פורים

בדף היומי לומדים עכשיו את מסכת מגילה, על פורים ומגילת אסתר. התחלתי להקשיב לדף הראשון, וכמובן הוא מלא פלפולים ופלפולי-פלפולים על ערי פרזות וערים עם חומה וכיוצא בזה. כך, עשרות דפי גמרא מקודשים לעניין זה, ותלמידי ישיבה יושבים ודורשים בהם זמן רב, אף שלמעשה הדבר פשוט – בפורים קוראים את מגילת אסתר, ועושים סעודה, ונוספו המנהגים של 'משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים' ושל שתייה לשכרה 'עד דלא ידע', ובדורות האחרונים הוסיפו את המנהג להתחפש, מה שנראה שהפך לעיקר בימינו, לפחות בחברה הכללית.
האם דבר זה לא פשוט? האם יש סיבה להסתבך פה? אני מוצא שוב שהגישה המסורתית היא העדיפה. ואמנם, אפשר להוסיף לימוד מעמיק יותר של המגילה עצמה, וגם במסכת מגילה, כפי שקראתי, יש הרבה מדרשים על הנושא.

כאן אציין רק שאת יסוד החג אנו מוצאים בסיום מגילת אסתר, בסוף פרק ט (ואמנם לאחריה בא גם פרק י' הקצר, עם עוד כמה דברים), שכך נאמר שם –

כט וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית. ל וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת. לא לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם. לב וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר.

כמה דברים מעניינים כאן –
א. אסתר היא הכותבת 'את כל תוקף', קול נשי.
ב. 'דברי שלום ואמת' הוא גם ספר של נפתלי הרץ וייזל, מראשוני תנועת ההשכלה היהודית.
ג. וזה הכי חשוב – 'כאשר קיימו על נפשם ועל זרעם', כלומר – הכניסו דבר זה למסורת. ונציין – אף שאין דבר זה נכתב בתורה.