שורש 'ערב' מופיע בכ-300 פסוקים בתנ"ך וענייניו רבים, לכן נסתפק בהגדרות מילון ספיר (ויש עוד ערבים, עורבים, ערוב ועוד) –
עֵרֶב
1. [עח] תַערובֶת, עִרבּוּביה, בליל
2. [תנ] אנשים נָכרים שהתערבְּבו בעם: ויבדילו כל עֵרֶב מישראל (נחמיה יג 3);
3. [תנ] החוּטים העוברים לרוחַב האריג (כנגד: שְתִי): או בשתי או בערב (ויקרא יג 48)
עָרֵב1
1. (ל-) מקַבֵּל עליו אחריוּת להבטחה או להלוואה של אַחֵר וכד': ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים (תהילים קיט 122)
2. נותן במַשכּון: שדותינו וכרמינו ובתינו אנו עֹרבים ונקחה דגן ברעב (נחמיה ה 3)
3. (השֶמש) שוקֵעַ, (היום) מַחשיך: הנה נא רפה היום לַערוב לינו נא (שופטים יט 9)
4. (בּהשאלה) קודר, שוקֵעַ: עָרבה כל שִׂמחה גלה משוש הארץ (ישעיה כד 11)
עָרֵב2
טָעים, נעים, רצוּי: וזבחיכם לא ערבו לי (ירמיה ו 20)
עֶֿרֶב
1. [תנ] הזמן שלפני הלילה, זמן שקיעת החמה, סוף היום: ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד (בראשית א 5)
*
ואלה הערות ויקימילון –
עֶרֶב
גיזרון
לשון המקרא יש הסבורים שקשור לשורש עירוב-ערבוב, שבחשכה הצללים מעורבלים ואינם ברורים.
מופיע כפועל בלשונות: אוגריתית – ʕ-r-b . ואכדית – erēbu בהוראת להכנס. מכאן הגיע לעברית גם במשמעות ערב ,שקיעת השמש.
קיים דמיון למילה היוונית Érebos) Ἔρεβος), באותה משמעות.
עֵרֶב
2. לשון המקרא משפחה שבראשה אב יהודי ואם נכריה; קבוצה הטרוגנית.
”וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד.“ (שמות יב, פסוק לח)
”וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל.“ (נחמיה יג, פסוק ג)
3. לשון המקרא קבוצה של נוודים.
”וְאֵת כָּל הָעֶרֶב וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ הָעוּץ וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת עַזָּה וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֵת שְׁאֵרִית אַשְׁדּוֹד.“ (ירמיהו כה, פסוק כ)
”כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד וְכָל הָעֶרֶב וְכוּב וּבְנֵי אֶרֶץ הַבְּרִית אִתָּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ.“ (יחזקאל ל, פסוק ה)
גיזרון
מקראי.
(2) לגבי ה ”עֵרֶב רַב“ (שמות יב, פסוק לח), כך פירש שד"ל וחוקרים נוספים. אבל מפרשים רבים (רש"י; רשב"ם; רדצ"ה) ביארו שהכוונה לקבוצה מעורבבת מכמה אומות.
(3) כך פירש שד"ל (ירמיהו כה,כ) וחוקרים נוספים. אבל מפרשים אחרים (תרגום יונתן; רש"י; רד"ק) פירשו שהכוונה לקבוצה מעורבבת מכמה עמים שונים.
(ומפרופ' ישראל קנוהל שמעתי ש'ערב' היא יחידה צבאית, מופיע כ-10 פעמים בתנ"ך, כולל בפסוק על ה'ערב רב').
עָרֵב
גזרון
בכתבים משפטיים הכתובים בלשון אוגריתית, מופיע הצירוף "ספְּר-ארבְּנם" spr . rbnm בהוראת, "כתב-ערבות".
*
את כל זה הבאתי ממקורות חיצוניים, ללא כל חידוש שלי. מפתיע כאן רב-המשמעות הגדול של השורש הזה, ומעניין יהיה לנסות למצוא כאן קשרים. אולי בהזדמנות מאוחרת יותר.
להלן תהליך חשיבה –
לצורך הניתוח נביט בשורשי ער תחילית –
ערב, ערג, ערה, ערך, ערל, ערם, ערס, ערף, ערץ, ערר.
ראשית, השורש המרכזי הוא ערה, שעניינו עירום.
והנה, גם שורשים אחרים כאן מתקשרים לעירום ומין – ערב, במובן נועם, ערג, ערל – חסר ברית מילה, ערס-מיטה.
שורשים אחרים עניינם אחר. למשל ערץ שכבר עסקנו בו, וכן ערף.
והצד השני הוא שורש רב –
ערב, ארב, גרב, חרב, סרב, צרב, קרב, שרב.
מכנה משותף חום – גרב היא מחלת חום, חרב – שרוף באש חמה, סרב – קוץ מדברי, צרב – באש, שרב – חום.
ואילו הערב הוא הזמן בו פוסק החום. ולכן הוא גם נעים, משמע ערב.
זו אם כך, כך נראה, המשמעות הבסיסית, וכאן מכנה משותף לשתי משמעויות השורש.
שורש הבסיס הוא, אם כן, 'רב', והוא דומה ל'רף', שממנו גם שרף, צרב, צרף, שרב – כולם במשמעות שריפה. וערב, כאמור, הוא ההפך מכך.
אבל עדיין נשארו לנו כמה משמעויות – לערבב, לערוב.
ובכן, בין שני אלה יש קשר – אתה ערב למי שאתה מעורב עימו. אולם עדיין חסר המקור.
ואולי שורשים אלה הם אכן מגזרת 'ער', שעניינו עירום ונספחיו. והרי העירוב המרכזי של אנשים הוא בעירומם. אך את זה עוד צריך לבדוק.
הפסוק היומי 