השורשים יכח ונכח

שורש 'יכח' מופיע ב-83 פסוקים. לו כמה משמעויות, שעיקרן לשון הוכחה ולשון תוכחה. גם השורש 'וכח' שייך לכאן, שכן הוא נסמך על הבאת הוכחה. כן קיימת המילה 'נוכח' למי שקיים, נמצא, יש. ונוכח הוא מול, כלומר מול הקיים. נמצאנו למדים ששורש זה יסודו במשמעות של קיום.
והוא המשך למאמר על כחד-כחש.

מילון ספיר –
מוֹכִיחַ
1. (את או ש-) מביא ראָיה שֶיֵש בּהּ כּדֵי לאַשֵר סבָרה: אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ (איוב יג 13)
2. מַטיף מוּסָר, מייסר: הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא יט 17)
3. שופט, דן: ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים (ישעיה ב 4)
4. מועיד, קובע: היא האשה אשר הֹכיח לבן אדֹני (בראשית כד 44)

*

אלה חלק מהופעותיו –
לראשונה בפסוק קשה, אך בא אולי כהנגדה לכסות –
בראשית כ, טז
וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת.

הופעה שנייה כתוכחה –
בראשית כא, כה
וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.

הוכחה –
בראשית כד, יד
וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי.

תוכחה, הציווי הבסיסי –
ויקרא יט, יז
לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.

הוכחה –
ישעיהו א, יח
לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.

כאן בהקבלה לריב, שהוא קשור לכוח –
הושע ד, ד
אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב וְאַל יוֹכַח אִישׁ וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן.

ושוב בסמיכות לריב, ומלשון וכח –
מיכה ו, ב
שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יְהוָה וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ כִּי רִיב לַיהוָה עִם עַמּוֹ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח.

עצות משלי להקשיב לתוכחה –
משלי ו, כג
כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר.

אך לא להוכיח לץ –
משלי ט, ז
יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ.

משלי ט, ח
אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ.

וכן –
משלי טו, יב
לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ.

תוכחה לחכם –
משלי טו, לא
אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין.

והתוכחה עדיפה מאהבה מוסתרת, או סותרת –
משלי כז, ה
טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת.

ומהחלקת לשון, חנופה –
משלי כח, כג
מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן.

*
וקרוב לו שורש 'נכח' שמופיע ב-34 פסוקים, וגם כן מעיד על יש וקיום.

מילון ספיר –
נכוחה, נְכֹחָה, נְכֹחוֹת
(מילון המקרא)
צֶדֶק, יושֶר, אמת, כאמור בפסוק: "ולא יָדְעוּ עשׂוֹת נְכֹחָה" (עמוס, ג, 10)

נֿוכח, נֹכַח
(מילון המקרא)
מוּל, נגד, כאמור בפסוק: "ואת המנֹרָה נֹכַח השלחָן" (שמות כו, 35)

אלה כמה מהופעותיו –
במילה לנוכח, מול, לראשונה כאן –
בראשית כה, כא
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

דברים נכוחים, אמיתיים, קיימים –
שמואל ב טו, ג
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים וְשֹׁמֵעַ אֵין לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ.

נכוחות – אמת, קיים –
ישעיהו ל, י
אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים לֹא תִרְאוּ וְלַחֹזִים לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת.

ביטוי ייחודי –
ישעיהו נז, ב
יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ.

נכוחה – אמת –
ישעיהו נט, יד
וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא.

ירמיה מדבר נוכח פני ה' –
ירמיהו יז, טז
וַאֲנִי לֹא אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי אַתָּה יָדָעְתָּ מוֹצָא שְׂפָתַי נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה.

יחזקאל מדבר על מכשול עוון המושם נוכח הפנים –
יחזקאל יד, ג
בֶּן אָדָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל לִבָּם וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנָם נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם.

צדק, אמת –
עמוס ג, י
וְלֹא יָדְעוּ עֲשׂוֹת נְכֹחָה נְאֻם יְהוָה הָאוֹצְרִים חָמָס וָשֹׁד בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם.

לנוכח, לקיים –
משלי ד, כה
עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ.

מול עיניי ה' –
משלי ה, כא
כִּי נֹכַח עֵינֵי יְהוָה דַּרְכֵי אִישׁ וְכָל מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס.

ישרים –
משלי ח, ט
כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת.

צודקים, קיימים –
משלי כד, כו
שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים.

*

*

כלומר, שורש 'כח' מורה על קיום. וכן, כנראה, גם משמעותו של כוח. וכן לדעתי המילה 'כך', 'ככה', במובן קיום, זה הקיים. וכן מכאן – 'קח', שורש 'לקח', במובן קבל את הקיים. וכן היא האש המתלקחת, מרבה את קיומה.

השורשים כחד וכחש

שורש 'כחד' מופיע ב-30 פסוקים, ולו הוראה של השמדה והוראה של שקר, או ליתר דיוק – העלמה. שתי משמעויות אלה קרובות וקשורות.

מילון ספיר –
מַכְחִיד
(מילון המקרא)
1. משמיד, כאמור בפסוק: "וּלְהַכְחִיד וּלהשמיד מעל פני האדמה" (מלכים א' יג, 34)
2. מעלים, כאמור בפסוק: "… רָעָה יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשוֹנוֹ" (איוב כ, 12)

אלה חלק מהופעותיו –
הופעה ראשונה מלשון העלמה –
בראשית מז, יח
וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ.

והופעה שנייה מלשון השמדה –
שמות ט, טו
כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ.

יש להעיר כי הביטוי הנפוץ הוא לכחד מ- ולא לכחד ל-, וכאן בפיעל –
שמואל א ג, יח
וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כׇּל הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ וַיֹּאמַר יְהוָה הוּא הַטּוֹב (בעינו) [בְּעֵינָו] יַעֲשֶׂה.

לא נעלם מידיעתי –
הושע ה, ג
אֲנִי יָדַעְתִּי אֶפְרַיִם וְיִשְׂרָאֵל לֹא נִכְחַד מִמֶּנִּי כִּי עַתָּה הִזְנֵיתָ אֶפְרַיִם נִטְמָא יִשְׂרָאֵל.

בהקבלה ללא כיסיתי –
תהילים מ, יא
צִדְקָתְךָ לֹא כִסִּיתִי בְּתוֹךְ לִבִּי אֱמוּנָתְךָ וּתְשׁוּעָתְךָ אָמָרְתִּי לֹא כִחַדְתִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לְקָהָל רָב.

בעת התהוות העובר, הוא לא נסתר מהאל, למרות שנעשה בסתר –
תהילים קלט, טו
לֹא נִכְחַד עׇצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ.

*

ויקימילון מוסיף –
גיזרון –
מן שפות אתיופיות כֲּהאֳּדִי ከሃዲ הוא מי שמתכחש לדתו,עריק,בוגד.

מלטזית מושאלת מערבית גַ'חַדֲ جَحَدَ‎ בהוראת לוותר, להכחיש, לדחות, לסרב.

*

השורש 'כחש' מופיע ב-29 פסוקים, ולו שתי משמעויות יסודיות – לשון שקר, ואלה רוב הופעותיו, וכן גם מכחש באל, אך גם לשון רזון והידלדלות.

מילון ספיר –
מְכַחֵשׁ
(מילון המקרא)
1. משַקֵר, מרַמֶה, כאמור בפסוק: "ולא יִלְבְּשוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר למען כַּחֵש" (זכריה יג, 4)
2. מכַחֵד, כּופֵר, כאמור בפסוק: "וכִחשתי ואמרתי מי ה'" (משלי ל, 9)
3. מכחש ב- מתנכֵּר ל-, כפוי טובה, כאמור בפסוק: "כִּחשוּ בה' ויֹאמְרוּ לֹא-הוא" (ירמיה ה, 12)

כַּחַשׁ
(מילון המקרא)
3. רָזון כסימן של מחלה ודִכָּאוֹן כגון בפסוק: "ובשרי כחש משמן" (תהילים כט, 24)

אלה חלק מהופעותיו –
הופעה ראשונה, מלשון שקר –
בראשית יח, טו
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.

בסמוך לגנבה ושקר –
ויקרא יט, יא
לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.

וכשם, שקרנים –
ישעיהו ל, ט
כִּי עַם מְרִי הוּא בָּנִים כֶּחָשִׁים בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת יְהוָה.

בשורת חטאים, כנררה במובן כחש בה', כפי שמובא הרבה –
הושע ד, ב
אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ.

בסמוך למרמה –
הושע יב, א
סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן.

ובמובן של רזון והידלדלות –
חבקוק ג, יז

כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים

תהילים קט, כד
בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן.

*

כלומר, השורשים כחד-כחש קשורים וזהים בשתי המשמעויות שלהם – שקר והעלמה.
שורש הבסיס הוא אם כן 'כח'.
ואכן, 'כח' משמש במילים שמשמען קיום, כגון – להביט לנוכח, נכוחה, ומכאן גם להוכיח – להראות קיום, להנכיח. גם כוח – הוא הפועל.

אל תיגש בי כי קדשתיך

יש נטייה שנואה אצל חלק מהאנשים לחשוב את עצמם לטהורים ונקיים ואת האחרים לטמאים ומלוכלכים.
לכאורה התורה מעודדת חשיבה כזו, כי רבים בה דיני הטומאה והטהרה, אבל מצאנו גם מחאה נגד הנטייה הנפשית הזו, אצל הנביא ישעיה, שאומר –

הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל הַיּוֹם.
ישעיה סה, ה.

רד"ק מפרש יפה –
האומרים – הם טמאים ואוכלים כל טמא ואומרים למי שהוא טהור אני טהור ממך.

קרב אליך – כלומר עמוד בעצמך אל תקרב אלי.

אל תגש בי כי קדשתיך – אני קדוש ממך.

אלה – שעשו המעשים הרעים האלה ולא הכירו בעצמם כי רע עשו הם מעלים עשן באפי.

אש יוקדת – באפי כל היום עליהם ועל זרעם אחריהם, לפיכך ארבה הגלות לבניהם זמן רב.

או אולי יותר קל פירוש שטיינזלץ –
הָאֹמְרִים, אותם שנטמאו בכל מיני טומאות מזהירים את זולתם : קְרַב אֵלֶיךָ, אל תתקרב אלי אלא אל עצמך בלבד. אַל תִּגַּשׁ, תיגע בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ. אני קדוש יותר ממך, ולכן אל תטמא אותי בנגיעתך. על אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי, אֵשׁ יֹקֶדֶת, הם מעוררים את כעסי עליהם כָּל הַיּוֹם, בכל עת. 

*

יכול להיות שההבדל כאן הוא בין גישת הכהונה הפולחנית ובין גישת הנביאים המוסרית. ואולי ישעיה מתרעם כאן ספציפית נגד אנשים שאינם טהורים ומעמידים פני טהורים.

בכל מקרה, אני מתחבר לגישה זו, וסולד מאנשים המבדילים עצמם כטהורים ונקיים ביחס לשאר.

ודבר זה נכון גם לחיסונים. בין אם יש הצדקה אפידמיולוגית להפרדת מחוסנים ולא מחוסנים ובין אם אין (ואין), הרי שנראה שהחיסון כבר מקנה תעודת טוהר לאנשים, מבחינה פסיכולוגית, למרות שזו סך הכול זריקה קטנה שאדם בוחר לקבל או שלא לקבל.
זה טבע האדם, כפי שהיטיב לאבחן עוד לפני שנים רבות ישעיה.

השורשים גדע, גדם, גדד

השורש 'גדע' מופיע ב-22 פסוקים.

מילון ספיר –
גּוֹדֵעַ
(מילון המקרא)
כורת, גודם, קוטֵעַ, כאמור בפסוק: "וגָדַעְתִּי את זְרֹעךָ" (שמואל א' ב, 31)

*

גם הפועל 'גדם', כאמור עניינו קטיעה, וממנו – גידם, קטוע יד.

*

השורש 'גדד' מופיע ב-57 פסוקים בצורות שונות, וגם עניינו הוא קטיעה, אך יש לו גם משמעות של אגד ואסיפה, ומכך – גדוד.

מילון ספיר –
גּוֹדֵד
(מילון המקרא)
1. מתקהל לתקוף, מתנפל על אויביו, כאמור בפסוק: "יָגוֹדוּ על נפש צַדִּיק" (תהילים צד, 21)
2. מוחץ, בוקע, כאמור בפסוק: "לעשות לעם יגוּדֶנוּ" (חבקוק ג, 16)

גְּדַד
(מילון המקרא)
כורת, קוצץ, כאמור בפסוק: "גֹדּוּ אילנא וקַצצוּ עַנפוֹהי" (דניאל ד, 11)

גְּדוּדָה
(מילון המקרא)
חתך בעור, שׂריטה לאות אבל, כאמור בפסוק: "על כל ידים גְדֻדֹת" (ירמיה מח, 37)

אטימולוגיה –
גּוֹדֵד
לפועל גָּדַד יש מקבילות בארמית ובערבית המציינות חיתוך וכריתה, ובערבית הפועל משמש גם במשמעות של קטיף תמרים.

הנה כמה מהופעותיו –

גדוד הוא אגודה, חבורה, כנראה כחבילה המאוחדת בגיד –
בראשית מט, יט
גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב.

התגודדות היא מנהג אבלות, וכנראה מעין פציעת הגוף בשריטה או כיוב' –
דברים יד, א
בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קׇרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת.

לשון התאגדות ואסיפה –
ירמיהו ה, ז
אֵי לָזֹאת (אסלוח) [אֶסְלַח] לָךְ בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם וַיִּנְאָפוּ וּבֵית זוֹנָה יִתְגֹּדָדוּ.

עוד ממנהג האבלות, בצורה מיוחדת –
ירמיהו מח, לז
כִּי כׇל רֹאשׁ קׇרְחָה וְכׇל זָקָן גְּרֻעָה עַל כׇּל יָדַיִם גְּדֻדֹת וְעַל מׇתְנַיִם שָׂק.

יתאספו –
תהילים צד, כא
יָגוֹדּוּ עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ.

כרתו העץ, בארמית –
דניאל ד, יא
קָרֵא בְחַיִל וְכֵן אָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי אַתַּרוּ עׇפְיֵהּ וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ תְּנֻד חֵיוְתָא מִן תַּחְתּוֹהִי וְצִפְּרַיָּא מִן עַנְפוֹהִי.

*

אם כך, שורש הבסיס 'גד' עניינו קטיעה. ומקביל לו השורש 'קט', בעל המצלול הדומה, שממנו 'קטע' (ובאנגלית – קאט!). וזהו צליל הקטיעה.
כן מקביל לאלה השורש 'חד'.
כן גדר – חותכת וחוצצת.
אולי שייך לכאן גם גדף, צריך לבדוק.

*

שייכים ל'קט' גם 'קטל' – הרג, קטע. קטם – קטע פרי. קטן – קטוע. קטף – קטע פרי. ואולי גם קטש. וכן קטטה – ריב.
ועוד – נקט, במובן מאס.
(אך לא שקט, כנראה, שאולי קרוב לקיט, וש' השקט).

גאל וגעל

השורש 'גאל' מופיע ב-104 פסוקים. יש גאולת הארץ, גואל ביחסי אישות וגואל דם, ויש גאולת העם וישועתו. כמו כן, יש גואל מלשון טינוף, כמו גועל, ובייחוד בצירוף 'מגואל בדם'.

מילון ספיר כותב –
גּוֹאֵל1
(מילון המקרא)
1. פּודֶה, משלם תמורת שחרורו של דבר ששועבד, כאמור בפסוק: "ואם גָּאֹל יִגְאַל את השדה"" (ויקרא כז, 19)
2. מַצִיל, משַחרֵר, מושיע, כאמור בפסוק: " וגָָאַלְתִּי אתכם בזרוֹעַ נטויָה" (שמות ו, 6)

גוֹאֵל, גֹּאֵל2
(מילון המקרא)
1. קרוב משפחה, יורש (ביחד, בצירוף "גואֵל הַדָּם"), כאמור בפסוק: "ואיש כי לא יהיה לו גֹאֵל" (ויקרא כה, 26)
2. פודה, מציל, כאמור בפסוק: " ובא לציון גוֹאֵל" (ישעיה נט, 20)

גּוֹאֵל3
(מילון המקרא)
גועֵל, מטַנֵף, כאמור בפסוק: "יגאלֻהוּ חֹשֶךְ וצַלמוֶת" (איוב, ג, 5) (אך רוב המפרשים מפרשים שהוא לשון פדִייה – ראה: גואל1)

אלה כמה מהופעותיו –

שלוש הופעותיו הראשונות –
בברכת יעקב –
בראשית מח, טז
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכׇּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.

ביציאת מצרים –
שמות ו, ו
לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.

בשירת הים –
שמות טו, יג
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעׇזְּךָ אֶל נְוֵה קׇדְשֶׁךָ.

האל הוא הגואל –
ישעיהו מז, ד
גֹּאֲלֵנוּ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.

בצורה גאולים –
ישעיהו נא, י
הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם מֵי תְּהוֹם רַבָּה הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים.

ויש מגואל בדם –
ישעיהו נט, ג
כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֹן שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה.

הביטוי הידוע 'ובא לציון גואל' –
ישעיהו נט, כ
וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְהוָה.

ושוב מלשון לכלוך וגועל –
ישעיהו סג, ג
פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְכׇל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי.

צפניה ג, א
הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה.

מלאכי א, ז
מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ בֶּאֱמׇרְכֶם שֻׁלְחַן יְהוָה נִבְזֶה הוּא.

מלאכי א, יב
וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמׇרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אׇכְלוֹ.

איוב ג, ה
יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכׇּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם.

בועז הוא גואל רות, והשורש חוזר הרבה במגילה זו –
רות ג, ט
וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה.

ושוב בדם –
איכה ד, יד
נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת נְגֹאֲלוּ בַּדָּם בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם.

לשון טומאה –
דניאל א, ח
וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל.

לשון הסרה, כמו ויגולו –
עזרא ב, סב
אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה.

נחמיה ז, סד
אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָא וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה.

נחמיה יג, כט
זׇכְרָה לָהֶם אֱלֹהָי עַל גׇּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה וּבְרִית הַכְּהֻנָּה וְהַלְוִיִּם.

ויקימילון מפרש כאן – מי שהפסיד את מעלתו הרוחנית.

*

גאל במשמעות לכלוך כאמור קשורה לגעל. וגעל הוא מה שאתה מסיר וגולל מפניך. ואילו במשמעות פדייה, לי נראה שהיא קשורה גם כן לגל, במובן גלול, הסר – הסר את הצרה, השעבוד וכיוב'.

*

השורש 'געל' מופיע ב-19 פסוקים, כולל כשם.

מילון ספיר –
גּוֹעֵל
(מילון המקרא)
בוחל, מואֵס, מתַעֵב, כאמור בפסוק: "לא מְאַסתִּים ולא גְעַלתִּים" (ויקרא כו, 44).

אלה כמה מהופעותיו –
בתורה מופיע רק בספר ויקרא הכוהני, כלשון דחיית האל –
ויקרא כו, יא
וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם.

ומופיע גם כשם, ורק כך בנביאים הראשונים, מלבד פעם אחת בשירה, להלן –
שופטים ט, כו
וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם.

בשירת ההספד של דוד –
שמואל ב א, כא
הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן.

ובנביאים, פעם אצל ירמיה –
ירמיהו יד, יט
הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה.

ופעמיים אצל יחזקאל, שלשונו קרובה לספר ויקרא –
יחזקאל טז, ה
לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה לְחֻמְלָה עָלָיִךְ וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ.

יחזקאל טז, מה
בַּת אִמֵּךְ אַתְּ גֹּעֶלֶת אִישָׁהּ וּבָנֶיהָ וַאֲחוֹת אֲחוֹתֵךְ אַתְּ אֲשֶׁר גָּעֲלוּ אַנְשֵׁיהֶן וּבְנֵיהֶן אִמְּכֶן חִתִּית וַאֲבִיכֶן אֱמֹרִי.

ועוד צורה מיוחדת באיוב –
איוב כא, י
שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל.

*

וכן הגילולים, האלילים – כפי שכתבתי – הם מלשון גועל, ובאים הרבה ביחזקאל.

שורש גאה

השורש 'גאה' מופיע ב-85 פסוקים, לעיתים בצורות נדירות ומסופקות, אך לרוב בשם גאווה, או בפועל גאה.

מילון ספיר –
גֵּאֶה – גבַהּ לֵב.

אלה כמה מהופעותיו –

לראשונה, בשירת הים, ביחס לניצחון ה' –
שמות טו, א
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

שמות טו, ז
וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.

ובשירת האזינו –
דברים לג, כו
אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים.

וגם ישעיה מדבר על הדר גאון ה' –
ישעיהו ב, י
בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ.

וגם סתם כביטוי לגובה –
ישעיהו ט, יז
כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן.

או נגד גאוות אדם, בפסוק בו השורש חוזר מספר פעמים –
ישעיהו טז, ו
שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּא מְאֹד גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ לֹא כֵן בַּדָּיו.

גם ירמיה חוזר על כך –
ירמיהו מח, כט
שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד גׇּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ.

מים גואים –
יחזקאל מז, ה
וַיָּמׇד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר.

הביטוי 'גאון ישראל' –
הושע ה, ה
וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו וְיִשְׂרָאֵל וְאֶפְרַיִם יִכָּשְׁלוּ בַּעֲוֹנָם כָּשַׁל גַּם יְהוּדָה עִמָּם.

מצודות –
וענה – יכנע גאון ישראל בפניו ר״ל בעיניו יראה השפלת והכנעת גאונו.

או גאון יעקב –
עמוס ו, ח
נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יְהוִה בְּנַפְשׁוֹ נְאֻם יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מְתָאֵב אָנֹכִי אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי וְהִסְגַּרְתִּי עִיר וּמְלֹאָהּ.

או ביחד –
נחום ב, ג
כִּי שָׁב יְהוָה אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ.

בסמיכות לגבה –
צפניה ג, יא
בַּיּוֹם הַהוּא לֹא תֵבוֹשִׁי מִכֹּל עֲלִילֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי כִּי אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ וְלֹא תוֹסִפִי לְגׇבְהָה עוֹד בְּהַר קׇדְשִׁי.

משלי מדבר נגד גאווה –
משלי ח, יג
היא שנואה לה' –
יִרְאַת יְהוָה שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי.

היא בפי אוויל –
משלי יד, ג
בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם.

בית גאים ישמד –
משלי טו, כה
בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהוָה וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה.

היא באה לפני שבר –
משלי טז, יח
לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ.

עדיפות הענווה והצנע –
משלי טז, יט
טוֹב שְׁפַל רוּחַ אֶת (עניים) [עֲנָוִים] מֵחַלֵּק שָׁלָל אֶת גֵּאִים.

היא מובילה להשפלה –
משלי כט, כג
גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד.

*

ויקימילון מוסיף –
גֵּאֶה
גיזרון
בלשון מרוקאית, וערבית בהגיית גֲ'אַה جاه‎ בהוראת כבוד.

גָּאָה
גיזרון
מן המקרא.

ארמית-סורית: אֶתְגָּאֵי ܐܶܬܓܰܠܻܝ

מצרית-קדומה: גַא gꜣ בהוראת להזדקף,להתרומם.

*

ובהמשך לדיון הקודם על גבר-גבה-גבע –
גם גאה-גבה הם מאותה גזרה, עם ג' הגבהות.

חוסר דיוק מתמטי

בקריאה ב-929 הגענו לפרק המתאר את מקדש שלמה, שהוא טכני לגמרי, אבל יש בו מילים מעניינות. בכל אופן, בו גם פסוק זה –

וַיַּעַשׂ אֶת־הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ אֶל־שְׂפָתוֹ עָגוֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב׃
דברי הימים ב, ד, ב.

הים הוא מעין כיור ענק, מ'משפתו עד שפתו' הוא קוטרו – עשר באמה, כלומר עשר אמה.
וכאן ידועה השאלה המקשה מבחינה מתמטית – הרי אם קוטרו עשר אמות, 'סביב לו', כלומר היקפו, אינו שלושים אמה, אלא לפי הנוסחה – קוטר כפול פאי (3.14 בקירוב), כלומר – 31.4 אמה בקירוב.
אולי יש לכך תירוצים, אך לדעתי כנראה לא היה בידיהם בזמן ההוא הידע המתמטי המדויק, שנוסח רק על ידי היוונים, ולכן כתבו רק בערך.

*

וזה ההסבר של הגאון מוילנה (מתוך דעת אמת) –

בפסוק בעניין ים של שלמה כתוב "וקוה שלשים באמה" – וקרי "וקו" – חילקו קוה שהוא 111 בגימטריה ב- קו 106, הכפילו בשלוש, ויצא 3.1415094 שהוא  מתקרב לערך פאי האמיתי (שערכו הוא 3.1415926).

כרמל


המילה 'כרמל' מופיעה ב-36 פסוקים, לרוב כשם של הר הכרמל בצפון הארץ, וגם יער הכרמל, אך מעט גם כשם מאכל ושמו כרמל.
בכרמל פעל אליהו במעשה הריגת כהני הבעל, וכן עוד אנשים. (נבל הכרמלי פעל בישוב בהר חברון שנקרא כרמל).

כשם מאכל הוא מופיע בפסוקים אלה –
ויקרא ב, יד
וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהוָה אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.

ויקרא כג, יד
וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קׇרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.

מלכים ב ד, מב
וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ.

ובצירוף יער וכרמל, הוא מופיע, למשל, בפסוקים האלה –
מלכים ב יט, כג
בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר (ברכב) [בְּרֹב] רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו וְאָבוֹאָה מְלוֹן (קצה) [קִצֹּה] יַעַר כַּרְמִלּוֹ.

ישעיהו י, יח
וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה וְהָיָה כִּמְסֹס נֹסֵס.

ישעיהו לב, טו
עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל (וכרמל) [וְהַכַּרְמֶל] לַיַּעַר יֵחָשֵׁב.

ועוד נציין את הפסוק היפה משיר השירים –
שיר השירים ז, ו
רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים.

*

מילון ספיר כותב –
כַּרְמֶל
רכס הרים המתחיל בצפון הרי שומרון וכולל את הר אָמִיר, רָמַת מְנַשֶׁה וְהַכַּרְמֶל. צורתו משולשת, ושטחו כ-232 קמ"ר. בצדדיו – במערב ובצפון – גובל במישור החוף, במזרח – בחוף עכו ובדרום – ברמת מנשה. סוגר את עמק יזרעאל מדרום וממערב: ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פריה וטובה (ירמיה ב 7).

אטימולוגיה –
גזירה מכֶּרֶם שהורחבה על ידי הוספת למ"ד ויצר את השורש כרמל.

ועוד –
כַּרְמֶל2
1. חֶלקה שיש בה כרמים וגנים: ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל (ישעיה טז 10)
2. גרגרים קלויים של תבואה צעירה ולחה: אָבִיב קָלוּי בָּאֵש גֶרֶשׂ כַּרְמֶל (ויקרא ב, 14). את גרגרי הדגן אכלו שלמים, לעיתים קלויים – ונקראו קלי (שמואל א' יז, 17). ולעִתים טריים.

ויקימילון מוסיף –
גיזרון –
חז"ל (מנחות סו ע"ב) אמרו שהשורש מורכב, לפי דעה אחת מ'כר' ו'מלא', כלומר שהתבואה בשדה הגיעה לבשלות, ולפי דעה אחרת מ'רך' ו'מל', שהתבואה הגיע לבשלות והתרככה עד שקל לקלף (למול) אותה.

רש"ר הירש (ויקרא ב, יד) אמר שהוא גזור משורש כ־ר־ם בתוספת ל', תופעה שלטענתו מצינו במילים נוספות, כמו גבעול, ערפל, קרסל.

השורשים גבר, גבה, גבע

השורש 'גבר' מופיע במאות פסוקים בצורות שונות, בעיקר בשמות גבר, גיבור, גבורה, וגם בארמית. אבל כפועל הוא מופיע רק ב-24 פסוקים, אם ספרתי נכון.

מילון ספיר –
גּוֹבֵר
1. (על-) עולה בכוחו, מנַצח, מכריע: כי גָברוּ עלינו האנשים (שמואל ב' יא 23)
2. מִתרַבֶּה וּמִתעַצֵם: והמַיִם גָברוּ מאֹד (בראשית ז 19)
3. גיבּור, חזק: כי לא בְכֹחַ יִגבַּר איש (שמואל א' ב 9)
4. מִתחַזֵק: כאשר יָרים מֹשֶה יָדו וגָבַר ישׂראל (שמות יג 11); וגָברוּ בַּעלֵי זרוע (סוטה מט.)

להלן הופעותיו כפועל –

במבול –
בראשית ז, יח
וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

בראשית ז, יט
וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כׇּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם.

בראשית ז, כ
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים.

בראשית ז, כד
וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.

בשירה –
בראשית מט, כו
בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקׇדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.

שמות יז, יא
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק.

בשירה –
שמואל א ב, ט
רַגְלֵי (חסידו) [חֲסִידָיו] יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ.

בשירה –
שמואל ב א, כג
שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ.

שמואל ב יא, כג
וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל דָּוִד כִּי גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ הַשָּׂדֶה וַנִּהְיֶה עֲלֵיהֶם עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר.

ישעיהו מב, יג
יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר.

ירמיהו ט, ב
וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם יְהוָה.

זכריה י, ו
וְגִבַּרְתִּי אֶת בֵּית יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ וְהוֹשְׁבוֹתִים כִּי רִחַמְתִּים וְהָיוּ כַּאֲשֶׁר לֹא זְנַחְתִּים כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱנֵם.

זכריה י, יב
וְגִבַּרְתִּים בַּיהוָה וּבִשְׁמוֹ יִתְהַלָּכוּ נְאֻם יְהוָה.

תהילים יב, ה
אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ.

תהילים סה, ד
דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם.

תהילים קג, יא
כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו.

תהילים קיז, ב
כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְהוָה לְעוֹלָם הַלְלוּ יָהּ.

איוב טו, כה
כִּי נָטָה אֶל אֵל יָדוֹ וְאֶל שַׁדַּי יִתְגַּבָּר.

איוב כא, ז
מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל.

איוב לו, ט
וַיַּגֵּד לָהֶם פׇּעֳלָם וּפִשְׁעֵיהֶם כִּי יִתְגַּבָּרוּ.

איכה א, טז
עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב.

קהלת י, י
אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן (הכשיר) [הַכְשֵׁר] חׇכְמָה.

דניאל ט, כז
וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שֹׁמֵם.

דברי הימים א ה, ב
כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף.

*

ויקימילון –
גֶּבֶר
גיזרון
המילה משותפת למספר לשונות שמיות. למשל ארמית: גַּבְרָא.

משנה, בלשון נקייה "גבר" בהוראת "אבר מין זכרי ארוך" – ” ובעל גבר גבר.“ (משנה, מסכת בכורות – פרק ז, משנה ה) עובדיה מברטנורא פירש תוך החלפת ג'  א': גבר-אבר (זכרי) . רש"י הוסיף "בעל אבר" הוא זה ש"גידו גדול" בהוראת אבר רבייה זכרי גדול

*

לפי ניתוחי, גבר הוא משורש בסיס 'גב', יחד עם גבה, גבע ועוד, שמשמעותם גובה. גם הגובר עולה על קושי, או על אויבו. ומכך גם גבר, המין החזק, וגיבור. עוד אמרתי שהאות ג' לבדה משותפת להרבה פעלי גובה, למשל גג.
גם הגב, או הגו, משמעו גובה, וכן דברים המושמים זה על גב זה.
גם גבינה מתגבנת בצורה זו של שכבות, וכן גם הגביש.

*

השורש 'גבה' מופיע ב-86 פסוקים, כשם – גבוה, או כפועל.

מילון ספיר –
גֿובַה, גֹּבַהּ
(מילון המקרא)
1. רוּם קומה, מקום גבוה, כאמור בפסוק: "וְרָאִיתִי לַבַּית גֹבַהּ סביב סָבִיב" (יחזקאל מא, 8)
2. גאון, גאוָוה, כאמור בפסוק: "עדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ" (איוב מ, 10)

הנה כמה מהופעותיו כפועל –

שאול –
שמואל א י, כג
וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכׇּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה.

גאווה –
ישעיהו ג, טז
וַיֹּאמֶר יְהוָה יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה (נטוות) [נְטוּיוֹת] גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה.

גובה ה' –
ישעיהו ה, טז
וַיִּגְבַּהּ יְהוָה צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה.

אצל אחז –
ישעיהו ז, יא
שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה.

עבד ה', כביטוי להשכלה והצלחה –
ישעיהו נב, יג
הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד.

דרכי ה' –
ישעיהו נה, ט
כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם.

במובן גאווה –
ירמיהו יג, טו
שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל תִּגְבָּהוּ כִּי יְהוָה דִּבֵּר.

הביטוי 'גבה לב', גאוותן –
יחזקאל כח, ב
בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים.

הביטוי 'גבה קומה', גבוה –
יחזקאל לא, ג
הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה וּבֵין עֲבֹתִים הָיְתָה צַמַּרְתּוֹ.

הביטוי 'גבה עיניים', גאוותן –
תהילים קא, ה
(מלושני) [מְלׇשְׁנִי] בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל.

ביטוי שירי –
תהילים קיג, ה
מִי כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת.

ובמשלי החוכמה –
הגאוותן מתועב לה' –
משלי טז, ה
תּוֹעֲבַת יְהוָה כׇּל גְּבַהּ לֵב יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה.

גאווה מובילה לשבר –
משלי יז, יט
אֹהֵב פֶּשַׁע אֹהֵב מַצָּה מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֶּשׁ שָׁבֶר.

ובצורה יותר ברורה –
משלי יח, יב
לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.

המלאכים עפים –
איוב ה, ז
כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף.

ויש גם גבה לב בדרכי ה', באופן חיובי –
דברי הימים ב יז, ו
וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְהוָה וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה.

*

השורש 'גבע' מופיע ב-121 פסוקים, בשמות שונים –
גִּבְעָה, גֶּבַע, גָּבִיעַ, גם גִּבְעֹל, מִגְבָּעוֹת, וגם הַגִּבְעֹנִים.
המשמעות הבסיסית היא, כאמור, לשון גובה. גם הגבעונים כנראה מקומם היה מקום מוגבה.

גביע צריך עיון.
ויקימילון כותב –
גיזרון
מקראי. קרוב אל קובעת באותה משמעות (חילוף הצלילים ג\ק רק בעברית וכנראה לא בשפות אחרות), צורה שנפוצה בשפות שמיות אחרות, ראו מקיבלות בערך קובעת.

קֻבַּעַת
גיזרון
מקראי. מקבילות באותה משמעות: פיניקית ऒँए‎ (קבע), אוגריתית qbʕt (קבעת), אכדית קַבֻּתֻ qabūtu (אין ע באכדית). קרוב אל גביע בחילוף צלילים ג\ק שהתרחש כנראה רק בעברית.

ואוסיף – שמא ניתן למצוא לכך רמז במנהג להרים את הגביע בקידוש, וכן בעמים בעת ברכה, ולפני הברכה 'לחיים!'.

שעה, שעשע, שוע, ישע

השורש 'שעה' מופיע ב-21 פסוקים.

מילון ספיר –
שׁוֹעֶה
(מילון המקרא)
פּונֶה, מַבִּיט, כאמור בפסוק: "ואֶל קַיִן ואל מנחָתוֹ לא שָעָה" (בראשית ד, 5)
שועֶה מִן- סָר, לא רואה את המציאות נכונה, כאמור בפסוק: "כַּמָּה לֹא תִּשְעֶה מִמֶּנִי" (איוב ז, 19)

ויקימילון –
גיזרון –
בערבית קיים השורש ( ش ي ء ; š-y-ʾ) ממנו נוצקה המילה شَاءَ שאא' – במשמעות: כוונה, רצון. ראו גם בערבית אנ-שאא'-אללה ="ברצון האל"( בחוגי הלוקאל – אקדמיה וכהניה, גזרונו של שורש מקראי זה עדין נתון למחלוקת).

השורש ש־ע־ה קיים בהוראה זו גם בארמית. מתקשר עם הביטוי המקראי-"ואשא…" . בלשון געז, "וֲשְׂאַ"- בהוראת אמר,השיב.

פרשנים מפרשים
דעת רש"י: בפסוק אל ישעו בדברי שקר, מפרש לשון ארמית -סיפור (אישתעי). ולשיטתו יש שני שורשים שעה -פנה, ושעה -סיפר. "שְׁעֵה מֵעָלָיו" (איוב) -פנה מעליו. ועוד. דעת החזקוני (מובא גם באב"ע) שהשורש השני שעה לשון רפיון. דעת אבן עזרא: שורש ש.ע.ן השענות אל ישעו – אל ישענו. וכן דעת התרגום המיוחס ליונתן.

*

שָׁעָה
(מילון המקרא)
זמן קצר, רֶגַע, כאמור בפסוק: "דניאל… אשתומם כשָעָה חדָה" (דניאל ד, 16)

ויקמילון –
גיזרון –
מארמית: למשל ”כְּשָׁעָה חֲדָה“ (דניאל ד, פסוק טז) או ”בַּהּ-שַׁעֲתָא“ (דניאל ד, פסוק ל) יתכן שהמשמעות במקור לשון עכבה כמו בפועל שָׁעָה.

על שעה ויחידות זמן אחרות, במעגלות הזמן, אתר האקדמיה ללשון עברית, ספטמבר 2013.

*

אלה הופעותיו –

ויפנה –
בראשית ד, ד
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.

פנה –
בראשית ד, ה
וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.

יפנו ל –
שמות ה, ט
תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר.

יפנו –
שמואל ב כב, מב
יִשְׁעוּ וְאֵין מֹשִׁיעַ אֶל יְהוָה וְלֹא עָנָם.

יפנה –
ישעיהו יז, ז
בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל עֹשֵׂהוּ וְעֵינָיו אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּרְאֶינָה.

יפנה –
ישעיהו יז, ח
וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל הַמִּזְבְּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו לֹא יִרְאֶה וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים.

פנו ממני –
ישעיהו כב, ד
עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי.

לא פנו –
ישעיהו לא, א
הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוָה לֹא דָרָשׁוּ.

תראינה –
ישעיהו לב, ג
וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים וְאׇזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה.

כאן מקביל לאל תירא, ונראה שבמשמעות עכבה, וכן הוא הפועל השתהה והמילה שהות –
ישעיהו מא, י
אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי.

ונראה –
ישעיהו מא, כג
הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ וְנִשְׁתָּעָה (ונרא) [וְנִרְאֶה] יַחְדָּו.

'למשעי' –
יחזקאל טז, ד
וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ לֹא כׇרַּת שׇׁרֵּךְ וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי וְהׇמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ וְהׇחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ.

מִשְׁעִי, לְמִשְׁעִי
מילה יחידאית במקרא, ופירושה: באופן נקי וחלק.

פנה ממני –
תהילים לט, יד
הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי.

אסתכל, אפנה אל –
תהילים קיט, קיז
סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד.

תפנה ממני –
איוב ז, יט
כַּמָּה לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי לֹא תַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי.

פנה מעליו –
איוב יד, ו
שְׁעֵה מֵעָלָיו וְיֶחְדָּל עַד יִרְצֶה כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ.

ובארמית – שעה –
דניאל ג, ו
וּמַן דִּי לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד בַּהּ שַׁעֲתָא יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא.

תרגום –
(ו) וּמִי שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיִסְגֹּד, בָּהּ בַּשָּׁעָה יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת.

דניאל ג, טו
כְּעַן הֵן אִיתֵיכוֹן עֲתִידִין דִּי בְעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא (קיתרס) [קַתְרוֹס] שַׂבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין וְסוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצַלְמָא דִי עַבְדֵת וְהֵן לָא תִסְגְּדוּן בַּהּ שַׁעֲתָה תִתְרְמוֹן לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי.

שעה –
דניאל ד, טז
אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלֻנֵּהּ עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר בֵּלְטְשַׁאצַּר חֶלְמָא וּפִשְׁרֵא אַל יְבַהֲלָךְ עָנֵה בֵלְטְשַׁאצַּר וְאָמַר (מראי) [מָרִי] חֶלְמָא (לשנאיך) [לְשָׂנְאָךְ] וּפִשְׁרֵהּ (לעריך) [לְעָרָךְ].

דניאל ד, ל
בַּהּ שַׁעֲתָא מִלְּתָא סָפַת עַל נְבוּכַדְנֶצַּר וּמִן אֲנָשָׁא טְרִיד וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין יֵאכֻל וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע עַד דִּי שַׂעְרֵהּ כְּנִשְׁרִין רְבָה וְטִפְרוֹהִי כְצִפְּרִין.

דניאל ה, ה
בַּהּ שַׁעֲתָה (נפקו) [נְפַקָה] אֶצְבְּעָן דִּי יַד אֱנָשׁ וְכָתְבָן לׇקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא עַל גִּירָא דִּי כְתַל הֵיכְלָא דִּי מַלְכָּא וּמַלְכָּא חָזֵה פַּס יְדָה דִּי כָתְבָה.

*

קרוב לו השורש 'שעשע' המופיע ב-17 פסוקים.

ישעיהו ה, ז
כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.

כאן אולי משורש שעה, הפנה –
ישעיהו ו, י
הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאׇזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאׇזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ.

ישעיהו יא, ח
וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.

בביטוי כפול וייחודי –
ישעיהו כט, ט
הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר.

ישעיהו סו, יב
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם וִינַקְתֶּם עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשׇׁעֳשָׁעוּ.

ירמיהו לא, כ
הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְהוָה.

תהילים צד, יט
בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי.

הרבה במזמור קיט –
תהילים קיט, טז
בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ.

תהילים קיט, כד
גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי אַנְשֵׁי עֲצָתִי.

תהילים קיט, מז
וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי.

תהילים קיט, ע
טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם אֲנִי תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי.

תהילים קיט, עז
יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי.

תהילים קיט, צב
לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעׇנְיִי.

תהילים קיט, קמג
צַר וּמָצוֹק מְצָאוּנִי מִצְוֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי.

תהילים קיט, קעד
תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה וְתוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי.

משלי ח, ל
וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכׇל עֵת.

משלי ח, לא
מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם.

*

מילון ספיר –
מְשַׁעשֵׁעַ
(מילון המקרא)
משַׂחֵק, גּורֵם עוֹנֶג ל־, כאמור בפסוק: "אנִי תּוֹרָתְךָ שִעשָעְתִּי" (תהילים קיט, 70)

ויקימילון –
גיזרון –
מן המקרא.

2. שעע-שוע, הלחם מן ארמית-יהודית מיסוד 'שֽׁעַע' בהוראת הנאה + 'שׁוּעַ' בהוראת אציל (כמו 'שועי-ארץ' , 'י+שוע' וכיו"ב ) . שֽׁעַע-שׁוּעַ בהוראת הנאה אצילית או הנאת האציל. (ऀओऍ, מתוך מילון קליין)

ובפשטות, שעשוע הוא דבר שאתה פונה אליו ושועה אליו, וכן ראיתי במפרשים.

*

ועוד כדאי להביא פה את שורש שוע, שממנו שוע-אציל, וכן שוועה – והיא מכוונת לאציל, או לאל. והישע בא כנגד השוועה.
העני שועה-פונה אל השוע.

השורש 'שוע' מופיע ב-47 פסוקים, לרוב כשוועה, אך גם כשוע, ולעיתים גם כשם.

מילון ספיר –
שׁוֹעַ
(מילון המקרא)
עשיר, נכבד, בעל מעמד, כאמור בפסוק: "וְלֹא נִכָּר שוֹעַ לפני דָל" (איוב לד, 19)

שַוועה, שַׁוְעָה
(מילון המקרא)
בקשת עזרה נרגשת, תחנונים, זעקה, צעקה, כאמור בפסוק: "הנה קול שַוְעַת בַּת עַמִּי" (ירמיה ח, 19)

אלה כמה מהופעותיו –
כשם –
בראשית לח, ב
וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.

במילה שוועה –
שמות ב, כג
וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמׇת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה

כעוד שם –
שמואל א יד, מט
וַיִּהְיוּ בְּנֵי שָׁאוּל יוֹנָתָן וְיִשְׁוִי וּמַלְכִּי שׁוּעַ וְשֵׁם שְׁתֵּי בְנֹתָיו שֵׁם הַבְּכִירָה מֵרַב וְשֵׁם הַקְּטַנָּה מִיכַל.

שוע – אציל, עשיר –
באופן לא ברור –
ישעיהו כב, ה
כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר.

ובאופן ברור –
ישעיהו לב, ה
לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ.

שם עם –
יחזקאל כג, כג
בְּנֵי בָבֶל וְכׇל כַּשְׂדִּים פְּקוֹד וְשׁוֹעַ וְקוֹעַ כׇּל בְּנֵי אַשּׁוּר אוֹתָם בַּחוּרֵי חֶמֶד פַּחוֹת וּסְגָנִים כֻּלָּם שָׁלִשִׁים וּקְרוּאִים רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם.

פסוק קשה, בפידו – בצרתו –
איוב ל, כד
אַךְ לֹא בְעִי יִשְׁלַח יָד אִם בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ.

פסוק קשה –
איוב לו, יט
הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ.

*

וכן לכאן שייך, כאמור, השורש 'ישע', המופיע בלא פחות מ-336 פסוקים, שכמובן לא אביאם כאן.
פירושו – ישועה, תשועה, עזרה מִצרה.
והוא המענה לשוועה.

שתי הפעמים הראשונות הן –

כאן הוא מלשון שעה –
בראשית ד, ד
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.

ולראשונה כישע בברכות יעקב –
בראשית מט, יח
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָה.