שורש בצע

השורש 'בצע' מופיע ב-33 פסוקים. לו כמה משמעויות –

מילון ספיר –
בֶּֿצַע
(מילון המקרא)
1. רֶוַוח, תועֶלת, כאמור בפסוק: "מה בֶּצַע כי נַהרֹג את אָחִינוּ" (בראשית לז, 26)
2.רֶוַוח שלא ביושר, כאמור בפסוק: "שֹׂנֵא בֶּצַע יאריך יָמִים" (משלי כח, 16)

מְבַצֵּעַ
(מילון המקרא)
1. שובֵר, רוצֵץ, כאמור בפסוק: "קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַי מִדַּלָּה יְבַצְעֵני (ישעיה לה, 12)
2. מקַפֵּחַ, עושֵק, כאמור בפסוק: "וַתְבַצְעִי רֵעַיִךְ בָּעֹשֶק" (יחזקאל כב, 12)
3. מוציא לפּועל, כאמור בפסוק: "כי יבַצַע ה' את כל מעשֵׂהוּ" (ישעיה י, 12)

ויקימילון מוסיף בלשון חז"ל –
2. עשה פשרה.

”איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף ו, עמוד ב)

וכן –
גזרון –
1: באוגריתית קיים ההיגד – "לם תבצע" lm tbṣʕ, בהוראת להם תבצע (תחתוך).

כלומר, המשמעות הראשונה של המילה היא לחתוך, וכן מדובר על 'חתיכות כסף', שכן הכסף במקורו היה מחומר ממשי. ואם כך בצע הכסף הושאל מלשון זו.

אלה הופעותיו –

מה בצע – מה התועלת –
בראשית לז, כו
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ.

בצע – אהבת כסף, שהוא סוג התועלת –
שמות יח, כא
וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכׇּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.

כאן בצירוף בצע כסף –
שופטים ה, יט
בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ.

כאן בסמיכות לשוחד –
שמואל א ח, ג
וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו (בדרכו) [בִּדְרָכָיו] וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט.

יבצע – יעשה –
ישעיהו י, יב
וְהָיָה כִּי יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת כָּל מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְעַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו.

כאן בצע מעשקות –
ישעיהו לג, טו
הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אׇזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע.

מלשון שבירה –
ישעיהו לח, יב
דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי.

ישעיה מדבר על אנשים הפונים לבצע –
ישעיהו נו, יא
וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שׇׂבְעָה וְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ.

ועל עוון הבצע –
ישעיהו נז, יז
בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ.

בתוכחה גם לנביא ולכהן, שחוזרת כמה פעמים –
ירמיהו ו, יג
כִּי מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וּמִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלּוֹ עֹשֶׂה שָּׁקֶר.

ירמיהו ח, י
לָכֵן אֶתֵּן אֶת נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר.

כאן בסמיכות לעושק ול'מרוצה' – רציצה, וגם לשפיכות דמים –
ירמיהו כב, יז
כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ וְעַל דַּם הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל הָעֹשֶׁק וְעַל הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת.

ירמיהו נא, יג
(שכנתי) [שֹׁכַנְתְּ] עַל מַיִם רַבִּים רַבַּת אוֹצָרֹת בָּא קִצֵּךְ אַמַּת בִּצְעֵךְ.

תקפחי ותעשקי, כאמור למעלה –
יחזקאל כב, יב
שֹׁחַד לָקְחוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפׇךְ דָּם נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.

שוב בסמיכות לדם. ואולי מכאן השם לכסף בלשון חז"ל – 'דמים' –
יחזקאל כב, יג
וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי אֶל בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית וְעַל דָּמֵךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ.

ועוד –
יחזקאל כב, כז
שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף לִשְׁפׇּךְ דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע.

יחזקאל לג, לא
וְיָבוֹאוּ אֵלֶיךָ כִּמְבוֹא עָם וְיֵשְׁבוּ לְפָנֶיךָ עַמִּי וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ וְאוֹתָם לֹא יַעֲשׂוּ כִּי עֲגָבִים בְּפִיהֶם הֵמָּה עֹשִׂים אַחֲרֵי בִצְעָם לִבָּם הֹלֵךְ.

כאן מנוגד ל'איש במסילתו ילכו' –
יואל ב, ח
וְאִישׁ אָחִיו לֹא יִדְחָקוּן גֶּבֶר בִּמְסִלָּתוֹ יֵלֵכוּן וּבְעַד הַשֶּׁלַח יִפֹּלוּ לֹא יִבְצָעוּ.

צריך עיון –
עמוס ט, א
רָאִיתִי אֶת אֲדֹנָי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג לֹא יָנוּס לָהֶם נָס וְלֹא יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט.

כספם –
מיכה ד, יג
קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים וְהַחֲרַמְתִּי לַיהוָה בִּצְעָם וְחֵילָם לַאֲדוֹן כׇּל הָאָרֶץ.

כסף –
חבקוק ב, ט
הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ לְהִנָּצֵל מִכַּף רָע.

ביצוע, עשייה, ויש כאן כמה פירושים –
זכריה ד, ט
יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה וְיָדַעְתָּ כִּי יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.

מה בצע – מה התועלת –
מלאכי ג, יד
אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי יְהוָה צְבָאוֹת.

בוצע מקביל לרשע –
תהילים י, ג
כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְהוָה.

מה התועלת –
תהילים ל, י
מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ.

כסף –
תהילים קיט, לו
הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ וְאַל אֶל בָּצַע.

דברי חוכמה על בצע –
הוא מאבד את הנפש, או במובן חיים –
משלי א, יט
כֵּן אׇרְחוֹת כׇּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח.

מתוך בצע מגיע לעכור ביתו –
משלי טו, כז
עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה.

שונא בצע יאריך ימים –
משלי כח, טז
נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת (שנאי) [שֹׂנֵא] בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים.

במובן שבירה וריצוץ, מקביל לידכאני –
איוב ו, ט
וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי.

תועלת –
איוב כב, ג
הַחֵפֶץ לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק וְאִם בֶּצַע כִּי תַתֵּם דְּרָכֶיךָ.

מלשון בצע או ביצוע –
איוב כז, ח
כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ.

מקביל לעשה –
איכה ב, יז
עָשָׂה יְהוָה אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם הָרַס וְלֹא חָמָל וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ.

*

לזאת יש להוסיף את קרבת בצע-פצע. בצע הוא חתך, ופצע אף הוא חתך. כך ששורש הבסיס הוא 'צע'. וכן אמצע הוא מה שנחתך ונחצה, וכן חצה, על אף סיומו בה"א הוא מאותה גזרה.
ויש גם להציע – מיטה או הצעה – ונראה שיש קשר, אך צריך עוד לבססו.
קצע אף הוא ממיני החתיכה, וממנו מקצע ומקצוע – קרוב לביצוע.
רצע אף הוא ממיני החתיכה, ניקוב, וקרוב לו גם רעץ, במובן שנא – ולו קרוב נועץ, נקב, וכן אולי גם צער, בשיכול אותיות. וכן הוא מגזרת רצץ. והעריץ, או העוצר-המלך, הוא גם הרועץ והרוצץ.