הלוחות בארון

ממשיך במעקב אחר הקריאה ב-929, והפעם אנו בדברי הימים ב, ה. מסופר בו על חנוכת מקדש שלמה, 'בחג', הוא חג סוכות, כפי שגם כתוב בפרק המקביל במלכים.
וכאן פסוק אחד מעניין –

אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי הַלֻּחוֹת אֲשֶׁר־נָתַן מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם
דברי הימים ב, ה, י.

כלומר, כאן נאמר בפירוש שבארון נמצאים רק לוחות הברית.
לעומת זאת, הגמרא אומרת אחרת –

"אשר שברת ושמתם בארון. תני רב יוסף, מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון.
מנחות צט, א.

אז אמנם נכתב כי 'שני לוחות הברית' מונחים בארון, אבל מלשון הריבוי עצמה 'לוחות' ניתן להבין שהם הורכבו מיותר מלוח אחד. לא נאמר שום דבר על 'שברי הלוחות' הראשונים.
אם כך, מאמר חז"ל נראה שאין לו על מה לסמוך. אבל הדרשה הנלמדת ממנו דווקא תקפה ויפה – גם מי ששכח תלמודו ראוי לכבוד. ויותר מזה – חז"ל מספרים גם על רבי אלישע בן אבויה, 'אחר', שהיה אחד מארבעה שנכנסו לפרדס, אבל עזב את הדת, ובכל אופן תלמידו רבי מאיר המשיך ללמוד ממנו, ונימק – 'רימון מצא, תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק', וכן דברים שלו עדיין מופיעים ב'פרקי אבות'.