אך בצלם יתהלך איש

קראתי אצל ידידי אודי הרשלר את הגמרא הבאה –

"הָאוֹמֵר שְׁמוּעָה בְּשֵׁם אֹמְרָה יִרְאֶה בַּעַל שְׁמוּעָה כְּאִלּוּ עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים לט-ז) אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ".
גמרא שקלים ז, ב.

זה יפה מאוד, ולכן הלכתי לחפש פירוש בפורטל הדף היומי –
ה"ג רב גידל אמר האומר שמועה בשם אומרה וכו'. יראה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו שע"י כן יגיד הדבר על אופנו דעיקר הלימוד מרבו בראיית פנים דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך: אך בצלם. שעומד לננדו והיינו צלם של רבו יתנהג האיש האומר השמועה.

*

וזה כמובן מזכיר את אמרת חז"ל –

הָא לָמַדְתָּ,
שֶׁכָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְּאֻלָּה לָעוֹלָם,
שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, כב) "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי".
אבות ו, ו.

*

ואולם, מה משמעות פשט הפסוק? –

אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם.
תהילים לט, ז.

רש"י –
אך בצלם – בחשך. פירש דונש: לשון צלמות.

[ומנחם פירשו: צלם ממש, כמו: כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט׳:ו׳), ולא יתכנו דבריו.]

אך הבל – היא כל המייה וגאוה שלהם.

יצבר – תבואה בשדה כל ימות הקציר.

ואינו יודע מי אספם – אינו יודע מי אספם לבית, שמא לפני האסיף ימות.

אבן עזרא –
אך – כי ישתנה בצלמו מיום אל יום ומעת אל עת, כדמות הנהר המתהלך וצלמו עומד.

ויש אומרים: כי בצלם – כמו: צלמות.

והנכון בעיני: כי האדם דומה לצלם וכאשר ישתנה הצלם כן ישתנה הוא.

וטעם הצלם – מערכות המשרתים וכוכבי עליון שלא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחת וחכמי המזלות יודעים זה.

ויהמיון – קבוץ ממון, כמו: ומי אוהב בהמון (קהלת ה׳:ט׳).

יצבור – מעט מעט.

ולא ידע מי אוספם – כולם רגע אחד במותו. והנה כל ימיו בהבל, והנו הבל ומעשיו הבל.

רד"ק, ואדגיש את התוספת –
אך בצלם יתהלך איש – בחשך (רש״י) יתהלך כל ימיו, כי לא ידע יום מותו. וצלם: חשך; וכן בלשון ערבי צלם בנקודה על הצד״י: חשך.

ויש אומרים (דונש): שהוא מן צלמות, שפרושו: חשך; ואיננו נכון, כי צלמות ענינו שתי מלות: צל מות.

ויש מפרשים (מנחם) אותו: כמשמעו. ופרושו: כי האדם ישתנה בצלמו מיום אל יום ומעת אל עת בדמות, כמו הנהר המתהפך ומתהלך וצלמו עובר.

והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: כי טעם צלם מערכת הככבים המשרתים שלא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחת כן ישתנה האדם

והחוקרים המודרנים מסכימים עם דעת רש"י שהוא לשון צלמות, בהוראת חושך.