שורש 'חנך' מופיע ב-19 פסוקים (ללא צורת חך שקשורה אף היא לכאן (איתה 37), וללא צורת 'חנוך').
רוב הופעותיו מתייחסות לחנוכת המזבח, או חנוכת הבית, כלומר טקס הפתיחה, אך הוא מופיע גם במשמעות חינוך ולימוד הנערים – וזאת רק בפסוק אחד במובהק! מלבד זאת הוא מופיע כשם, בשני הקשרים.
מילון ספיר –
חוֹנֵךְ
(מילון המקרא)
1. עורך טקס פתיחת מקום, כאמור בפסוק: "אשר בנה בית חָדָש ולא חנָכוֹ" (דברים כ, 5)
2. מלַמֵד, מַדריך, כאמור בפסוק: "חנֹך לַנַּעַר עַל- פִּי דַרְכּוֹ" (משלי כב, 6)
אלה כמה מהופעותיו –
צורה מיוחדת, והיא הפעם השנייה שבה שורש חנ"ך כנראה בא במובן חינוך – הנערים שאברהם לימד –
בראשית יד, יד
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.
שם – וכן חנוך הנודע, וחנוך בן ראובן –
בראשית כה, ד
וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כׇּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה.
חנוכת המזבח –
במדבר ז, י
וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קׇרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ.
שם נוסף –
במדבר כו, ה
רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי.
חנוכת בית, בצורה אחרת –
דברים כ, ה
וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ.
כאן צורה מיוחדת אולי מלשון חנינה –
תהילים נג, ו
שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא הָיָה פָחַד כִּי אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ הֱבִשֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם.
ובמובן חינוך –
משלי כב, ו
חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה.
הפירוש המקובל עליי – על פי דרכו – בתחילת דרכו, ומנוגד ל'כי יזקין' בחלק השני. מפסוק זה המילה חינוך.
ופעם בצורה המוכרת 'חנוכה' –
נחמיה יב, כז
וּבַחֲנֻכַּת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בִּקְשׁוּ אֶת הַלְוִיִּם מִכׇּל מְקוֹמֹתָם לַהֲבִיאָם לִירוּשָׁלִָם לַעֲשֹׂת חֲנֻכָּה וְשִׂמְחָה וּבְתוֹדוֹת וּבְשִׁיר מְצִלְתַּיִם נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת.
*
ויקימילון אומר –
גיזרון
הפועל חנך
השורש מגיע משפות אפרו-שמיות ,בערבית לשורש ח-נ-כ; ح ن ك ולמילה "חך" מקור משותף , ובערבית המשמעות קשורה ב"להתקין – בחך" (ראו בערבית, "חנכ"حنك בהוראת "חך" , "לסת") . התפתחות המילה קשורה באלוף הסוס דרך רסן המותקן בפיו המכוון את תנועתו לפי רצון בעליו . גם המילה שנינות מרמזת על איזור הפה (שן),והתפתחה בצורה דומה .(ראו גסניוס, "חנך").
בעברית ח־נ־ך, מקורו בשורש הארמי ח־נ־ך. בערבית חַנַכַּ.
*
אך הסבר זה מסביר רק את משמעות החינוך והלימוד.
חנוכה במובן ייסוד מקורה אחר, לדעתי – שורש זה שייך לשורשי חן-כן, שכתבתי עליהם לפני כמה ימים. חונך כמו מכונן.
ואפשר שבעברית זה גם משמעו של חינוך. חינוך נעשה בחנוכת חייו של האדם, והוא מייסד ופותח את דרכו, כפי שמורה הפסוק למעלה.