אל תרגזו בדרך

פרשת ויגש.

(על רגז-רגש-רגע-רגן).
כשיוסף שולח את אחיו הוא אומר –

וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ.
בראשית מה, כד.

מהו רגז?
נעיין בכמה פירושים –

רש"י – לשון ריב –
ולפי פשוטו של מקרא יש לומר: לפי שהיו נכלמים, היה נדאג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו, להתווכח זה עם זה ולומר: על ידך נמכר, אתַה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאותו.

רשב"ם – לשון יראה –
אל תרגזו – אל תיראו כלום בדרך מפני ליסטים, כי שלום לי מכל צד. וכן: רגזו {ו}אל תחטאו (תהלים ד׳:ה׳) – היו יראים מן הקב״ה ולא תחטאו. וכן: ונתן י״י לך {שם} לב רגז (דברים כ״ח:ס״ה) – דחיל כתרגומו. וכן: ירגזון יריעות (חבקוק ג׳:ז׳) – לשון ניענוע כאדם המתיירא. וכן: רגזה בוטחות (ישעיהו ל״ב:י״א), המרגיז ארץ ממקומה (איוב ט׳:ו׳). אבל רגזה של תרגום של דניאל ושל עזרא – לשון כעס. טרנבלר לעז של רוגז של כ״ד ספרים.

אבן עזרא –
וטעם אל תרגזו – שיכעוס איש על אחיו בעבור מכירתי.

רמב"ן –
אל תרגזו בדרך – ענין רגז הוא רתת ותנועה. ויאמר בבאו מן הפחד על הרב: לב רגז (דברים כ״ח:ס״ה), ורגזו וחלו (דברים ב׳:כ״ה), ותחתי ארגז (חבקוק ג׳:ט״ז), ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה (יחזקאל י״ב:י״ח). ולכן, הנכון בעיני בפסוק הזה שאמר להם יוסף: אל תפחדו בדרך. והענין: כי בעבור נשאם בר ולחם ומזון וטוב מצרים בימי הבצרות, אולי יפחדו בדרך בלכתם, וכל שכן בשובם עם כל רכושם, ולא ימהרו לדבר. ולכן אמר להם שילכו בזריזות וימהרו לבא, כמו שאמר: מהרו ועלו אל אבי (בראשית מ״ה:ט׳), ולא יפחדו כלל בדרך, כי שמו עליהם, כי הוא המושל בכל ארץ מצרים וחיי כל הארצות ההן בידו, וממוראו ייראו הכל, וילכו ויבאו לשלום.

רד"ק –
וַיְשַלַח – אל תרגזו בדרך – [בכור שור פירש לשון פחד, ורשב״ם פירש לשון דאגה ויראה, והר״ר יונה פירש צער בשערי צדק שלו קרוב לראשיתו:] אל תתקוטטו זה עם זה על מכירתי, לאמר אחד לחברו: אתה גרמת מכירת אחינו.

שד"ל (מדייק) –
אל תרגזו בדרך – לשון רגז בלשון הקודש עיקר ענינו נענוע ורעדה (רשב״ם), כמו ומוסדי הרים ירגזו (תהלים י״ח:ח׳), ירגזון יריעות (חבקוק ג׳:ז׳), וירגזו ההרים (ישעיהו ה׳:כ״ה), והושאל על שאול והמית הנפש לכל סבה שיהיה, כמו ורגזו וחלו מפניך (דברים ב כ״ה) ופחדו ורגזו (ירמיהו ל״ג:ט׳), לב רגז (דברים כ״ח:ס״ה) שהם על חרדת הפחד; מעצבך ומרגזך (ישעיהו י״ד:ג׳), וירגז
המלך (שמואל ב י״ט א), שהם על חרדת העצבון; למרגיזי אל (איוב י״ב:ו׳), ברגז רחם תזכר (חבקוק ג׳:ב׳) שהם על החמה והחרון. ובלשון ארמית נאמר תמיד על החמה והחרון. וכאן הנכון כפירוש רש״י שלא יריבו זה עם זה על דבר מכירתו, וכדברי ר׳ יונה (הביאו רד״ק) אל תתקוטטו זה עם זה על מכירתי לאמר זה לחברו אתה גרמת מכירתו, וכן היא ג״כ דעת הרלב״ג.

ורש"ר הירש מוסיף על הכלל –
אל תרגזו בדרך – ״רגז״ מציין בדרך כלל פחד, ולא כעס. נמצא שפירושו כאן: צאו לדרככם ברוח טובה, ואל תדאגו על העתיד.

*

ואני אוסיף –
רגז קרוב לשורש רגש, ועניינם תנועה. כך, גם הנפש יכולה להתרגש ולנוע, כמו 'בבית אלוהים נהלך ברגש', וגם הגלים בים יכולים לרגוש ולנוע. הגלים יכולים גם לרגוע, וגם זה במובן תנועה – 'רוגע הים ויהמו גליו' – מניע ומסעיר את הים. אך גם כן במובן רוגע ונחת, כפי שמוכר היום. והרי הוא מסוג הפעלים המחזיקים שני הפכים.
נמצא שיש לנו שרשרת פעלים – רגז-רגש-רגע, שעניינם תנועה ורטט.
לכן רגז, כפי שמציין שד"ל, 'עיקר עניינו נענוע ורעדה', והושאל לכל דבר. ובפסוק שלנו נראה שעניינו ריב בעניין מכירתו, כפירוש רש"י המוכר.

וכן רגן הוא מגזרה זו של רגז-רגש, ורעש מגזרת רגש. אולי גם רגם קשור לפה. והשאר השלימו