השורש 'סבל' מופיע ב-20 פסוקים בלבד.
הרבה מהופעות המילה, באופן לא מפתיע, מופיעות בסיפור שעבוד מצרים וכן בסיפור מלכות שלמה. וחוקרים כבר קשרו בין הסיפורים, אשר רק בהם, למשל, מופיעים 'שרי מיסים'.
אגב 'שרי מיסים' – הם מופיעים בצמידות לסבל, ולכן לדעתי הוראתו הבסיסית של 'מס' היא מלשון זו, כמו 'עמס'. ואכן מופיע בנחמיה 'עומשים משאות', בסמוך לסבל. שרי מיסים הם, אם כך, השרים של העומסים, של הסבלים. כן בהופעה הראשונה, בשירת ברכות השבטים, מדובר על 'מס עובד', גם כן בסמוך לסבל.
כן מופיע הסבל הרבה אצל ישעיה.
*
מילון המקרא של ספיר – ואביא כמה צורות –
סַבָּל
נושא משא, עובד עבודת כּפִייה, כאמור בפסוק: "שבעים אלף נֹשֵא סַבָּל" (מלכים א' ה, 29), וכן בפסוק: "כָּשַל כֹּח הסַבָּל" (נחמיה, ד, 4)
סֵֿבֶל
(בהשאלה) משא כבד, עבודת כפייה, כאמור בפסוק: "ויפקד אֹתוֹ לכל סֵבֶל בית יוֹסֵף" (מלכים א' יא, 28). הסבל הוא הסל של פועלי הבנין ששימש להעברת חומרי הבנייה והפסולת והפך לסמל של עבודת כפייה.
סִבְלָה
עבודת משא, כאמור בפסוק: "למען ענֹתו בסִבלותם" (שמות א, 11)
סוֹבֵל
נושׂא משׂא כָּבֵד, (גם בהשאלה), כאמור בפסוק: "וַיֵּט שכמוֹ לִסְבֹּל" (בראשית, מט, 15)
סֿובל, סֹבֶל
משא כבד, מעמסה, כאמור בפסוק: "את עֹל סֻבֳּלוֹ ואת מַטֵּה שִכְמוֹ" (ישעיה, ט, 3)
*
ויקימילון –
סֵבֶל
גיזרון –
מקור המילה בשפה אכדית ,ובתעודות מארי "סבלום" sablum היו עובדי הכפייה . (פ) זֵ-בֵּאֶלֻ , זַָ-בַּאָלֻ – ze-bēlu,za-bālu במשמעות :לסחוב,להוביל,למסור(סחורה),זובולו – לגרום לאדם לחכות, נאמר גם על: "מחלה שלא נרפאת". הטיות שונות של הפועל האכדי דוגמת ("אִזָאבִּל" – i-za-ab-bi-il) מקושרות למשמעות המילה: "עוני","סבל".
השורש ס־ב־ל קשור הן להרמת משקל פיסי והן לתחושת הקושי הנפשי, בדומה לפועל נשא הבא במשמעות נשיאת משא וגם במשמעות סליחה ונשיאת עוון. נתן לראות תופעה זו גם בשפות אחרות, כגון בפועל to bear באנגלית, ובשורש حمل (חמל) בערבית.
במגילות בר כוכבא מופיעה תיבת "מסבלא" בסופית היידוע א' – "שמעון בר כוסבא הנסי על ישראל, ליונתן ולמסבלא סלם". "מסבלא" מן סורית, בהוראת לשאת. בכתבי יב – במשמעות ל"פרנס" כגון "הוית מסבל לך" – הייתי למפרנס לך. תיבה זו מופיעה כשמו הפרטי של פרנס עין גדי – מסבלה בן שמעון.
כיום לא נהוגה צורת רבים למילה "סֵבֶל", בדומה למלים אחרות המתארות רגש (כגון צַעַר, קנאה, חמלה). בתנ"ך מופיעה לעתים המלה צורת הרבים "סִבְלוֹת", כגון בבטוי "סבלות מצרים" (למשל ”וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם“ (שמות ה, פסוק ד). כמה מהפרשנים גזרו אותה מצורת נקבה, שכיום אינה בשימוש.
סָבַל
גיזרון –
ההוראה המקורית של הפועל היתה כנראה נשיאה פיסית, וממנה התפתחה המשמעות המושאלת של סבל נפשי.
מופיע גם בבנין פיעל/פועל, למשל: ”אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ“ (תהלים קמד, פסוק יד)
*
אלה הופעותיו, בהקבלה למס עובד –
בברכות השבטים –
בראשית מט, טו
וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד.
*
בשעבוד מצרים –
שוב בהקבלה למס –
שמות א, יא
וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.
ועוד במצרים –
שמות ב, יא
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.
ועוד במצרים –
שמות ה, ד
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם.
ועוד במצרים –
שמות ה, ה
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם.
ועוד במצרים, בהקבלה לעבודה –
שמות ו, ו
לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.
ועוד ביחס למצרים –
שמות ו, ז
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.
*
בעבודת שלמה, סמוך לנושא, שהרי הסבל נושא משאות –
מלכים א ה, כט
וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר.
ועוד במלכות שלמה –
מלכים א יא, כח
וְהָאִישׁ יָרׇבְעָם גִּבּוֹר חָיִל וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכׇל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף.
*
אצל ישעיה –
סמוך למטה שכמו ונוגש –
ישעיהו ט, ג
כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן.
בהקבלה לעול, בבניין פועל –
ישעיהו י, כז
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן.
בסמוך לעול –
ישעיהו יד, כה
לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר.
סמוך לאשא –
ישעיהו מו, ד
וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט.
בהקבלה לישאהו –
ישעיהו מו, ז
יִשָּׂאֻהוּ עַל כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ אַף יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ.
על עבד ה', בהקבלה לנשא –
ישעיהו נג, ד
אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה.
ועוד על עבד ה' הסובל –
ישעיהו נג, יא
מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל.
*
ועוד מקומות –
משכם –
תהילים פא, ז
הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה.
צורה מיוחדת –
תהילים קמד, יד
אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ.
בנים סובלים בחטאות האבות, אומרים העם. כן נמצא בירמיה וביחזקאל הפתגם 'אבות אכלו בוסר וגו" –
איכה ה, ז
אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ (אינם) [וְאֵינָם] (אנחנו) [וַאֲנַחְנוּ] עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ.
צורה מיוחדת –
קהלת יב, ה
גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים.
רש"י –
ויסתבל החגב – אילו העגבות שתהיינה עגבותיו דומות עליו כסבל משא כבד.
מצודות –
ויסתכל החגב – אם ישכון עליו חגב תכבד עליו כסובל משא כבד, וזהו לגודל התשות.
בארמית –
עזרא ו, ג
בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם בֵּית אֱלָהָא בִירוּשְׁלֶם בַּיְתָא יִתְבְּנֵא אֲתַר דִּי דָבְחִין דִּבְחִין וְאֻשּׁוֹהִי מְסוֹבְלִין רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁתִּין.
= וִיסוֹדָיו מוּקָמִים.
רלב"ג –
וכותליו יהיו מקושרים וחזקים.
רבי משה קמחי –
ואושוהי מסובלין – כענין "אבן גלל" (עז' ה , ח) , והפירוש: יסודותיו סובלים באבני סבל.
'כוח הסבל' –
נחמיה ד, ד
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל וְהֶעָפָר הַרְבֵּה וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה.
עומשים –
נחמיה ד, יא
הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח.
אצל שלמה שוב –
דברי הימים ב ב, א
וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ סַבָּל וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף אִישׁ חֹצֵב בָּהָר וּמְנַצְּחִים עֲלֵיהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.
דברי הימים ב ב, יז
וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת מְנַצְּחִים לְהַעֲבִיד אֶת הָעָם.
דברי הימים ב לד, יג
וְעַל הַסַּבָּלִים וּמְנַצְּחִים לְכֹל עֹשֵׂה מְלָאכָה לַעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וּמֵהַלְוִיִּם סוֹפְרִים וְשֹׁטְרִים וְשׁוֹעֲרִים.
הפסוק היומי 