להעביד את העם

היום קוראים ב-929 את דברי הימים ב, ב, ושם מסופר על שלמה –

טז וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. יז וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת מְנַצְּחִים לְהַעֲבִיד אֶת הָעָם.

מצודות כותב –
מנצחים – רודים ונוגשים את העם לעשות העבודה ולא ירפו ידיהם מן מלאכה.

כזכור, ממלכת ישראל התפצלה אחרי שלמה, למלכות יהודה בראשות רחבעם ומלכות ישראל בראשות ירבעם, בדיוק מהסיבה הזו – כי שלמה 'העביד' את העם יותר מדי.

במה שכתבתי לאחרונה על ממצאי ביקורת המקרא, כתבתי גם (טיפה שיניתי כאן) –
"פרידמן מעיר הערה אחת –
שמות א, יא – כאן מדובר על 'מיסים', וכן הוזכרו מיסים אצל המלך שלמה. הקטע הזה הוא חלק משרשרת אלמנטים ביקורתיים כלפי שלמה במקור E. (הפירוט מופיע במבוא ספרו)".

גם על הדור הבא, דורו של ירבעם, אנו מוצאים רמזים בתורה, כפי שציינתי לאחרונה – במעשה עגל הזהב, ובשמות המשותפים לבני אהרון ובני ירבעם – נדב ואביה/ו.

אם כך, אפשר להציע שחלקים מסוימים בתורה נכתבו בדיוק בזמן הזה, או לפחות בהתייחס לזמן הזה.

ובכל אופן, מכאן מוסר השכל גדול – המשעבד ונוגש את העם – סופו ליפול.