ת) (ז.)(agzry – אָגְזָרִ) במשמעות רעבתני, גרגרני קשורה בשורשה העברי – ג.ז.ר המופיע גם בשורש הערבי ج ز ر שממנו מגיעה המילה הערבית (جزيرة -גָ'זִרָתֻּן) במשמעות של מבודד, חצי אי, או (אי) בודד, שורש לשוני – ערבי זה (ج|ز|ر) מתקשר גם במשמעות של טֶבח, להרוג, שחיטה. ראה בעברית "גזירה" המקושרת למילה האכדית (קָרָאְשְאֻ-karašū) במובן קטסטרופה, שחיטה, השמדה, עכא אל ג'זאר שנראית כחצי אי, הוא כינויה של עכו בפי תושבי הכפרים וסביבתם.

ייתכן שהמילה היא צירוף של שתי מילים: אך זר, רק זר; מתנהג כאילו אין כל קשר ויחס בינו לבין האדם הסובל. ראיה לדעה זו ניתן למצוא בפסוק:

”אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק, וְיֹדְעַי אַךְ-זָרוּ מִמֶּנִּי.“ (איוב יט, פסוק יג), שבו מופיעות המילים "אך" "זר" בנפרד.

ויש אומרים שהמילה היא במקור שם של נחש, ומכיוון שזהו נחש מזיק במיוחד, משתמשים בה בהשאלה לציין כל אדם או בעל-חיים שמזיק בלי רחמים:

”חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר.“ (דברים לב, פסוק לג)

אפשרות שלישית היא שמדובר במשקל אֶקְטָל – ערך היתרון וההפלגה בערבית.

*

המילה 'אכזר' מופיעה ב-4 פסוקים (מחיפוש בתנ"ך של דיקטה) –

דברים לב, לג
חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר.

איוב ל, כא
תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי.

איוב מא, ב
לֹא אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ וּמִי הוּא לְפָנַי יִתְיַצָּב.

איכה ד, ג
גַּם (תנין) [תַּנִּים] חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן בַּת עַמִּי לְאַכְזָר (כיענים) [כַּיְעֵנִים] בַּמִּדְבָּר.

ובצורה 'אכזרי' בעוד 8 פסוקים –

ישעיהו יג, ט
הִנֵּה יוֹם יְהוָה בָּא אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה.

ירמיהו ו, כג
קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחֲזִיקוּ אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת צִיּוֹן.

ירמיהו ל, יד
כׇּל מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ מוּסַר אַכְזָרִי עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ.

ירמיהו נ, מב
קֶשֶׁת וְכִידֹן יַחֲזִיקוּ אַכְזָרִי הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת בָּבֶל.

כאן אכזרי מקביל ל'אחרים', זרים –
משלי ה, ט
פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי.

מי שמתנכר למשפחתו הוא אכזרי –
משלי יא, יז
גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי.

רשעים, אף רחמיהם הם אכזריות –
משלי יב, י
יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי.

במורד ישלח שליח אכזרי –
משלי יז, יא
אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ.

לא לאלימות


פרשת ויחי.
אציין כמה פסוקים בפרשה.
ראשית, מופיעים בה כמה מקומות ב'שטחים'.

אפרת, בית לחם, קבר רחל (תרמתי במשרד…) –

וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם.

ומערת המכפלה שבחברון –
וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי.

בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר.

שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה.

מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת.

ובהמשך –
וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא.

כמובן, כתובים אלה מחזקים את הזכות ההיסטורית של ישראל בארץ זו.

מצד שני, מופיעים גם הפסוקים האלה –
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם.

בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר.

אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.

כלומר, כאן כתובים נגד הקנאות והרצחנות של שמעון ולוי, עד כדי כך שהם מאבדים את זכותם לנחלה בארץ.
מכאן ניתן אולי ללמוד, כי גם אם יש זכות להתיישבות, עדיין אין זכות לאלימות.

(בא כמובן גם ביחס להצהרת השר ברלב, על כוונתו לטפל באלימות של מתנחלים, והסערה שהיא מחוללת).

לא לאדם הבירה

ב-929 היום קוראים בדברי הימים א, כט, ובו מילה ייחודית, ששני פסוקים –

(א) וַיֹּאמֶר דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְכָל הַקָּהָל שְׁלֹמֹה בְנִי אֶחָד בָּחַר בּוֹ אֱלֹהִים נַעַר וָרָךְ וְהַמְּלָאכָה גְדוֹלָה כִּי לֹא לְאָדָם הַבִּירָה כִּי לַיהוָה אֱלֹהִים.

(יט) וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב שָׁלֵם לִשְׁמוֹר מִצְו‍ֹתֶיךָ עֵדְו‍ֹתֶיךָ וְחֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל וְלִבְנוֹת הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי.

המילה 'בירה' מופיעה הרבה גם באסתר – 'שושן הבירה', וגם בעזרא ונחמיה, גם בצורה הארמית, בירתא.

מהי בירה?
מילון המקרא של ספיר אומר –
בִּירָה
1. עיר מבצר, מצודה, כאמור בפסוק: "כסא מלכוּתוֹ אשר בשוּשן הבירה"" (אסתר א, 2)
2. היכל המקדש, כאמור בפסוק: "כי לא לאדם הבירה כי לה'" (דברי הימים א' כט, 1)

וויקימילון כותב על הגיזרון –
אכדית bīrtu, "מצודה"‏ ←‏ ארמית בִּירָתָא‏ ←‏ עברית בִּירָה‏.

*

בכל אופן, לפסוק גם צד אקטואלי. כי היום בירה היא העיר המרכזית בארץ, ובישראל הבירה היא ירושלים. ועל ירושלים, כידוע, יש מחלוקת גדולה, בעיקר על המבצר או המקדש שבתוכה, הוא הר הבית.
ובכן, של מי הבירה? של אלוהים!
לכן אפשר להגיע לפתרון של שטח נייטרלי בשליטה בינלאומית, כפי שאכן הוצע.
הבעיה היא, כמובן, שכל צד חושב שהאלוהים שלו הוא האמיתי, ולכן לא מסיכימים לפשרה.
אלה תולדות הסכסוך בכמה שורות.

להתחבר לחיים?

יש פסוק בקהלת –

כִּי מִי אֲשֶׁר יבחר [יְחֻבַּר] אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת.
קהלת ט, ד.

מצודות מפרש –
כי מי – מבני האדם ואפילו הוא רשע וחוטא.

אשר יחבר – אשר יתחבר עצמו אל כל החיים, ואפילו גם המה רשעים, מכל מקום כשעוד הוא חי יש לו בטחון לרשת עולם הבא אולי ישים על לבו וישוב לפני מותו.

כי לכלב חי – על הכלב החי יאמר שהוא טוב יותר מן האריה המת, וכאומר כן הוא בבני אדם שהחי יותר טוב מן המת הואיל ולחי יש בטחון.

ואבן עזרא אומר –
כי – זו מחשבת בני האדם שיאמרו כי כל מי שהוא מחובר אל החיים יש לו בטחון.

*

והיום, נשאלת השאלה – האם להתחבר אל עולם החיים, המתנהל לפי חוקי התו הירוק? שהרי, כביכול, מי שמתחבר לעולם זה – יש לו ביטחון, הוא כביכול מוגן מפני הווירוס. וגם הקריאה 'יבחר' מתאימה כאן, כי בינתיים לפחות מדובר בבחירה, אין כאן כפייה מוחלטת.

ובכן, לפי מצודות (ורוב המפרשים) עדיף להתחבר לחיים. ואילו לפי אבן עזרא, זה דבר שבני האדם אומרים, והאמת להפך.