שמח, צמח, קמח, מחה

השורש 'שמח' מופיע ב-246 פסוקים, כפועל או כשם – שמחה.

מילון ספיר –
שָׂמֵחַ
(מילון המקרא)
עַליז, שָׂשׂ, מרוּצֶה, שחי במצב רוח מרומם, כאמור בפסוק: "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים" (משלי טו, 13).

שִׂמְחָה
(מילון המקרא)
מצב רוח עליז, גיל, שָׂשׂון, כאמור בפסוק: "וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גדוֹלָה" (מלכים א' א, 40).

אטימולוגיה –
שִׂמְחָה
בלשונות שמיות אחרות שמחַ מציין עליה ושגשוג כדוגמת צומחַ. אשר לכתיב למרות שהאותיות ש' שמאלית וס' נוטות להתחלף ביניהן, בעיקר במילים המופיעות בתנ"ך בשׂ, ובמשנה בס. זה כמובן אינו כולל את כל המילים ובהן המילה שמחה.

ויקימילון –
שָׂמַח
גיזרון
קימים בערבית שרשים קרובים: شمخ (ש־מ־ח') במשמעות גובה והתנשאות, וכן سمح (ס־מ־ח) במשמעות של רוחב־לב.

אם כך, יש קשר בין השורשים שמח-צמח, ושורש הבסיס הוא מח.
אני הוספתי כי אות ח' באה פעמים רבות בפעלים של צחוק ושמחה, חיוך וחדווה, וכן הלאה.

*

שורש 'צמח' מופיע ב-40 פסוקים, כפועל וכשם.

מילון ספיר –
צוֹמֵחַ
1. [תנ] גָדֵל מן האדמה: והנה שבע שבֳּלים דקות ושדופֹת צֹמחות אחריהן (בראשית מא 6).
2. [תנ] (בּהשאלה) מִתפַּתֵחַ, משַׂגשׂג, מִתהַוֶוה: וארֻכָתךָ מהרה תצמח (ישעיה נח 8).

צֶֿמַח
(מילון המקרא)
1. כל הגדֵל מהקרקע (עשָׂבִים, עֵצִים, צמחי מאכל) (גם בהשאלה), כאמור בפסוק: "רְבָבָה כְּצֶמַח השָׂדֶה נְתַתִּיךְ" (יחזקאל טז, 7).
2. כינוי למלך המָשִיחַ, כאמור בפסוק: "כי הנני מֵביא את עבדי צֶמַח" (זכריה ג, 8)
3. (בהשאלה) חדש (מאורע, דבר, מושל וכו'), כאמור בפסוק: "אצמיח לדוד צמח צדקה" (ירמיה לג, 15); וכן בפסוק: "והקימותי לדוד צֶמַח צדיק" (ירמיה כג, 5).

*

ולכן יש אולי להוסיף גם קמח, שמופיע ב-14 פסוקים, ופעם אחת בלשון נופל על לשון עם צמח –

הושע ח, ז
כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ קָמָה אֵין לוֹ צֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׂה קֶּמַח אוּלַי יַעֲשֶׂה זָרִים יִבְלָעֻהוּ.

אף כי קמח כנראה יסודו בשורש מחה, במובן שחק לדק, והוא שורש מח, שממנו גם מחא, מחץ, ואולי גם מחל.

אם כך, נראה כי יש שורש 'מח' שמורה על צמיחה ופריחה, ויש להפך – על שחיקה ומחיקה.